פעם היתה חלוקה ברורה בעת חופשה בחו"ל: תחילה מקדישים זמן לביקור בעיר, ואחר כך הולכים לקניות. החלק הראשון אמור להיות הצד התרבותי, האדריכלי, המוזיאלי, זה שמאפשר גם להכיר את העיר; החלק השני כולל, בעיני חלק מהתיירים, את התענוגות הקטנים של החיים.
אבל כיום נראה שהחלוקה הזאת מיושנת: כמה מרכזי קניות חדשים וותיקים בערים גדולות באירופה מוכיחים שכדאי לחפש בילוי תרבותי או עניין אדריכלי דווקא בתוך מוקדי ההמולה הצרכנית. חלק מהם תוכננו על ידי טובי האדריכלים ומשמשים מוקדי תיירות עירוניים לא פחות משהם מוקדי קניות. האחרים, הוותיקים יותר, הם אתרי שימור ונחשבים שכיות חמדה עירוניות לכל דבר. באים אליהם כדי לראות את האתר (לפעמים במסגרת סיור מודרך ומאורגן), לשמוע מוסיקה, למצוא מפלט מהחום או מהגשם, לאכול, לשתות קפה וגם כדי לקנות. הנה ארבע דוגמאות:
וינה
מכלי ענק וכמה תוספות
את ההוכחה המפתיעה והעדכנית ביותר לאפשרויות שטמונות בתחום הזה מספקים בשלוש השנים האחרונות ארבעה מכלי גז ענקיים, שניצבים ברובע לא כל כך טוב בווינה בירת אוסטריה. המכלים האלה נבנו בסוף המאה ה-19 ברובע זימרינג (Simmering) בקצה העיר. הקליפה החיצונית שלהם עשויה לבנים אדומות ובתוכם איחסנו במשך כ-80 שנה גז תעשייתי, מוצר לוואי של תעשיית הפחם.
במשך המאה ה-20 החליף גז טבעי את הגז שיוצר מפחם והמכלים נהפכו למיותרים. באמצע שנות ה-80 נסגר אתר המכלים הענק, שהיה הגדול באירופה באותה תקופה, והחלו לצוץ רעיונות חדשים בנוגע לעתידו של המתחם המוזר והבעייתי. ב-1996 הכריזה עיריית וינה על תחרות בין אדריכלים מובילים בעולם לשיקום המקום והפיכתו למרכז מגורים וקניות. ארבעת האדריכלים שזכו במכרז הם ז'אן נובל, מנפרד וודום, וילהלם הולצבאואר וקבוצת "קופ הימלב". כל אחד מהם קיבל מכל אחד לשיפוץ. הם התבקשו לשמר את המעטפת החיצונית, אך ניתנה להם יד חופשית לתכנן כרצונם את החללים הפנימיים. האתר נפתח לקהל באוגוסט 2001, ובכל אחת מהשנים שחלפו מאז ביקרו בו יותר מ-100 אלף בני אדם.
המתחם נקרא כיום "גזומטר טאון" או "ג'י טאון", והוא כולל את ארבעת מכלי הענק וכמה תוספות חדשות. פועלות בו 70 חנויות, וכן מסעדות, ברים, בתי קפה, 12 אולמות קולנוע, אודיטוריום עם 4,200 מקומות, גני ילדים, מעונות סטודנטים ו-630 דירות מגורים.
כשמתקרבים אל המכלים הם נראים כמבנים אדמדמים, שמרניים וקצת מוזרים בני 100 שנה. כשנכנסים לתוכם עולה מיד המחשבה על תחנת חלל בסרטי מדע בדיוני. כל האדריכלים השתמשו בהרבה קונסטרוקציות מתכת וזכוכית. אור יום נכנס מהחלקים העליוניים, המקורים בזכוכית. השילוב בין שטחים מסחריים בקומות התחתונות לדירות מגורים בקומות העליונות מרתק. בין האזורים יש הפרדה ברורה של חומרים וצבע, אך אין ביניהם מחיצות משמעותיות.
מנהרות שקופות מחברות בין ארבעת המכלים. לאורך כמה מהמעברים השקופים בין המכלים נפתחו בתי קפה נעימים ובכמה אזורים יש פינות משחק לילדים. כל רשתות האופנה והמזון הגדולות פועלות כאן, לצדם של עסקים מקומיים קטנים יותר. תיירים יכולים לצאת לסיור מאורגן במתחם כולו, ואף שהסביבה עדיין אינה נראית כשכונה יוקרתית או אפילו כשכונה טובה במיוחד, רבים מתושבי וינה מגיעים לכאן לאחר צהריים של קניות, בילוי ואוכל. זה קורה במיוחד בשיא הקיץ ובשיא החורף, כשהאקלים בחוץ מעודד כניסה לתחומי המזגן האגרסיווי.
המקום פתוח מ-10:00 בבוקר עד חצות. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא ברכבת U3 עד תחנת גזומטר טאון. הנסיעה ממרכז וינה נמשכת שמונה דקות. אם מגיעים במכונית, נוסעים ב-23A עד יציאת סנט מארקס; משם יש הכוונה לחניון.
ברלין
אוהל ליד החומה
במשך כמה שנים בשנות ה-90 כינו את כיכר פוטסדאם בלב ברלין "אתר הבנייה הגדול באירופה". התהליך הסתיים והמכלול הענק - שמכיל תחנת רכבת, בתי מלון, מרכז קניות ובילוי - מושך כיום תיירים מרחבי העולם; במשך שש השנים שחלפו מאז נחנכה הכיכר המחודשת, היא זכתה למוניטין כאחד מאתרי התיירות המושכים בבירה הגרמנית וכאזור הקניות המרתק באירופה.
המבנה הבולט ביותר בכיכר הוא ה"דביס האוס" בן 22 הקומות, שתוכנן על ידי האדריכל רנצו פיאנו. הרחבה המרכזית של המבנה תוארה כבר בכל המגזינים כ"קתדרלה עכשווית". צמודים אליה קניון ענק ובו מאות חנויות, קולנוע אימאקס, מסעדות ובתי קפה. מכיוון שהמרכז כולו נבנה מחדש, האדריכלות העתידנית, מחופת זכוכית ומתכת, שולטת כאן בכל המרחב.
מרכז סוני, שנפתח בכיכר קמפר (חלק מהמתחם הכולל של כיכר פוטסדאם), מוסיף תפאורה זוהרת ומנצנצת לתדמית ההיי-טקית של המקום. הגג דמוי האוהל של המרכז נהפך בשנים האחרונות לאחד הסמלים המוכרים של ברלין. כדאי לפקוד שתיים מהחנויות המעניינות והמוזרות ביותר: הראשונה היא ה"מיוזיאום קומפני", שמוכרת העתקים מדהימים של פסלים מצריים, יווניים ורומיים עתיקים. זה אחד המקומות שאי אפשר למצוא במרכזי קניות אחרים; המקום השני שמושך תשומת לב רבה הוא החנות "לה בוטגה דה מאמה רו" - מוסד צבעוני מיוחד שמתמחה באריגים וכלי קדרות מרהיבים מטוסקנה.
כדאי גם לבקר במסעדה "אמפרורס רום" בעלת העיצוב הניאו-בארוקי, חלק משרידיו של מלון אספלנייד שניצב בכיכר פוטסדאם הישנה והחרבה בין מזרח העיר למערבה. במבצע הנדסי מורכב הונף באוויר החדר הגדול, שמשקלו 1,300 טונות, והועבר בשלמותו למרחק 70 מטר, למקום שהוא ניצב בו כיום, כחלק ממרכז סוני בכיכר.
המעלית המהירה באירופה מטיסה את המבקרים בבניין קולוף הצמוד לכיכר אל תצפית מרהיבה על האזור שבו נפרש בעבר התוואי של חומת ברלין, ועל העיר כולה. היא מציבה תחרות לא קלה לכדור הפורח שממריא כל 20 דקות צמוד לכיכר. ההגעה לכיכר פוטסדאם קלה מאוד - כמעט כל רכבת עירונית חולפת בתחנה המרכזית הזאת.
לונדון
להטוטנים בשוק המקורה
לונדון היא מסוג המקומות שבהם כדאי תמיד להיערך עם תוכנית ב', מחופת גג, למקרה של גשם. מרכז הקניות המקורה של קובנט גארדן מציע את אחת האפשרויות הנעימות בעיר.
השכונה כולה מלא
תרבות ושופינג במרכזי הקניות הלא צפויים של וינה ולונדון
משה גלעד
23.7.2004 / 21:27