חדוות נעורים: מבחני דרכים ל-3 מיולים מובילים

נפתולי החיים וכוחות השוק הישראלי מייצרים דינמיקות מוזרות, המשליכות לפתחנו מוטציות שונות ומשונות. כאלה הם שלושת כלי הרכב הייחודיים שלפנינו - האם אלו טרקטורוני שטח ועבודה? מכוניות פרברים? רכבי שעשועים? מצד אחד ולכאורה, שלושת ה"טרקטורונים" הם כלי רכב שנועדו לעבודה בשטח, לעזרת החקלאי ושאר עובדי המשק. מצד שני, זוהי אופציה נחשקת לצעירים חסרי מינוע: הילד רוצה גלגלים לפני גיל 17 וחצי, ההורים לא רוצים לשמוע על אופנוע, אז מה נשאר? גלגולו המודרני של הטרקטורון, במוטציה ישראלית יצירתית.



האמת היא שכל אחד מרכבי המבחן הגיע אלינו ממקום שונה לחלוטין; התומקאר הוא גרסה זוגית של באגי ספורטיבי סוחט אדרנלין, פולאריס ריינג'ר הוא רכב פנאי המיועד לציידים ואנשי יערות, קאוואסאקי מיול נועד לעבודה קשה בשדה ובמפעל. גם המפרט הטכני וחבילת היכולות של רכבי המבחן שונים מאוד, שלא לדבר על תגי המחיר השונים, משישים ועד תשעים אלף שקל (כולל מע"מ); אבל הנישה הייחודית של "רכב ארבע-גלגלי לצעירים" מצדיקה מפגש מחודש עם כלי רכב מוזרים אלה. בגלל ההבדלים בהגדרה הבסיסית ופערי המחירים הגדולים, בחרנו שלא לערוך כאן מבחן דרכים קלאסי, עם מנצח אחד ושני מפסידים.



לא מעט ויכוחים מתנהלים מסביב לקבוצת כלים זו, אולי אקרא להם היום "טרקטונוער"? בני הנעורים מזילים ריר אל מול הפלא המכני, המאפשר להם להתנייד בעצמאות בעיר ובמושב, עם חבר או שניים. לטוב או לרע, הכלים המחוספסים הפכו לסימן סטטוס נוצץ וחשוב, אבל גם למוקד של מריבות משפחתיות. המתנגדים טוענים שה"טרקטונוער" לא בנוי לנסיעה בתנועה עירונית צפופה, ולנהגיו הצעירים חסרה המיומנות והבגרות הנחוצה להתמודדות בג'ונגל העירוני הישראלי. הורים רבים אינם מצליחים להתמודד עם לחץ הצאצאים, ומוצאים עצמם נכנסים להשקעה כספית רצינית ביותר, בעל כורחם - טרקטונוער עולה עשרות אלפי שקלים, פי חמש או שש מקטנוע 50 סמ"ק.



לעתים קרובות לא מסתיים הסיפור במחיר הכלי העירום - יש לקוחות המרגישים כי טרקטונוער בכלל אינו יכול להניע בלי מערכת קול רצינית, המהדרין יסגרו את תא הנוסעים בחיפויי פלסטיק ופיברגלס, הוצאה העלולה להרקיע ל-9,000 שקל! בנוסף יש לחשב הוצאות רישוי של 1,600 שקל לשנה + ביטוח, וירידת ערך כמעט מובטחת בעוד שנתיים - בדרך כלל יוחלף הטרקטונוער במכונית, כאשר יגיע הנער לגיל 17 וחצי. גם מבחינה חברתית, הכלים האלה מכניסים את הצעירים למירוץ חברת השפע, מוקדם וחזק מדי; אין כל סיבה להתחיל בזה כבר בגיל 16!







לעומת זאת ועל על צד החיוב, אפשר לומר כי ה"טרקטונוער" מעניק חלופה בטוחה בהרבה על פני כל דו-גלגלי מקביל. הכלים יציבים במידה מתקבלת על הדעת, ומהירותם מוגבלת יחסית; מספיק מהר לנסיעה בעיר, פחות מקטנוע מודרני. הם גם מעניקים מידה של הגנה לנוסעיהם, בוודאי יותר מאשר כל רכב דו גלגלי. יתרון משפחתי נוסף הוא העצמאות המוענקת לבן התשחורת - חסל סדר הסעות בשעות הקטנות של הלילה, טרמפים קיבוציים או מוניות. ולא פחות חשוב, זוהי דרך טובה ללמוד את רזי נהיגת הכביש, על גבי כלי איטי ונינוח יחסית - צעיר שנהג על טרקטונוער, ישתלב טוב יותר בתנועה כאשר יקבל את מכונית המשפחה.



לפני שנדבר על שלושת הכלים שלפנינו, כדאי לדעת כמה דברים המשותפים לשלושת הטרקטונוערים. מטבע בריאתם, אלו רכבי שטח שאינם חלופה ברת השוואה למכונית של ממש. הם איטיים, רועשים, ספרטניים, ואיכות החיים על סיפונם לקויה ביותר. בני הנוער יקנו בשמחה את חבילת אי-הנוחות והרעש, בשביל זה הם צעירים הרגילים לאימת התחבורה הציבורית ומתקפות הדציבלים של הדיסקוטקים. קצת פחות משמחות הן הוצאות התפעול; טרקטונוער צורך לא מעט דלק ובסופו של דבר גם תיקונים; אם הוא משמש ליותר מאשר נסיעות קצרצרות, ההוצאה עלולה להיות נכבדה.



אחד השיקולים (תירוצים?) המרכזיים לקניית טרקטונוער היא רמת בטיחותו הגבוהה יחסית, וכדאי לגעת גם בנושא זה - טרקטונוער בטוח יותר מאשר קטנוע דו"ש עליו טסים צעירינו שטופי הטסטסטורון, אבל זה עוד לא עושה אותו לכלי רכב חסין תאונות. המיול והריינג'ר אינם מתהדרים בבטיחות אקטיווית מרשימה וגם לא הייתי סומך בעיניים עצומות על כלוב ההתהפכות שלהם, שבוודאי לא תוכנן לתת הגנה מלאה על הכביש. התומקאר עדיף בהרבה מבחינת בטיחות אקטיבית ופאסיבית כאחד, אבל גם הוא לא יעניק הגנה מספקת לנוסעיו, במקרה של התנגשות ברכב אחר, טפו, טפו, טפו! ועכשיו, אחרי שדיברנו על הבעיות, בואו נראה איך אפשר ליהנות משלושת רכבי המבחן ולמען הסר כל ספק נדגיש: אין מדובר רק בכלי שעשועים לנוער, אלא בכלי עבודה, פנאי וספורט שיקחו גם את הקשישים שבינינו לקצוות ארץ.



יודע חקלאי פיקח - קאוואסאקי מיול 3010 4X4



מה לעזאזל, אני עושה כאן ב-06:30 בבוקר, קשיש טוב לב המיטלטל כשק תפודים על אוכפו של פרד מכני, ביום הכי לוהט של השנה? לחצתי עוד קצת על דוושת הגז, ניסיתי לארגן לעצמי תנוחת ישיבה מרוככת יותר אבל לשווא - כפרד עקשן המשיך המיול בדרכו ובסגנונו, יודע שהוא חזק ועמיד ממני ובוודאי לא מנסה להתחנף אלי.



זוהי גם עמדתה של חברת מטרו, יבואנית קאוואסאקי לישראל. במטרו לא מנסים לצייר את המיול כמו מה שהוא איננו, ובכלל לא מכוונים לשוק הנוער. המיול מיובא לישראל כבר למעלה מעשר שנים, והוא עושה חיל במקומות להם יועד - עבודה קשה בשדות הפלחה, מנהלות ברשויות מקומיות ובמפעלים גדולים. רוב לקוחותיו משתמשים בו לגרירת עגלות, לקפיצה קטנה אל השיבר הראשי, לטיפול ברפת ובלול. לקוחות מוסדיים אלה נהנים מכושר הנסיעה והנשיאה של הפרד הקטן, המוכן לפמפם בשקט משך כל יום העבודה.



אבל למרות הדימוי הפרקטי והקשוח, המיול דווקא מעוצב באופן חינני למדי. מרכב הפלסטיק האדום מזכיר מכונית לונה-פרק, והוא מעורר סימפטיה מיידית - מעוגל, מצטנע, אבל מגומר היטב. מתחת לחרטום המיול מתחבא תא מטען ענק וסגור, ועוד שני תאים בלוח המחוונים - האחד סגור, השני פתוח ומתאים לאכסון בקבוקי מים, טלפון או שאר אבזרים הנחוצים לחקלאי המודרני.



מ