ממונפים עד צוואר

קשה מאוד להיות היום הבעלים של חברת תקשורת בישראל. שמואל דנקנר, אליעזר פישמן, שאול אלוביץ', הרקנאטים וגד זאבי - כולם מרגישים את נחת זרועו של המשבר בשוק הטלקום. החברות שבראשן הם עומדים ביצעו בשנים האחרונות השקעות עתק בתחום התקשורת - השקעות שהיו אמורות ליצור זרם הכנסות על בסיס התחזיות הוורודות ששררו אז.

אנשי עסקים אלו השקיעו באמצעות ההון של החברות שבבעלותם וגם באמצעות הונם הפרטי. אולם, כמות הכסף לא הספיקה, והחלק הארי של כל השקעה בוצע באמצעות הלוואות מהבנקים. ההלוואות ניתנו בדרך כלל תמורת הבטחת הזרמת הון פרטי של בין 10% ל-30% מההשקעה על ידי המשקיע עצמו, ובנוסף הוא נאלץ לשעבד מניותיו כערבון. עתה, מחלום על רווחים גבוהים משירותי תקשורת לא נותר הרבה, המניות נפלו בעשרות אחוזים, תזרים המזומנים במקרים רבים שלילי וההפסדים תופחים.

נוסף על הכסף הנשפך על פעילויות שוטפות, רבות מהחברות אמורות לבצע השקעות המסתכמות במאות מיליוני דולרים בעתיד הקרוב. די אם נזכיר את הכוונה של 4 חברות להיכנס לתחרות עם בזק בשוק הפנים ארצי, הצורך ברכישת תדרי הדור השלישי והשקעה בתשתית סלולרית חדישה, פיתוח התשתית של חברות הכבלים כך שיוכלו לספק שירותי תקשורת והשקעות נוספות בחברת הלוויין.

מימון בנקאי של 35 מיליארד שקל ב-2000

על פי פרסומי הבנקים, היקף האשראי שהעניקו בנקים ישראליים לבדם לחברות התקשורת הגיע לכ-35 מיליארד שקל ב-2000. זהו היקף אשראי הגבוה בלא פחות מ-40% מההיקף ב-1999, אז הגיע ל-25 מיליארד שקל. עתה, הבנקים מצפים שחברות התקשורת יעמדו בתנאי התשלום כפי שהתחייבו, ומכיוון שרמת הסיכון בשוק גדלה וערך המניות קטן - הם גם דורשים עוד בטחונות כדי להקטין את החשיפה.

בעלי חברות התקשורת קיוו לעמוד במינוף הגבוה באמצעות הנפקות חמות שיכניסו מזומנים לקופות החברות, ובעתיד באמצעות רווחים מפעילות שוטפת, שתאפשר גם חלוקת דיווידנדים לבעלים.

עתה, כשגיוס הון דרך הבורסות הוא לא רלוונטי, כשהריבית על אג"ח זבל היא גבוהה מאוד וכשחברות זרות אינן מעוניינות להיכנס לשוק הישראלי - ההלוואות מהבנקים הופכות מרכזיות עוד יותר, והמינוף הגבוה לו זכו אותן חברות הופך לבעייתי במיוחד.

גד זאבי

באוקטובר 1999 ביצע גד זאבי מהלך שנחשב אז מבריק - הוא רכש 20% ממניות בזק מחברת התקשורת האמריקאית שנואשה מהרגולציה הישראלית, כייבל אנד וויירלס. תמורת חבילת המניות שילם זאבי 630 מיליון דולר לפי שווי של 17.6 שקל למניה. על פי תנאי העסקה, ההון העצמי של זאבי בעסקה הגיע ל-20% בסך הכול, כלומר, 126 מיליון דולר. זאבי עמד באוגוסט 2000 להעביר את חבילת המימון אותה קיבל מהבנקים, הפועלים , לאומי , הבינלאומי , מזרחי ודיסקונט , לקבוצה של משקיעים מוסדיים על ידי הנפקת אג"ח בסכום של 250 מיליון דולר. המעבר לצורת המימון החדשה היה אמור לשפר את תנאי ההלוואה עבור זאבי וליצור מקורות מימון נוספים להשקעות אחרות בשוק התקשורת. בנוסף, רכישת 20% מבזק היתה אמורה להיות רק השלב הראשון לקראת רכישת השליטה בבזק לכשתופרט.

בסופו של דבר, זאבי לא גייס את האג"ח המתוכנן, אולם קיבל אשראי נוסף של 80 מיליון דולר מהבנקים. ניתן להניח שאותם גופים מוסדיים שמחים על שחבילת המימון לא עברה בסופו של דבר אליהם, במיוחד לנוכח ההסתבכות של זאבי בפרשת צ'רני-בזק.

בבנקים מקווים, לעומת זאת, שזאבי יעמוד בהוצאות המימון השוטפות האדירות. מניית בזק גם הספיקה מאז לצנוח ולחזור למחיר הדומה למחיר בו קנה זאבי את המניות - כך שגם בשלב זה זאבי לא יכול לרשום רווח הון מקניית המניות. בחודש האחרון החל זאבי למכור חבילות מניות של בזק בשוק, ועתה הוא מחזיק ב-19% בלבד ממניות החברה. ייתכן שמכירת המניות נועדה למימון ההלוואות הגבוהות שלו. אם פרשת צ'רני תימשך וזאבי יתקשה לעמוד בהוצאות המימון - ייתכן שהוא ימשיך למכור את חלקו בבזק בניגוד לתוכנית הראשונית.

אליעזר פישמן

קשה מאוד לעקוב אחר ההשקעות המדויקות אותן ביצע פישמן בשוק התקשורת, אולם ברור כי המדובר במאות מיליוני דולרים שלבטח ממונפים. בסוף 1999 רכש פישמן יחד עם קבוצת ידיעות אחרונות ותבל את חלקה של עורק בחברת הכבלים ערוצי זהב תמורת 420 מיליון דולר - שווי ששיקף מחיר גבוה למנוי של 2,100 דולר. בנוסף, פישמן החל ב-1997 לרכוש חלקים מידיעות אחרונות בשווי של כ-200 מיליון דולר.

לפישמן השקעות נוספות בתקשורת, כמו בחברת הכבלים מד-1 נאוטילוס, בה הוא שותף עם טלקום איטליה, שפועלת עתה להרחבת הפעילות במאות מיליוני דולרים. קשה מאוד להעריך את רמת המינוף של פישמן, אולם לא פעם הוא איים כי ברצונו לנטוש את ההשקעות בישראל בתואנה כי הרגולציה מכבידה עליו. קשה לפישמן ודאי למצוא במצב שוק זה קונים לאחזקות שלו, אולם ייתכן כי ברגע שהזדמנות זו תיקרה בדרכו - הוא ינצל אותה.

שמואל דנקנר

קשה מאוד לדנקנר לבצע היום עסקות, פשוט משום שהעסקים הקיימים כבר ממונפים לגמרי. דנקנר שולט בחברת הכבלים מתב , וצריך לזכור שבסך הכול השקיעו חברות הכבלים ב-2000 כ-900 מיליון שקל בשדרוג הרשת, כך שתתאים למתן שירותי תקשורת, והשדרוג עדיין לא הסתיים.

מתב עברה במהלך השנה גם ל-EBITDA (רווח בניכוי הוצאות פחת, מס וריבית) שלילי, והיא שורפת מזומנים בפעילות השוטפת. כשפישמן, ידיעות ותבל רכשו את חלקה של עורק בערוצי זהב, דנקנר חש נפגע. עתה נראה כי התמזל מזלו של דנקנר, שכן רמות המינוף שלו, אם אכן העסקה היתה מתבצעת, היו גבוהות הרבה יותר.

דנקנר גם מחזיק, דרך מתב, בחברת הסלולר פרטנר , שהיא אחת מחברות התקשורת הממונפות ביותר בישראל. החברה אומנם גייסה יותר מחצי מיליארד דולר בנאסד"ק בסוף 1999, אולם יש לה קו אשראי של בנקים ישראליים של כ-750 מיליון דולר והיא הנפיקה אג"ח ב-250 מיליון דולר ובריבית גבוהה.

דנקנר עצמו ממונף פעמיים, שכן בנובמבר 1998 הוא רכש ב-88 מיליון דולר כ-30% ממניות דנקנר השקעות, ולמרות שמשך מאז 50 מיליון דולר בדיווידנד, הרכישה הזאת הגדילה באופן משמעותי את המינוף האישי של