למה סילוויו ברלוסקוני לא ראוי להוביל את איטליה

מאת אקונומיסט

לאחר הבחירות הכלליות באיטליה בעוד שבועיים סילוויו ברלוסקוני, איש העסקים האיטלקי העשיר ביותר, צפוי להפוך שוב לראש ממשלה. אולם ברלוסקוני כלוא בסבך של מאבקים משפטיים. החברות שבבעלותו עשו שימוש בכספים שאי אפשר לאתר את מקורותיהם, והוא אפילו מואשם בקשרים עם המאפיה

ברלוסקוני בכנס בחירות במילנו באפריל השנה. הנצחת הדרכים הרעות הישנות ב-20 באפריל התכנסו שלושה שופטים לשמוע עדות במשפט גדול. התיק עסק באישומים על מתן שוחד לשופטים. על הדלת נתלתה רשימת הנאשמים. בראש הרשימה הופיע שמו של סילוויו ברלוסקוני. המקרה ממחיש באופן ברור כי ברלוסקוני עדיין לא נפטר מבעיותיו המשפטיות. זמן קצר לפני שנבחר לראש ממשלת איטליה, במאי 1994, הפכה האימפריה העסקית שלו "פינינווסט" ליעד לחקירות "ידיים נקיות" (mani pulite). המבצע, שנפתח במילנו ב-1992, חשף שחיתות עמוקה ומושרשת בפוליטיקה, בביורוקרטיה ובעולם העסקים באיטליה.

כאשר ברלוסקוני ייסד את מפלגתו, "פורצה איטליה", ב-1993 רק מעט מאוד היה ידוע על שיטותיו העסקיות. בפני האיטלקים הוא הציג עצמו כאדם שבנה את עצמו במו ידיו ושבר את מונופול רשות השידור האיטלקית באמצעות האימפריה הטלוויזיונית שלו. הוא אמר אז כי הוא מייצג התחלה חדשה, לעומת עברה המושחת של איטליה. אולם מאז 1994 שופטים-חוקרים בדקו אישומים רבים נגד ברלוסקוני, כולל הלבנת כספים בשיתוף עם המאפיה, התחמקות מתשלום מסים, שותפות לרצח ומתן שוחד לפוליטיקאים, לשופטים ולקציני המשטרה של משרד האוצר. ברלוסקוני, המכחיש את ההאשמות מכל וכל, טוען ששופטים-חוקרים שמאליים חולשים על המערכת המשפטית וכי חקירות "ידיים נקיות" מדיפות ריח פוליטי.

לברלוסקוני יש קו הגנה שני. ידיד ותיק, פדלה קונפלוניירי - יו"ר "מדיה-סט", קבוצת הטלוויזיה של פינינווסט - טוען: "איטליה אינה מדינה נורמלית. אפילו אנומליה כמו ברלוסקוני יש להבין בהקשר של המדינה. הוא לא נהג אחרת מכל איש עסקים אחר באיטליה".

איטלקים רבים, לא כולם בימין, מסכימים. לדבריהם ברלוסקוני עשה מה שכל איש עסקים צריך לעשות כדי להתקדם: לשלם לכל מי שיכול לעזור, לרבות שופטים ופוליטיקאים. הטעות שלו היתה שהתעשר יותר מיריביו, משום שהוא פיקח יותר. אחרים חולקים על כך. "הוא חרג מהדרך המקובלת לעשיית עסקים באיטליה", אמר בנקאי איטלקי בכיר.

כדי להבין את הרקע להסתבכויות המשפטיות של ברלוסקוני יש להביא בחשבון שלושה דברים חשובים. ראשית, ברגע שמועלה אישום באיטליה מוטלת על שופטים-חוקרים חובה משפטית לחקור. הם רשאים לחקור עד שנתיים מבלי להגיש כתבי אישום. שנית, גם לאחר שמוגשים כתבי אישום, טחנות המערכת המשפטית טוחנות לאט ומשפט יכול להימשך שנים רבות. שלישית, באיטליה נאשם אינו נחשב אשם לפני שניתנת הרשעה סופית בערכאת הערעור הגבוהה ביותר.

ברלוסקוני לא הורשע סופית עד כה באף משפט ורק שלושה מתשעה ההליכים נגדו הגיעו לבית משפט סופי לערעורים (ראה טבלה 1). במקרה אחד, העוסק בתרומות פוליטיות לא חוקיות, בית המשפט לא זיכה אותו אלא אישר את פסק הדין של בית המשפט הראשון לערעורים, שקבע כי מפאת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה חלה עליה התיישנות.

הבעיות המשפטיות של ברלוסקוני הן כולן תוצר של הקריירה העסקית שלו, שבה פתח בשנות ה-60. כאשר נכנס לפוליטיקה ויתר על כל תפקידי הניהול שלו בחברות פינינווסט מלבד מועדון הכדורגל "איי-סי מילנו". אבל הוא מוסיף להיות בעל השליטה, ואחד או שניים מילדיו הבוגרים חברים במועצת המנהלים של כל אחת מהחברות העיקריות באימפריה.

המבנה של הקיסרות הזאת אינו ברור אפילו עכשיו, ובעבר עוד היה מפותל בהרבה. 22 חברות אחזקות, שכל אחת מהן נמצאת בשליטת משפחת ברלוסקוני, המחזיקה ב-96% מחברת האחזקות הפרטית המרכזית, פינינווסט. הנכס הגדול ביותר של פינינווסט הוא חלקה, בשווי 13.1 טריליון לירות איטלקיות (6 מיליארד דולר), במדיה-סט. הטלוויזיה (להוציא טלוויזיה בלוויין) באיטליה נשלטת על ידי שתי קבוצות: מדיה-סט ו-RAI הממלכתית. בשלושת ערוצי הטלוויזיה של ברלוסקוני צופים 43% מכלל צופי הטלוויזיה באיטליה.

טלוויזיה היא רק חלק אחד מאימפריית התקשורת של ברלוסקוני. יש לו חבילת מניות המאפשרת לו שליטה בחברה בורסאית נוספת - "מונדאדורי", קבוצת ההוצאה לאור הגדולה ביותר באיטליה. מחלקת הספרים שלה מחזיקה בכמעט 30% מהשוק המקומי, ומחלקת המגזינים - 38%. משפחת ברלוסקוני גם מחזיקה בבעלותה את אחד העיתונים הארציים המובילים במדינה, "איל ג'ורנאלה". לפינינווסט יש גם 36% ב"מדיולנום", קבוצת שירותים פיננסיים הצומחת במהירות, שהונפקה ב-1996. לפינינווסט יש כמו כן שורה של עסקים מפסידים (ראה טבלה 2), כמו למשל פורטל האינטרנט שלה "ג'אמפי", שהוקם בדיוק כאשר חגיגת הדוט.קום הסתיימה, ו"פאג'ינה יוטיליטי", חברת מדריכי טלפון כושלת.

ההתחלה: מילנו 2

את חניכתו בעסקים עבר ברלוסקוני במילנו ובסביבתה. בסוף שנות השישים הקים את "מילנו 2", עיר גנים של כ-3,500 דירות בשוליים המזרחיים של מילנו, מתחת לנתיב הטיסה של מטוסים שהמריאו משדה התעופה הסמוך לינאטה. חנו של פרויקט זה גדל מאוד כאשר, באורח מסתורי, הוסט נתיב ההמראה ועבר מעל אזורי מגורים אחרים. זה לא היה המסתורין היחיד.

חברות בשווייץ, שבה קשה לדעת מיהם בעלי השליטה בחברות פרטיות, הזרימו 4.1 מיליארד לירות איטלקיות (33.5 מיליארד לירות במונחים של היום) לחברות האיטלקיות האחראיות ל"מילנו 2". לכן, על הנייר, הפרויקט לא היה שייך לברלוסקוני אלא לצדדים שלישיים אנונימיים. פקידים בבנק המרכזי של איטליה חשדו כי ברלוסקוני הוא שעמד מאחורי החברות השווייציות. באותה תקופה החזקת הון בחו"ל, בלי ליידע את השלטונות, נחשבה עבירה פלילית.

ב-1979 פתחה המשטרה הפיננסית בחקירה שבסופה נקבע, למרות עדויות שברלוסקוני היה ערב אישית למלוות בנקאיות לחברות האיטלקיות, כי הוא לא היה הבעלים האמיתיים של החברות בשווייץ. הבוס של מאסימו ברוטי, מי שניהל את החקירה, חתם על הדו"ח הרשמי. בדומה לברלוסקוני,