הממונה על הגבלים עסקיים, דרור שטרום, לא התיר למפעלי ים המלח וחברת המלח לייצא במשותף לחו"ל

הממונה על הגבלים עסקיים, עו"ד דרור שטרום, סירב לבקשת מפעלי ים המלח וחברת המלח, מונופול מוכרז במלח, להתיר להן לשתף פעולה ביצוא מלח לשוקי חו"ל לתקופה בלתי מוגבלת. לטענת החברות, יצוא משותף לשווקים בחו"ל לא ישפיעו על השוק המקומי ועל כן יש לאשר את ההסדר.



שטרום החליט לדחות את בקשת הפטור על רקע ההיסטוריה הענפית הבעייתית - קיומם של הסדרי הבלעדיות בין הצדדים שהתקיימו משך שנים רבות ולאור העובדה שמדובר בהסדר בין בעל מונופולין (חברת המלח) ליצרן המקומי היחיד שמתחרה בו.

מפעלי ים המלח, בבעלות כי"ל , וחברת המלח, בבעלות משפחת דנקנר, הן היצרניות היחידות של מלח לסוגיו בישראל (מוצרי המלח משמשים בשלושה סוגי שימושים עיקריים: תעשיה אלקטרוכימית - אלקטרוליזה/ייצור כלור; שימושים תעשייתיים וחקלאיים ומאכל אדם). לאחרונה החל יבוא מלח לישראל, אולם זה מצומצם בהיקפו והשפעתו זניחה.



שוק המלח בישראל סבל בעבר מקשיים תחרותיים לאור הסדרי בלעדיות שנהגו בין מפעלי ים המלח וחברת המלח במשך שנים. על פי ההסדרים חברת המלח שיווקה בבלעדיות מלח מתוצרת מפעלי ים המלח ואילו חברת המלח התחייבה מצידה שלא לייצא את המלח שרכשה.



ביום 18 בפברואר 2004 אישר בית הדין להגבלים עסקיים צו מוסכם בין הממונה על הגבלים עסקיים, מפעלי ים המלח וחברת המלח. הצו נועד לאפשר תחרות בין מפעלי ים המלח לחברת המלח באספקת מלח לתעשייה ולקמעונאים, על ידי ביטול הסדרי הבלעדיות בין החברות.



בקשת החברות לייצא מלח במשותף נומקה כאמור בכך שכל תחולתו של שיתוף הפעולה הוא מחוץ לשוק הישראלי ועל כן, לשיטתן, היצוא המשותף לא ישפיע על השוק המקומי.



שטרום החליט שלא להתיר את שיתוף הפעולה בין החברות בתחום היצוא, בין היתר, בשל החשש כי שיתוף הפעולה יזלוג אל השוק הישראלי אשר לא יוכל ליהנות מפירות התחרות בין הצדדים. חשש זה התגבר לאור שיתופי הפעולה ארוכי השנים בין הצדדים, אשר מנעו בעבר תחרות בשוק המלח הישראלי.