וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

העתיד כבר כאן

יואב עוז

5.8.2004 / 21:48

יולי 2007. גמר אליפות אירופה לאומות בכדורסל. נבחרת ישראל בהנהגת פיני גרשון ודיוויד בלאט מתייצבת למשימה הלאומית החדשה. בחמישייה של ישראל פותחים יותם הלפרין, טל בורשטיין, דיוויד בלוט'נטל, ליאור אליהו ויניב גרין. על הספסל יושבים עידו קוז'יקרו, עמית תמיר, ליאור ליובין, רביב לימונד, מאיר טפירו ושרון ששון. ישראל מנצחת במשחק צמוד את סלובניה, נוקמת את 2 הפסדי הגמר של הנבחרות הצעירות ולוקחת את גביע אירופה לראשונה בתולדותיה.

תסריט דמיוני, נכון. גם האפשרות שנפגוש את סלובניה בגמר בפעם השלישית קלושה למדי. אבל אם הכדורסל הישראלי יהיה מסוגל לשמר את אסופת הפייטרים המוכשרים שלו, ידאג לשדרג אותה במתאזרח ברמת יורוליג, לתת את המפתחות לצמד המאמנים הטובים באירופה ולעלות לאליפות אירופה ללא תקלות בדרך – עוד נכונו לנו קייצים מרגשים במיוחד בשנים הקרובות.

ההישג של נבחרת העתודה הנוכחית, בשילוב ההישג של עתודת 2000 ובתוספת מפגני העוצמה של הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות (גביעי אירופה למכבי ת"א והפועל ירושלים + נהירה של שחקנינו לחו"ל), מביאים לתוצאה שאסור להתעלם ממנה – הנבחרת הלאומית של ישראל מסוגלת ואף עשויה להשיג את הגדול שבהישגי הספורט הישראלי מאז ומעולם – זכייה באליפות אירופה. ממש כמו שיוון זעזעה יבשת שלמה כשזכתה ביורו החולף, כך יכולה ישראל לעשות היסטוריה ולהוכיח שחוץ ממלחמות, טרור ושחיתויות- ישראל היא חממה לפרחי כדורסל נפלאים ומעצמה של ממש בענף.

אסור לפספס את הדור המדהים הזה. בורכנו במחזור שחקנים כשרוני, איכותי ועתיר פוטנציאל. יהיה עוול גדול לתת להפסד בגמר לשנות את הדרך של הנבחרות הישראליות. השחקנים המובילים של העתודה חייבים לקבל דקות משחק משמעותיות בקבוצות ליגת העל, חלקם אף מסוגלים כבר להוביל קבוצות (הלפרין, לימונד, ליאור אליהו) ואל לנו לאפשר למישהו מהחבורה הנפלאה הזאת לנשור או לסגת ברמה.

לבד מהלפרין ולימונד, כוכבים בזכות עצמם, היה זה דווקא ליאור אליהו שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר בטורניר. אליהו, עוד לא בן 19, סמול פורווד בגובה 2.04, הוא הדבר הכי קרוב לשחקן NBA עתידי. יכולות חדירה נהדרות, משחק עם הגב לסל, יכולת קליעה נדירה מבחוץ וראיית משחק של רכז. תוסיפו לזה ידיים ארוכות שחוטפות כדורים דרך קבע ויכולת הובלת מתפרצות – ותקבלו את דירק נוביצקי של ישראל. ישראלי בליגה הטובה בעולם עדיין אין – אליהו הוא מועמד לגיטימי להיות הראשון.

כמה סיבות גרמו להפסד הכואב מול סלובניה: עייפות, היה איבוד מומנטום בדקות קריטיות וחוסר המזל גם הוא שיחק תפקיד. הסיבה המרכזית לדעתי התגלתה בפסק הזמן לקראת סוף הרבע השלישי. המאמן אריק שיבק, שאמנם ראוי למלוא התשבחות על ניהול משחק פנטסטי לאורך כל הטורניר, מעד 13 דקות מוקדם מדי.

ההוראה המפורשת שלו לשחקנים בפסק הזמן היתה לנצל את כל 24 השניות בהתקפות שנותרו, ללכת על התקפות ארוכות ולמעשה לצאת מסגנון המשחק שהוביל אותו עד כה. מאותו רגע ועד לסיום רצו הסלובנים 33:15 וניצחו. ישראל יצאה מתבנית המשחק שלה ואפשרה לסלובנים לזכות במומנטום של הדקות האחרונות, ומומנטום שכזה אי-אפשר לעצור גם אם מאד רוצים – כי הזמן פשוט נגמר.

אז אולי החלומות על גביע אירופה סנסציוני לנבחרת ישראל, וההשתוקקות לשחקן ישראלי ב NBA קצת מוציאים אותנו מפרופורציה, וייתכן שכבר בעונה הקרובה נתחיל לתהות האם מיהרנו להכתיר ולפאר את עצמנו מוקדם מדי כמו תמיד. כך או כך, אפשר וצריך להאמין ביכולותינו ללכת עד הסוף באמת.

"יש לי תקווה", כתב פעם עמיר בניון, "שבעזרת האמונה נוכל להגשים חלומנו". ואכן, אסור לוותר על התקווה והשאיפה להגיע לטופ. יש לנו הכשרון, היכולת, האופי והחדווה – נשאר רק להגשים את החלום.

למה לא בכדורגל?

על השאלה מדוע הכדורגל לא מסוגל אפילו לדגדג את הישגי כדורסלנינו אפשר לענות באלף צורות. אחת מהן היא פשוט לשמוע את שחקני נבחרת העתודה מתראיינים לטלוויזיה שניות לאחר שעלו לגמר אליפות אירופה. כמות כה נדירה של אינטליגנציה, מהולה בצניעות משובבת נפש ועטופה בגאוות יחידה של חיילי סיירת שזה עתה סיימו מבצע בעורף האויב. כל שחקן המשיך להדגיש את חשיבות המאמץ הקבוצתי, הביחד, הצורך לתת 120 אחוז למען הניצחון במשחק הבא וחלוקה בלתי פוסקת של מחמאות לחברים לקבוצה.

מספיק לקרוא טור אישי בודד של אייל ברקוביץ' כדי להבין שהכדורגל הישראלי חי בתוך בועה. המילה "אני" חוזרת על עצמה בערך כמספר מילות ה"אנחנו" של הכדורסל. נטייה לא מובנת ולא מוצדקת להאדרה עצמית ממשיכה להיות המוטיב המרכזי בטור, שבתוכו נשזרים שלל עקיצות על חברים לדשא, מאמני עבר ועסקנים. כל כך הרבה אגו על כל כך מעט הישגים.

פנינים מפי הכדורגלן הישראלי כגון "אנחנו עם הפנים למעלה אבל עם הראש למטה" כבר הפכו אצלנו דבר שבשגרה. המשפט "זה לא אני, זה כל הקבוצה" הוא לא יותר מכסת"ח של כדורגלנינו, במקרה הטוב זהו פתיח לשלל מילות האהבה העצמית שהם עומדים לפזם, לרוב בשגיאות לשוניות מבעיתות שגורמות ליוצרי "הוצא מהקשרו" לחשוב על הוצאת אנציקלופדיה שלמה לכדורגלן הישראלי המתחיל.

הכדורגל שלנו יתקרב להישגי הכדורסל אם יתחיל להפנים את עובדת היותו נחות בהרבה מעמיתו באירופה. הוא יגיע להישגים כאשר לא יהיו עוד מלחמות אגו, שליטה וכותרות בעיתונים.

הכדורגלן הישראלי חייב להבין שללא ויתור על ה"אני" לטובת ה"אנחנו", הוא ימשיך לדשדש בבינוניות שלו.

אש על הגולש

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם בעבר טור, מוזמן להמשיך ולשלוח. אנא, ציינו את שמכם המלא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully