כוכב מדורי הרכילות גם עושה עסקים: לייטרסדורף יביא סטארט אפים ישראלים לארה"ב

מחר ישיק יונתן לייטרסדורף את Lcapital - קרן ההון סיכון החדשה שגייס עם בנק לאומי ניו יורק בהיקף של 174 מיליון דולר. שנתיים ושמונה חודשים של פעילות לוביסטית בוושינגטון, שהגיעה עד כדי שינוי תקנון הרשות הפדרלית לעסקים קטנים של ארצות הברית (SBA - Small Business Administration), יסתיימו ולייטרסדורף יוכל לנשום לרווחה לאחר שהצליח לגייס קרן עם אחד המשקיעים הגדולים בעולם - הממשל האמריקאי.



הממשל התחייב להשקיע 66% מההון של Lcapital תחת תוכנית העידוד להשקעות בעסקים קטנים (SBIC) ולהשתתף בדמי הניהול שיקבל לייטרסדורף. זו הפעם הראשונה שקרן של ישראלים שאינם אזרחי ארצות הברית נהנית מהמענק של תוכנית ה-SBIC של הרשות לעסקים קטנים ביחס של שני דולר על כל דולר השקעה של הישראלים. לייטרסדורף הצליח, כלל הנראה, לנצל את ההזדמנות האחרונה להשקעה בתנאים אלה, שכן לאחרונה שונתה תוכנית הממשל והיא אינה עוד ממונפת כשהיתה אלא תתבצע מעתה בהתאם להשקעה של כל משקיע אחר בקרנות. לייטרסדורף בתמורה התחייב להביא לחופי אמריקה חברות ישראליות שיהגרו מישראל.



קשה שלא לקנא בלייטרסדורף, המכונה בפי חבריו יויו. הוא בן לאחת המשפחות העשירות בישראל, שהונה מוערך ב-500-300 מיליון דולר ושמחזיקה בשורה של חברות ונכסים בהם מגדל שלום מאיר הקרוי על שם סבו ובאוסף ציורים מרשים. עד לנישואיו המתוקשרים לאחרונה עם בעלת רשת מכוני הטיפוח והפלסטיקה רונית רפאל, ששברו לבבות רבים, הוא גם נחשב לאחד הרווקים המבוקשים בעולם.



את 12 השנים האחרונות הוא חילק בין שהות בניו יורק, בה עיצב דירות יוקרה שרכש עם שני שותפים בהן גם אחד הפנטהאוזים המפוארים בסוהו ששימש כאתר החתונה של ג'רי סיינפלד ומוצע כיום למכירה ב-20 מיליון דולר; המלון והמסעדה שלו בשווייץ; הבית המפואר בסביון והמשרדים במגדל שלום. בין לבין עוגנת לא פעם היאכטה המפוארת שלו לאורך חופים שונים בעולם, ועל סיפונה הוא חגג באחרונה את ירח הדבש עם רפאל.



אבל יותר מכל, יויו לייטרסדורף, אדריכל במקצועו שהבנתו בטכנולוגיה מוגבלת, הוא ככל הנראה איש ההון סיכון המצליח בישראל. הקרן שהקים - שלום.קום - ושהשקיעה כ-20 מיליון דולר, העניקה במהלך שש השנים לפעילותה תשואה נאה למשקיעים (במונחי החזר על השקעה) - ובעיקר ללייטרסדורף עצמו (152% בכל שנה). הקרן ידעה שלושה מימושים: אקסלינק (שנמכרה לקומברס תמורת 500 מיליון דולר והניבה ללייטרסדוף רווח של 80 מיליון דולר); מיראביליס (שנמכרה ב-400 מיליון דולר ל-AOL והניבה לו רווח של 4 מיליון דולר) ורווח נוסף גם ממכירת חברת CHA.



והפוטנציאל קיים. בתיק ההשקעות של שלום.קום עדיין קיימות חברות כמו מזור, שנחשבת להבטחה גדולה בתחום המכשור הרפואי, וחברה אמריקאית, סקפטאור, הפועלת בתחום זיהוי התקפות כימיות שהכנסותיה השנה מגיעות כבר ל-20 מיליון דולר.



"מתברר שלא חייבים להיות טייסים או מומחי טכנולוגיה בשביל להשקיע בהון סיכון ולהצליח. המבחן הוא לראות את הכסף ולהבין איך עושים אותו. באדריכלות מבינים היטב כבר מההתחלה איך ייראה הבניין בסופו. זה מה שנדרש גם בהון סיכון", אומר לייטרסדורף בשיחה שהתקיימה במשרדו המעוצב שבקומה הראשונה של מגדל שלום.



באמצעות הקרן החדשה Lcapital לייטרסדורף מאמין שהוא יכול ללמד לא מעט מנהלי קרנות הון סיכון ישראלים טריקים חדשים בהון סיכון ובעיקר כיצד משקיעים במינימום של סיכון ועם מקסימום סבסוד ממשלתי. "אני משקיע היום בשתי מסגרות בהן אני משתמש בפלטפורמות ממשלתיות המקטינות את הסיכון. בישראל, אני בין המשקיעים בחממה המופרטת של הטכניון הנהנית מסיוע של 85% מההשקעה על ידי המדען הראשי, ובארצות הברית Lcapital נהנית מהסיוע של הרשות לעסקים קטנים האמריקאית".



אלא שגם הוא מכיר בהבדל בין התמיכה הממשלתית בארצות הברית לזו בישראל, בה הוא תלוי בפקידים לאישור של כל השקעה. "ככה זה בארצות הברית - כשאתה מקבל אישור, הוא סופי והממשל הופך למשקיע לכל דבר שמעביר את הכסף תוך יום", הוא מספר.



זה לא שהדרך לקבלת הכסף האמריקאי היתה קלה. לייטרסדורף עבר בחינה מדוקדקת שנמשכה קרוב לשלוש שנים. "עברנו שבעה מדורי גיהנום עד שהתקבלנו לתוכנית. את האמריקאים לא מעניין אם אתה הבן של המלכה הבריטית או בעל תארים בטכנולוגיה. מה שמעניין אותם זה ההצלחות שלך עד היום, העקביות, והרצינות של המשקיעים. במקרה שלנו, שהיה יוצא דופן, הרשות התלהבה משני דברים נוספים: העובדה שאנחנו שמים את עיקר הכסף, כלומר 27 מתוך 58 מיליון הדולרים, כשאני אישית משקיע 14.5 מיליון דולר ובנק לאומי ניו יורק מוסיף 12.5 מיליון דולר. עד היום אף אחד לא הביא כל כך הרבה כסף מהבית לפרויקט השקעה משותף עם הרשות האמריקאית, ואנחנו בין הקרנות הגדולות בפרויקט", הוא אומר.



"הדבר השני הוא ישראל", הוא מוסיף. לדבריו הזווית הישראלית שהציעה הקרן, עניינה את מנהלי התוכנית של הממשל. לייטרסדורף אף התנדב להציע להם להביא לחופי ארה"ב מהגרים חדשים - חברות סטארט-אפ ישראליות. "הם מאוד מעריכים טכנולוגיה ישראלית ומבחינתם, העובדה שהקרן תשקיע בטכנולוגיה ישראלית, תביא את החברות לארצות הברית ותהפוך אותן לחברות אמריקאיות - היה יתרון גדול".



אלא שתוכנית ה-SBIC מיועדת להגברת התעסוקה בתוך ארצות הברית ומיועדת רק לבעלי אזרחות אמריקאית. לייטרסדורף, שאמנם מבלה את 12 השנים האחרונות בארה"ב, מחזיק באזרחות ישראלית ובריטית וכן במעמד של תושב בשווייץ ולכן לדבריו הוא לא תכנן להוציא אזרחות נוספת. במקום זאת, הוא החל בפעילות לוביסטית לשינוי התקנון של ה-SBIC, שלאחר שמונה חודשים נשאה פרי ואפשרה לו להשתתף בתוכנית. "על פי התוכנית, אני חייב להשקיע 60% מהכסף בארצות הברית כולל על שכר העובדים בחברות. לכן נשקיע בחברות ישראליות וחברות מאירופה שיעבירו פעילות לארצות הברית וכן בחברות אמריקאיות", הוא קובע.



לייטרסדורף רואה במעורבות בחממת הטכניון חלק ממירוץ השליחים בדרך להבאת החברות לארצות הברית. "נשקיע בחברות כאלו במסגרת החממה ואז נקח אותן לארצו