שנתיים אחרי הקריסה: נאמן פויכטונגר השקעות מבקש לאשר תביעה של 250 מ' ש' נגד דירקטורים שמונו ע"י פלד-גבעוני

עו"ד (רו"ח) שלמה נס, המנהל המיוחד של חברת פויכטונגר השקעות שהיתה חלק מחברות קבוצת פלד-גבעוני שקרסו במהלך שנת 2002, מבקש היום מביהמ"ש המחוזי בתל אביב לאשר לו הגשת תביעה בסך כ-250 מיליון שקל כנגד הדירקטורים של החברה שמונו לאחר השתלטות קבוצת פלד גבעוני על החברה באוגוסט 2001.



נס, באמצעות עוה"ד גיא גיסין, יאיר ליבוביץ ויהושע שטיין, מבקש מביהמ"ש לאשר הגשת התביעה לפי סעיף 374 לפקודת החברות כנגד יו"ר החברה לשעבר יעקב ויניגר וכן כנגד הדירקטורים פרופ' ז'ק אשרוב, דניאל יצחקי, תמר גיא, יוסף ברון, אהרן בר-דוב, נעה ליפקין ונח כנרתי. כמו כן הוגשה התביעה גם כנגד חברת כלל ביטוח שביטחה את הדירקטורים בחברה בביטוח אחריות מקצועית.



נס טוען בתביעה כי ביום 23/8/01 נרכשה השליטה בחברת פויכטונגר השקעות ע"י קבוצת פלד גבעוני באמצעות שתי חברות: חייל אחזקות (1965) בע"מ ומשב תעשיות קירור בע"מ .



רכישת השליטה מידיו של בעל השליטה הקודם, עזריאל פויכטונגר, נעשתה לפי שווי של... ביום העסקים הראשון לאחר רכישת השליטה פרשו פויכטונגר, יורם גבאי ורחל שגיא מדירקטוריון החברה ובמקומם מונו ויניגר, אשרוב, יצחקי וגיא כדירקטורים.



הנאמן טוען כי ביום מכירתה היתה החברה, שעסקה באחזקת מבני נדל"ן מניבים, בעלת איתנות פיננסית יוצאת דופן, כאשר בקופתה היו 80 מיליון שקל במזומן ובבעלותה שני נכסי מקרקעין ששוויים למעלה מ-80 מיליון שקל נוספים.



לטענת נס, בתוך 4 ימים לאחר רכישת השליטה בחברה אישרו הדירקטורים החדשים שלה - ברשלנות ותוך הפרת חובת הזהירות החלה עליהם - שורה של עסקות מורכבות וסבוכות שהביאו לקריסתה הכלכלית כך שמעבר לאובדן נכסים בשווי של 140 מיליון שקל היא נותרה חייבת לנושיה למעלה מרבע מיליארד שקל.



נס טוען בתביעה כי על פני הדברים, לא היו למשיבים הכישורים הדרושים להיות דירקטורים בחברה המבצעת עסקות סבוכות שכאלה וכי למרות שאף לא אחד מהם כיהן כדירקטור בחברה כלשהי ב-5 השנים שקדמו למינוי איש מהם לא סבר כי יש בכך למנוע ממנו לקבל את המינוי.



"הציפייה המינימלית מדירקטור המתבקש לאשר עסקות בהיקפים כספיים אדירים כגון אלו היא היכרות מעמיקה ומקיפה עם החברה ויכולותיה, לרבות קבלת חוות דעת כלכליות ומשפטיות, עצמאיות ובלתי תלויות, בשאלת ההיתכנות הכלכלית והמשפטית לביצוע העסקות", אומר נס ומוסיף כי אף לא אחד מכל אלו התקיים בעניינם של הנתבעים.



נס מחלק את פעולותיהם הרשלניות של הדירקטורים הנתבעים לארבע: רכישת מניות יסקל - הרכישה הראשונה; רכישת מניות יסקל - הרכישות הנוספות; הענקת אופציית ה-PUT למאיר חן; מתן ערבויות לטובת יסקל אחזקות.



הרכישה הראשונה של יסקל



לגבי הרכישה הראשונה של 11.5% מניות יסקל תמורת 21.3 מיליון שקל טוען נס כי רכישה זו שנעשתה יומיים לאחר מינוי הדירקטורים בחברה והיא אושרה על ידם למרות שדובר ברכישת המניות במחיר הגבוה ב-90% ממחיר המניות באותה התקופה בבורסה ובמחיר למניה הגבוה ב-900% מההון העצמי למניה של יסקל באותה עת. לטענת נס מדובר במחיר בלתי סביר על פניו.



נס טוען כי דירקטור סביר לא היה מאשר עסקה שכזו יומיים לאחר כניסתו לתפקיד וללא ביצוע כל הבדיקות הנדרשות ומבלי להכיר את החברה ועסקיה.



הרכישה השנייה של יסקל



גם לגבי המשך רכישת מניות יסקל בשיעור של 31.3% בסכום כולל של כ-52 מיליון שקל טוען נס כי הדירקטורים התרשלו בתפקידם באשרם עסקה זו. המדובר בעסקה בה העמידה החברה לטובת בעלי השליטה ביסקל שמכרו את מניותיהם ערבות בנקאית בסך 49 מיליון שקל לצורך הבטחת הרכישה ולרוכשים ניתנה אופציית פוט לחייב את פויכטונגר השקעות לרכוש את המניות מהם ע"י שימוש בערבות הבנקאית.



נס מציין כי העסקה אושרה ע"י הדירקטורים ללא מנגנוני הגנה למרות שעל פי החוק פויכטונגר השקעות לא יכלה להמשיך ולרכוש מניות יסקל ללא ביצוע הצעת רכש מיוחדת, שכן המניות הנוספות שיירכשו על ידה יהיו רדומות ולא יקנו לה כל זכויות. למעשה, אומר נס, פויכטונגר השקעות נטלה על עצמה את כל הסיכון לביצוע העסקה כאשר היה קיים ספק מהותי האם ניתן לבצע את העסקה באופן חוקי.



נס מציין כי הסיכונים הטמונים בעסקה התממשו כאשר בפברואר 2002 מימשו בעלי השליטה ביסקל סכום של 25 מיליון שקל מהערבות הבנקאית תמורת 13.5% ממניות יסקל ומספר חודשים מאוחר יותר דרשו בעלי השליטה ביסקל לממש את אופצית הפוט ולמכור 5.7% מיסקל תמורת 11 מיליון שקל נוספים.
נס טוען כי באותו שלב מחיר המניה של יסקל בשוק היה נמוך באלפי אחוזים מהמחיר שסוכם בעסקה - 65 שקל למניה - וכי החברה שילמה למעשה עשרות מיליוני שקלים עבור מניות שאינן שוות כלום.



עסקה נוספת שאושרה ע"י הדירקטורים, לטענת נס, ברשלנות רבתית הינה הענקת אופציית פוט לאיש העסקים מאיר חן לחייב את החברה לרכוש ממנו 15.5% ממניותיו ביסקל תמורת 29 מיליון שקל. עסקה זו אושרה ע"י הדירקטורים יום לאחר אישורן של שתי העסקות הקודמות.



האופציה למאיר חן



נס מציין כי אותן מניות נשוא האופציה שניתנה לחן נרכשו על ידו, יום אחד לפני אישור העסקה עימו, מחברת חייל שהיתה בשלב זה כאמור בעלת השליטה בפויכטונגר וזאת במחיר נמוך משמעותית מהמחיר בו התחייבה פויכטונגר השקעות לרכוש את המניות מחן.



נס מציין כי הדירקטורים ידעו כי לא ניתן לאשר את העסקה עם חן אלא כעסקה של בעל שליטה בחברה, יש בה עניין אישי ולשם כך יידרשו לאישורים שונים ובין השאר לאישור ועדת הביקורת והאסיפה הכללית, אך למרות זאת אישרו הדירקטורים ההסכם עם חן בו נקבע כי חן יקבל את מלוא התמורה בגין המניות מראש בחשבון על שמו ומבלי שהחברה תוכל למנוע ממנו לעשות שימוש בכסף בטרם אושרה העסקה כנדרש.



נס מציין כי החברה לא הצליחה לאשר את העסקה עם חן כנדרש במוסדותיה ובמקום לדרוש את כספה בחזרה החליטו הדירקטורים להאריך את ההסכם עמו 7 פעמים עד לקריסת החברה. נס מציין כי לאחר שמונה כנאמן דרש את הכסף אלא שהכספים שהופקדו בידיו של חן "נעלמו כלא היו ולא נמצאו עד היום".



רכישת מניות פו