דנקנר נכשל במאבק להגדלת אחזקות בזק בלוויין אבל המסר נקלט

החלטתה של ועדת הכלכלה בשבוע שעבר, לאשר את הגדלת שיעור האחזקות של בזק בחברת הלוויין ל-50%, חתמה מערכה תקשורתית מוזרה שניהלו חברות הכבלים, בעיקר באמצעות חברת מתב , נגד ההחלטה. המסע התנהל בניצוחם של שמואל דנקנר, בעל השליטה ויו"ר דנקנר השקעות, החברה האם של מתב, וסגנו, משה גביש.

גביש ודנקנר הציפו את חברי ועדת הכלכלה ואת שר התקשורת, ראובן ריבלין, במכתבים המוחים על הכוונה לאשר את הזרמת הכספים שתמנע את קריסת חברת הלוויין, ושיבצו בדבריהם הצעות כגון

קריאה לממשלה להשקיע כסף ברכישת מניות חברות הכבלים (גביש), והצעה להעביר לחברת הלוויין מנויים כנגד יציאתה של בזק מהשקעה בחברה (דנקנר). עותקים ממכתבים אלה הופצו לעיתונות באמצעות משרד יחסי הציבור המרכז את מערכת ההסברה של חברות הכבלים, והצעתו של דנקנר "להעביר מנויים לכבלים" התקבלה בביקורת ובתגובות מגחכות.

ביום רביעי נחל המסע כישלון חרוץ, לכאורה, כאשר הוועדה אישרה פה אחד את ההזרמה של בזק. אלמלא היתה ההחלטה מאושרת, היו חברי הוועדה אחראים למחיקת החברה ששברה את מונופול חברות הכבלים, המריצה אותן להשקיע מאות מיליוני שקלים בשיפור השירות שלהן והוכיחה כי היא מספקת שירות חשוב ומבוקש ליותר מ-130 אלף משפחות בישראל. לחברות הכבלים לא היה סיכוי למצוא תומך לדרישתן - לא רק בוועדת הכלכלה, אלא בכנסת כולה.

אבל דנקנר וגביש אינם טיפשים, והמסר שביקשו להעביר נקלט היטב: ההחלטה היתה מכה קשה לחברות הכבלים, וכעת יש לצפות מהגורמים המפקחים ומנהלים את ענף התקשורת בישראל לפיצוי הולם בצד השני. חברות הכבלים כבר שולחות את החשבון.

המערכה נגד הזרמת הכסף לחברת הלוויין היתה רק יריית הפתיחה במאבק האמיתי של חברות הכבלים, על המיזוג. לכאורה לא צריכות חברות הכבלים להיאבק יתר על המידה למען המיזוג. רעיון המיזוג קיבל את ברכתו של הממונה הקודם על ההגבלים העסקיים, דוד תדמור, שבמידה רבה דחף להגשמתו. גם משרד התקשורת מעוניין מאוד בהשלמת המיזוג, ואפילו משרד התקשורת אינו מתנגד עקרונית.

שלוש חברות הכבלים ממילא אינן מתחרות זו בזו, מפני שכל אחת מהן פועלת באזור זיכיון בלעדי לה. לכן מיזוגן אינו צפוי לפגוע בתחרותיות במשק. המיזוג יאפשר להן להקים רשת תקשורת ארצית מאוחדת, שתתחרה בבזק בתקשורת טלפון ואינטרנט. אם לא תאוחד הרשת, אין לחברות הכבלים אפשרות להתחרות ביעילות ברשת הארצית החזקה של בזק.

מפת המחלוקת משתנה כאשר מדובר על איחוד החברות לשירותי הטלוויזיה בכבלים: עם פקיעת הזיכיונות האזוריים של חברות הכבלים, ניתן לאפשר לחברות הכבלים להתחרות זו בזו וליצור תחרות של ממש בענף הטלוויזיה בכבלים. אם יחולק שוק הטלוויזיה הרב ערוצית רק בין שתי חברות, חברת הלוויין וחברת הכבלים המאוחדת, קיים סיכוי גבוה שהתחרות תוחלף בחלוקת שוק שקטה בין שתי החברות, מיד לאחר תקופת ההחדרה של שירותי הלוויין.

המשק הישראלי כבר ידע לא מעט דואופולים שהתחרות ביניהם היתה על הנייר בלבד. כך למשל חילקו אסם ועלית את שוק המזון ביניהן עד שנפתחה התחרות בענף באמצעות יבוא מתחרה. פלאפון וסלקום חיו בשלום זו עם זו עד שנכנסה פרטנר ועוררה תחרות של ממש בשוק הסלולר. גם שוק העיתונות הכתובה מחולק בין שני העיתונים הגדולים, שנזהרים כיום מאוד שלא להרגיז יותר מדי זה את זה. אם אפשר יהיה להכניס לשוק הטלוויזיה תחרות בין ארבע חברות במקום שתיים, עשויים הצרכנים לצאת נשכרים מהתחרות הקשה.

הממונה על ההגבלים בוחן, בעידוד משרד המשפטים, את האפשרות למנוע איחוד של חברות הכבלים בתחום השידורים, למרות מיזוגן בתחום התשתית. התחרות בתחום התוכן יכולה להיות על ידי הקמת מרכזי שידור נפרדים שישדרו על תשתית הכבלים המשותפת, או על ידי מרכז שידור יחיד שישדר את הערוצים עבור כל אחת מהחברות. חברות הכבלים יסבירו שהפתרון בלתי אפשרי מבחינה טכנולוגית, אף שנראה כי טכנולוגיות השידור וההצפנה הדיגיטליות מאפשרות זאת.

שאלה לא פחות מעניינת היא יכולתן של חברות הכבלים להתחרות זו בזו ברצינות בתחום השידורים, תוך שיתוף פעולה בבעלות על התשתית. פוטנציאל התחרות מצומצם: התחרות תהיה צרה מאוד ותתמקד בהיצע התכנים ובמחירים. חברות הכבלים ינסו להראות שנזקי פיצול כזה גדולים מהרווחים הגלומים בו. הנזק העיקרי הצפוי יהיה דחייה נוספת בפתיחת שוק התקשורת לתחרות, כתוצאה מהמחלוקת על דרכי המיזוג; דחייה העלולה להחמיר את המשבר הכספי של חברות הכבלים.