העיט פורש כנפיים: אספיר נכנסת לתחום המירוצים עם ג'יפ חדש

העיט הכחול פרש כנפיים במורד השביל המתפתל בין השדות הקצורים של טרם-קיץ, המתלים הכבירים מגהצים את מהמורות השביל. ברק זיגזג את פניית ה-S בקלילות מרשימה, בסחיפה קלה ומענגת של ארבעת הגלגלים. מלפנים דהר לקראתנו ערוץ נחל יבש, ירידה ארוכה המסתיימת בחריץ קרקע מרושע ואחריו טיפוס מתון אל הגבעה הבאה; ציפיתי לבלימה חריפה אבל במקומה באה דהירה אינסופית אל תחתית הערוץ... העפתי מבט מודאג שמאלה כדי לראות, אולי התעלף לי הנהג? אבל העיט המשיך בצלילתו ולי לא נותר אלא לדרוך את שרירי הבטן ולהתכנס אל תוך מושב המירוץ, בציפייה לחבטה שתעבור מהמושב אל ישבני, ומשם דרך הגב עד לקצה הפדחת. עצרתי את נשימתי והמתנתי למהלומת החסד שתוריד אותי סופית משטויות ה-4X4 שלי, אבל העיט הכחול הפתיע שוב - המהמורות הגסות נבלעו ברכות מפתיעה, שינוי הכיוון היה מעודן לחלוטין, והחריץ כבר מאחורינו. מדהים!



האמת היא שהבטחת המתלים היתה בולטת לעין, עוד לפני שיצאנו ממפעל אספיר - כאשר אתה רואה ג'יפ סופה היושב על ארבעה מגדלי-מתלים בגובה קרוב למטר, אתה בוודאי מצפה לביצועים מרשימים. ואכן, אם צריך להצביע על המאפיין הבולט ביותר בג'יפ המירוץ של קבוצת אספיר, זו צריכה להיות מערכת המתלים המתוחכמת. המערכת נמצאת עדיין בשלבי כיוון וכיול, ורק חלק מהמכלולים מותקנים: יש רק בולם זעזועים בודד בכל פינה (יהיו שניים), בולמי ה-By-Pass המתוחכמים עדיין על המדף.



העיט ירחף בסופו של דבר, על שמונה בולמי זעזועים בילשטיין, שיאפשרו נהיגה מהירה ומבוקרת עוד יותר. שני בולמי חנקן כבר החליפו את גומיות ה-Stop Bumper האחוריות, לשיפור ספיגת הזעזועים והצמדה אופטימלית של הצמיג אל הקרקע. לייעוץ ולתכנון מערכת המתלים הסתייעו אנשי העמק בסדנת פרוייקטים 4X4 של איציק מיני ומוש רחימי, את העבודה עצמה ביצעו במפעל בתל עדשים - שם תוססת מחלקה שלמה העוסקת בפיתוח וייצור רכבי המירוץ של אספיר. דני גל הוא מנהל הייצור ומנצח על תזמורת המפתחים, אבל את עצם המראתו של העיט יש לזקוף לזכותו של עמית צדקיאלי, מעמודי התווך של הקבוצה.



מאמינים בכחול-לבן

אנשי אספיר שולטים בתחרויות העבירות ביד רמה, והרחבת הפעילות לתחרויות מהירות וניווט משקפת את אמון המפעל בכדאיות הספורט המוטורי - הניסיון המצטבר בתחרויות והמוניטין שצובר המפעל מצדיקים את ההשקעה הגדולה בכלי רכב, פיתוח מכלולים ייעודיים ובעיקר - זמן, זמן, ועוד קצת זמן. ברוח זו ולפני כתריסר חודשים, קירטעה אל חצר המפעל סופה חבוטה וחלודה, עם מרכב רקוב ומנוע גמור. מסיפונו של הפלא המכני ירד צדקיאלי ובחיוך רחב אמר לחבר'ה: "תכירו בבקשה את העיט הכחול!".



הבחירה בג'יפ סופה היתה טבעית לחלוטין עבור אנשי אספיר - הם אוהבים ומאמינים בכחול-לבן, והם צברו נסיון רב בהשבחת הסופות של ליגת העבירות. מאז השקעת 15,000 השקלים בקניית הגרוטאה הרקובה עברו על העיט מהפכים גדולים: המרכב פורק לחלוטין, מנוע חלופי נתרם על ידי חברת ישראל-יפן, ושופץ על ידי פרויקטים 4X4.







בשלב זה המנוע סטנדרטי לחלוטין, הוא מסתפק במסנן אוויר פתוח K&N וטבעת ערבול לשיפור יניקת האויר למנוע. קפיצי העלים הושלכו לאשפתות ואת מקומם תפסו תושבות מיוחדות למתלי הענק, בולמי בילשטיין וקפיצי סליל מתוצרת אייבך (בסיס הגלגלים נשאר כפי שהיה בסופה המקורית). מאחור הורכב סרן דנה 44 (עם בלמי דיסק, במקום התופים המקוריים) ומלפנים דנה 30, אליאנס תרמה צמיגים - לצרכי המירוצים שמרו האספירים על מידות צנועות מאוד, 235/75R15. מרכב פיברגלס החליף המתכת הרקובה, מה שחסך 200 קילוגרם ואיפשר את ייצור זוג הבליטות המוזרות במכסה המנוע - אלו קימורים המחפים על בולמי הזעזועים, לי זה דווקא נראה כמו זוג גלגלי-עזר... מאליו יובן שבמבנה הסופי יש כלוב התהפכות מסיווי, זוג מושבי מירוץ רקארו, מערכת קשר פנים, מחשב ניווט פוינטר, ועוד זוטות של המסלול המהיר.



אז איך הביצועים



את ביקורנו באספיר ערכנו בעיצומן של ההכנות למירוץ "מסע מעולם אחר". קריאות התרנגול וניחוח החציר הכניסו אותנו לאווירת העמק, ומהר מאוד יצאנו אל השטח. נהג העיט הוא ברק זוהר, שלקח אותנו לסיבוב היכרות ראשוני. בשלב זה של חייו, העיט עוד לא פרש את מלוא כנפיו - מערכת המתלים רחוקה מהאופטימום (70%-60% מיכולתה המלאה, מעריך ברק), המנוע סטנדרטי לחלוטין, יחסי ההעברה עדיין ארוכים מדי. יחס ההעברה הסופי יעמוד על 4.56, מה שיאפשר שימוש בהילוכים הגבוהים - רוב נהיגת המירוץ תתרחש בהילוכים שלישי-רביעי, הילוך שני ישמש לפניות פרסה חדות, וההילוך החמישי יהיה טוב ל-150 קמ"ש, מספיק לחלוטין למירוצי שדה בישראל! טווח הנסיעה על המיכל המקורי הוא 150 קילומטרים ולכן הורכב מיכל נוסף, למירוצי מרתון הנערכים בארץ פעם או פעמיים בשנה.



אבל היום אנחנו לא בענייני מרתון אלא בסיבוב היכרות קצר. ישוב לימינו של ברק, לא יכולתי שלא להתפעל מעבודת המתלים; שבילי העמק משובשים אך מהירים למדי, וברק כיוון את המתלים לרכות גבוהה יחסית. קפלי קרקע ובורות נבלעו ברכות מתחת למתלים ארוכי המהלך, 14 אינץ' מאחור ו-12 מלפנים. למרות המהלך הנדיב היתה בקרת המרכב טובה מאוד, נטולה טלטלות מיותרות ואובדני אחיזה.



מכיוון שבחינת רכב כזה הינה מעל ליכולותי הצנועות, הושבנו את ניר בן-ארי מאחורי גלגל ההגה. הסופה הלבנה זינקה בפרפור צמיגים עצבני, ונעלמה בענן אבק גדול. המנוע והמפלט הסטנדרטיים פועלים בשקט מתורבת לחלוטין, לא מה שאנו מצפים מרכב מירוצים אגרסיבי; אבל התאוצה מהירה, וחיש מהר נעלם ניר מאחורי הפיתול הקרוב. כתבנו לענייני מהירות חזר והופיע מעבר לגבעה, נכנס לפנייה בשצף-קצף, והמריא לדרכו בהיגוי יתר מרשים. קשה היה להוציא מניר רשמי מסע, מכיוון שבכל פעם הוא נעצר לידינו לשניות ספורות, חזר ואמר "איזה אוטו!", ונתן גז מחודש...



היה לי מוזר לראות את הסופה הלבנה מחליקה לרוחב הפניות המהירות; ממכונית מירוץ אתה מצפה שתהיה נמוכה ורחבה, והסופה הזו מתנשאת לגובה רב יחסית. ניר לא הוטרד מפרופורציה זו, מב