ארוחת צהריים באמצע יום העבודה עשויה להיראות כך: סלט וסטייק אם יצאתם לאכול באחת ממסעדות האזור, סנדוויץ אם אתם צנועים יותר, או פשטידה שהוכנה מראש וחוממה בפינת המטבח. ברוב המקרים רבע שעה לאחר הארוחה תיפול עליכם תחושת כבדות מוכרת, מעייפת. זו שלפני הקפה, השוקולד, המנוחה, הסיבוב סביב הבניין או הנמנום מול מסך המחשב. אם תקבלו לעמדה שמול המחשב יוגורט בשפופרת, רול של חביתה על מקל, או משקה בטעם מוכר המכיל את כל מנת הוויטמינים היומית - האם אז תיפטרו מתחושת הכובד?
חברות מזון גדולות בארץ ובעולם הקימו בשנה האחרונה מחלקות מיוחדות כדי לטפל בדיוק בבעיה הזאת: מניעת "עליות ומורדות" באנרגיה במשך היום בעקבות ארוחת צהריים משביעה ותמימה למראה במקומות העבודה. יש מי שיראו בכך מימוש של חזון עתידני מהסוג המאיים: הקצאת משאבים רבים כדי לא לפגוע בתפוקת העובד.
בישראל זה רק מתחיל
המגמה האחרונה בתחום האוכל היא ייצור פריטים מוכרים במנות קטנות, חטיפים משוכללים
שעברו תהליך הקטנה ודחיסה כדי שיהיה אפשר לאכול אותם מחוץ לבית: בדרך, בנסיעה, ובעיקר במקום העבודה.
לפי נתונים שהתפרסמו באתר האינטרנט האמריקאי www.packstrategies.com, המתמחה במזון, הכפיל האמריקאי בתוך פחות מעשור את מספר הארוחות שהוא אוכל תוך כדי נסיעה או ליד המחשב - מ-9 ל-18 בממוצע בשנה. על פי פרסומי ה"ניו יורק טיימס", קשה לאמוד את היקף המגמה של "החטפת המזון" (מלשון חטיף) בארצות הברית, מפני שזהו תחום רחב במיוחד הכולל עשרות פריטים: מירקות חתוכים וארוזים ועד המבורגר ארוז לחימום מהיר במיקרוגל. אבל ברור שהמגמה כבר הגיעה לישראל, גם אם היא רק בראשית דרכה.
בחברה הממוזגת שטראוס-עלית הקימו לפני חודשים אחדים יחידה שבה חברים אנשי שיווק ומהנדסי מזון מכל התחומים, ומטרתה שיווק ופיתוח מוצרים שעברו תהליך "החטפה" כדי שיהיה אפשר לאכול אותם בעבודה, בנסיעה, ובכל מקום שאינו שולחן האוכל. שם היחידה: "רחוק מהבית". .
במקביל רכשה שטראוס-עלית את חברת אנרג'י המתמחה בחטיפי דגנים, הרחיבה את ההפצה ושילשה בשנה האחרונה את מחזור המכירות מ-13 מיליון ל-50 מיליון. יותר מרבע מיליון שקיות קטנות של חטיף הכריות "אנרג'י דרימז" נמכרו מאז השקתן לפני כשלושה חודשים.
כשמאיר מאירוביץ', סמנכ"ל שיווק ומסחר בשטראוס-עלית, מספר על היחידה החדשה שבה הוא חבר, מטרותיו נשמעות מרחיקות לכת: מה שמתחיל בהטמעה של ההרגל האמריקאי לשתות קפה איכותי מעגלות קפה שעל הדרך - בעקבות המיזוג של חברת עלית עם חברת קופי טו גו - יסתיים לדבריו בחינוך לקנייה של מאכלי פינוק ארוזים ומוכנים. בשלב מאוחר יותר, הוא אומר, ישווקו ארוחות קטנות ומוכנות עד לפרטי הפרטים, מאכלים בשפופרת, על מקל, בניילון ובנייר כסף.
הרבה אנרגיה בזמן קצר
העתידן ד"ר דוד פסיג מסביר את הצורך במגמה החדשה: "הרעיון הכללי הוא שהרבה מאוד אנשים זקוקים למזון תוך כדי עבודה. לא משום שאין להם זמן לאכול, אלא משום שהם זקוקים לאנרגיה. בעולם יש עכשיו ניסיון להעביר מזון טעים ומזין לרמת חטיפים. המוצר שייווצר יהיה בין טייק-אוויי לחטיף. זו נישה שתענה על צורך אמיתי: הרבה אנרגיה בזמן קצר, לאנשים עם עומס גדול. חברות המזון מנסות לתת למין האנושי דרכים חדשות להעביר את הפסקת הצהריים: יחידות תזונה קטנות לאדם הפרטי. מנסים לבנות פה יחידות זמן חדשות - כל שעתיים יהיה אפשר לאכול משהו מזין, לא משמין וטעים.
"לי, למשל, יש חטיף דגנים בכיס ואני לא יודע בכל פעם אם לאכול או לא, מפני שאני לא יודע אם זה משמין, בריא או כדאי יותר משוקולד. צריך להבין שזה תחום סבוך ומורכב. לא קל להמציא מוצרים קטנים, מזינים ולא משמינים. בעיית הזמן הרי נפתרה לפני 20 שנה עם הסנדוויץ' ליד שולחן העבודה".
דיאטנים מסכימים כי אין די בחטיף ממותק - כמו רבים מאלה המשווקים היום כחטיפי אנרגיה. חטיפים אלה אמנם מעלים מיד את רמת האנרגיה, אך היא גם יורדת באותה המהירות. "אם המוצרים יהיו משמינים ולא בריאים, ייצא להם שם של משהו משמין ולא בריא והעסק יקרוס", מסכם פסיג. כעתידן, ברור לו שהמגמה היא בהכרח חיובית. אבל אולי אפשר להסתפק בהפסקות טבעיות, להכיר במגבלות הגוף ולתת לו מנוחה? "לא כל מה שטבעי הוא טוב", משיב פסיג, "אין מישהו שאוהב להרגיש עייף".
חגית אדלר, מנהלת שיווק בחברת תנובה, מאבחנת: "אוכל כחטיף הוא לא כמו אוכל לדרך. באוכל לדרך הדגש הוא על העמידות והאריזה. חטיף צריך להיות נגיש, בכמות קטנה, משביע ושיהיה מעניין בפה. אין ספק שאנחנו מחפשים כל הזמן עוד הזדמנויות צריכה, ואנחנו כבר שם. כמעט כל מוצרי החלב שלנו נארזים עכשיו גם במנות קטנות כדי שייהפכו לחטיפים: משמנת דרך קוטג' ומעדני חלב, ועד לגבינת 'עמק ביס'. תהליך המזעור והמעבר לאריזות עמידות וניתנות לפתיחה בקלות נמצא עתה בעיצומו".
לעומתה, איציק צאיג, מנהל השיווק של חברת אסם, מתייחס בספקנות לאפשרות שחברתו תוכל לשנות את חטיפיה המוכרים והמבוססים בשוק בכיוון של "בריאות ודחיסה", ובכלל לשנות אותם ולו במעט. שוק החטיפים בישראל, לא כולל הפיצוחים, מגלגל כ-650 מיליון שקלים בשנה, וחברת אסם שולטת על כ-60% מהשוק. אולי כחלק מההסתגלות לעולם החדש צאיג מגדיר את חטיף הביסלי הוותיק כ"חטיף על בסיס חיטה", והבמבה כ"חטיף מבוסס בוטנים ונטול קמח". "לפי תפישתנו, הצריכה הגבוהה ביותר של חטיפים היא דווקא בתוך הבית, מול מכשירי הבידור הביתי", הוא אומר.
יוגורט ללא כפית
בארצות הברית ובאירופה חברות המזון נועזות יותר מהחברות הישראליות. הן מפליגות בניסויים חדשים בתחום, שקצתם נכשלו כישלון חרוץ שאף הזיק לתחום יותר משהועיל לו. כשהשיקה חברת Break a way food במארס 2000 רולים הכוללים פסטה דחוסה בטעמים שונים וחביתות מגולגלות לחימום במיקרוגל, יצאו מגזיני המזון האמריקאיים מגדרם כדי לשבח את המוצר "IncrEdible". "ארוחת הבוקר נעלמה, ארוחת הצהריים כמעט נעלמה, וארוחת הערב מותקפת. אנשים דורשים אוכל שמותאם לסגנון החיים שלהם: מהיר, נוח, לא מלכ
לאכול מהר ובלי לקום מהכיסא
מיכל פלטי
4.8.2004 / 9:47