התקציב שאפילו לביבי אין מספיק ביטחון לקצץ ממנו

שר האוצר, בנימין נתניהו, נוהג להסביר בחודשים האחרונים בכל אירוע חשוב כי לפי חוק ההסדרים ל-2004, תקציב ההוצאות של הממשלה יגדל ב-2010-2004 ב-1% בלבד מדי שנה. כיוון שהאוכלוסייה בישראל גדלה בשנים האחרונות בממוצע ב-2% בשנה, פירוש הדבר כי התקציב יקטן ריאלית ב-1% מדי שנה. לאחר שהוא מסיים את ההסבר, פונה נתניהו לקהל שומעיו וקובע בנימת נצחון: "כולכם מכירים את המנגנון הממשלתי, האיש השמן במשל שלי, וכולכם יודעים כי כל משרד יכול בקלות לעמוד בקיצוץ של 1%".



מה שנכון נכון. לרוע המזל, איש לא שמע את נתניהו אומר אותם דברים בדיונים על תקציב הביטחון - לא כשהיה ראש ממשלה ולא כשר אוצר. איש גם אינו מצפה כי יאמר את הדברים בדיונים הסגורים אצל ראש הממשלה על תקציב הביטחון ב-2005. על אף שתקציב הביטחון הוא הגבוה בתקציבי כל משרדי הממשלה, ועל אף שקיים קונצנזוס מקיר לקיר בין כל מומחי כלכלת הביטחון ובין מומחי האוצר לתקציב הביטחון כי הקיצוץ הנדרש בתקציב המדינה ל-7-6 ,2005 מיליארד שקל, צריך להתבסס על קיצוץ של 3-2 מיליארד שקל לפחות בביטחון.



בספר התקציב ל-2004 שפירסם האוצר לפני תשעה חודשים ("הספר הצהוב") כתוב: "שיעור תקציב הביטחון מהתמ"ג גבוה בישראל פי שלושה ויותר מאשר במדינות המערב, המהוות יעד ליצוא הישראלי והמתחרות במוצריהן עם מוצרים מתוצרת ישראלית. מאז אמצע שנות השמונים היתה מגמת ירידה בשיעור תקציב הביטחון מהתמ"ג. אולם מגמה זו התהפכה ב-2003-2001. יש לציין כי בשנים אלה הוביל המצב הביטחוני לגידול גם בהוצאות ביטחון אחרות, כגון: ביטחון הפנים, הגנת העורף והוצאות אבטחה במגזר הפרטי והציבורי. התמ"ג החזוי ל-2004 הוא כ-516 מיליארד שקל. שיעור תקציב משרד הביטחון נטו מהתמ"ג החזוי ב-2004 מסתכם ב-8.17%".



תקציב משרד הביטחון ל-2004 לפי ה"ספר הצהוב" היה אמור להיות 41 מיליארד שקל. תקציב משרד הביטחון בפועל ב-2004 גבוה בהרבה - 44.5 מיליארד שקל. שר הביטחון שאול מופז לחץ, וראש הממשלה אריאל שרון, בהסכמת שר האוצר בנימין נתניהו, הסכים בכמה מהלכים להגדיל את התקציב ב-2.5 מיליארד שקל, על חשבון התקציבים החברתיים. זאת, אף על פי ששרון, נתניהו ומופז מנהלים בחודשים האחרונים תחרות לא סמויה מי השר החברתי מביניהם.



תקציב משרד הביטחון מהתמ"ג השנה לאחר התוספת הוא 8.62%. צריך לזכור, אם אכן רוצים לסייע בבניית משק שיתחרה בשווקים העולמיים עם מדינות המערב, כי תקציב הביטחון הוא לא כלל הוצאות המשק לביטחון. ישראל מקצה עוד מילארדי שקלים רבים לביטחון דרך תקציב המשרד לביטחון פנים, דרך תקציבי "המוסד" והשב"כ, תקציבי משרדי הממשלה וגופים לא ממשלתיים לאבטחה ועוד. גם לא כל ההוצאות הממשלתיות לביטחון, למרבה הפלא, רשומות בספרי התקציב, כמו למשל ההוצאות לגדר.



"צוות קיסריה" ב-2003 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשות מי שהיה בתחילת העשור הנוכחי מנכ"ל האוצר אבי בן-בסט, קבע במסמך שפירסם לפני שנה כי "בהתחשב בחומרת הבעיות הכלכליות ובהיקף האיומים הביטחוניים יהיה מקום לצמצם גם את הוצאות הביטחון. חובה על הממשלה לנקוט בגישה של ביטחון לאומי ולא רק ביטחון צבאי.



"משמעות הדבר, יש להתחשב בבניית התקציב גם בחוסן הכלכלי ובחוסן החברתי. יתרה מזו, מאז 96', ההוצאה הביטחונית של ישראל בדולרים בכל שנה גדולה יותר מסך כל ההוצאה הביטחונית במדינות העימות הגובלות עם ישראל. ממצאים אלה ותוצאות המלחמה בעיראק מאפשרים להפחית השנה את הוצאות הביטחון. לפיכך, מומלץ להפחית את תקציב הביטחון ב-2 מיליארד שקל ב-2003 ולצמצם במידה נוספת את תקציב הביטחון ב-2004". יש לציין כי ראש הממשלה שנאם בכנס וגם נתניהו שניהל אותו במשך יומיים דחו את ההמלצות על הסף.



מערכת הביטחון דורשת בתקציב 2005, חרף הרגישות החברתית של השר הממונה עליה, כי הקיצוץ הנדרש במשרדי הממשלה ידלג עליה. זאת, על אף שתקציב משרד הביטחון נוגס את הנתח המרכזי בתקציב ההוצאות של הממשלה. יתר על כן, וזו לא הלצה, המערכת דורשת תוספת של 2.5 מיליארד שקל בתקציב 2005; מיליארד שקל, מכיוון שהוצאותיה גדלו, ועוד 1.5 מיליארד שקל להערכות מחדש של צה"ל לאחר ההתנתקות מרצועת עזה.



הממשלה קובעת באופן פורמאלי את תקציב המדינה לשנה הבאה בשלוש ישיבות תקציב הנערכות בקיץ. בממשלה הנוכחית אין למרבה הצער שר - להוציא ראש הממשלה, שר האוצר ושר הביטחון - שפעיל בנושאי תקציב. כל שרי הממשלה מתמקדים בתקציב משרדם, ותו לא. לפיכך, תקציב ההוצאות של המדינה נקבע באופן כללי על ידי שישה אנשים באגף התקציבים, בהתייעצות עם שר האוצר ובפיקוח ראש הממשלה.



שני שרים שהיו יכולים להפרות את הדיון - סילבן שלום ואהוד אולמרט - ממלאים בדרך כלל את פיהם מים בדיונים בעלי אופי תקציבי מובהק. שלום גוזר על עצמו משום מה שתיקה מאז נאלץ לנטוש את האוצר. שר התמ"ת אולמרט - השר הכלכלי השני בחשיבותו - לרוב גוזר על עצמו שתיקה בנושאי תקציב, כנראה בשל מאזן האימה הקיים בינו לבין נתניהו.



על אף שתקציב הביטחון בשקלים ובמט"ח גדל ב-2004, כשם שהוא גדל ב-2003 ובשנים הקודמות, מערכת הביטחון מנצלת את הבורות הציבורית, כולל של מקבלי החלטות, כדי לטעון ולחזור ולטעון כי תקציבה קטן בכל אחת מהשנים האחרונות. ההטעיה הזו השתרשה ובשיח הציבורי נהוג לומר כי תקציב הביטחון קטן בהתמדה. גם בכירי האוצר נוהגים לדבר על ירידה בתקציב הביטחון - וסיבותיהם עמם. כך בודדים בציבור, גם בין החכי"ם, יודעים כי במשך 2004 גדל תקציב הביטחון ב-2.5 מיליארד שקל, יותר מכל תקציב 2004 של משרדי ראש הממשלה, המשפטים, המדע והטכנולוגיה ואיכות הסביבה גם יחד.



מה יקרה ב-2005? הדרג הפקידותי הבכיר באוצר משוכנע כי א. תקציב הביטחון חייב לקטון בצורה משמעותית. ב. כי הקיצוץ בתקציב 2005 חייב להיות מבוסס על הקיצוץ בתקציב הביטחון. מה יקרה בפועל? גם באוצר מודים כי בניגוד לכל משרדי הממשלה האחרים, הנגישות של קובעי המדיניות לתקציב הביטחון מוגבלת, עד אפסית. מי שיקבע את תקציב הביטחון יהיו שלושה אישים בעלי אורינטציה