עוד מכשול הוסר בדרכה של התביעה הייצוגית נגד מכירת אלביט לזיסר: ביהמ"ש ביטל ההחלטה לשלם אגרה של 5 מיליון דולר

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, גדעון גינת, קיבל את ערעורם של התובעים שהגישו בשנת 1999 את התובענה הייצוגית בגין פרשת אלסינט על קביעתו של רשם ביהמ"ש לחייב את התובעים, בעלי מניות מיעוט באלסינט, בתשלום אגרה של כ-5 מיליון דולר בגין הגשת התביעה.



גינת קובע כי קביעתו של רשם ביהמ"ש, עודד גרשון, מוטעית שכן אותם סעדים אשר נקבעו ע"י גרשון ככספיים, שבגינם יש לשלם אגרה, הם למעשה סעדים חלופיים לסעד המרכזי שהוא להורות לאלסינט לבצע את הצעת הרכש אליה התחייבה. מכאן קובע גינת כי לא היה מקום לחייב את התובעים בתשלום אגרה בגין הסעדים החלופיים.



המדובר בתביעה של גופים מוסדיים מובילים בשוק ההון הישראלי, ובהם קופות הגמל של בנק הפועלים, חברות ניהול הקרנות של אי.בי.אי ואייפקס, חברת גמול סהר, וכן בעלי מניות פרטיים רבים של אלסינט. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד נירה להב ואורלי גיא כנגד איש העסקים מוטי זיסר וחברת אירופה ישראל וחברות פרטיות שבשליטתו; וכן נגד אלרון, אלביט הדמיה ואלסינט; נגד דירקטורים מכהנים ודירקטורים לשעבר באלרון - ובהם עוזיה גליל, עמנואל גיל, דב תדמור, ד"ר מיכה אנגל, יגאל ברוכי, ד"ר יורם טורבוביץ, דורון בירגר, ד"ר משה מני; וכן נגד האנשים שהתמנו על ידי זיסר כדירקטורים - ובהם עמוס פיקל ממלונות ים סוף, עו"ד רמי גורן, שלום זינגר ושוקי פורר.



התביעה נוגעת בעיקרה לחילופי השליטה באלסינט, שנגרמו מכך שאלרון מכרה לאירופה ישראל, אשר בשליטת זיסר, את אחזקותיה באלביט הדמיה ששלטה באלסינט, ובדרך זו הקנתה לזיסר את השליטה העקיפה באלסינט.



בתביעה נטען כי בעלי השליטה באלסינט מכרו את נכסי החברה שעסקה בפיתוח מכשור רפואי מתקדם, ובקופת החברה הצטברו 370 מיליון דולר. לאחר מכן, נטען בתביעה, מכרו בעלי השליטה מקבוצת IDB לזיסר את השליטה באלסינט, וזאת בצורה עקיפה ע"י מכירת השליטה באלביט הדמיה ששלטה באלסינט.



התובעים טענו כי הדבר נעשה, בין השאר, כדי לעקוף את הצעת הרכש שהעמידה לפני כן אלביט הדמיה למניותיה של אלסינט שנסחרת בארה"ב לפי 14 דולר למניה. לאחר המכירה לזיסר, כך נטען, מכר האחרון לאלסינט פעילות מלונאית שלו בחו"ל וכן מגרש בהרצליה בסכום כולל של כ-196 מיליון דולר, ובכך הוציא מהחברה כספים רבים תוך שהוא מוכר לחברה נכסים ששוויים נמוך בהרבה מהמחיר ששולם תמורתם.



כמו כן נטען שזיסר גרם לביטולה של הצעת המכר שעמדה על הפרק, וכי בעקבות העסקות שהוא ביצע בחברה צנח שער המניה שלה מכ-13.5 דולר למניה ל-7.25 דולר במועד הגשת התביעה.



התובעים ביקשו בתביעה סעדים שונים כאשר המרכזי בו לחייב את אלביט הדמיה לבצע את הצעת הרכש לפי שער של 14 דולר למניה. בנוסף הם ביקשו סעדים נוספים חלופיים, בהם להשיב לקופה את הכספים שהוצאו ממנה.



לאחר שהתביעה הוגשה הגישו הנתבעים, באמצעות עוה"ד צבי אגמון (אלביט הדמיה והדירקטורים שלה), עוה"ד ניר כהן ואמיר בן ארצי (המייצגים את אירופה ישראל וזיסר), ועוה"ד חיים סמט (אלרון ודירקטורים) בקשה לסלק את התביעה על הסף שכן, לטענתם, אלסינט היא חברה נסחרת בארה"ב, ולכן לא ניתן להגיש כנגדה תביעה ייצוגית בישראל.



נשיא ביהמ"ש מחוזי בחיפה קיבל את עמדת הנתבעים, ומחק את התביעה על הסף, וכיום העניין מצוי בהליכי ערעור בביהמ"ש העליון כאשר היועמ"ש התייצב בהליך, וטען כי יש להכיר בתביעה כייצוגית.



במקביל נדרש רשם ביהמ"ש המחוזי בחיפה לנושא האגרה שיש לשלם בגין התביעה. גרשון קבע כי בגין הסעד המרכזי, צו שיחייב ביצוע הצעת הרכש, יש לשם אגרה של 756 שקל, אך בגין הסעדים הדורשים את החזר הכספים לקופה יש לשלם 2.5% משוויים - כ-5 מיליון דולר. בתחילה צידדה פרקליטות מחוז חיפה בעמדה זו אך לאחרונה, לאחר שהיועמ"ש התייצב בהליכי הערעור בעליון, השתנתה גם עמדת הפרקליטות בעניין האגרה.



מכל מקום, התובעים עירערו על קביעת האגרה, אשר ברור כי אם היתה נותרת על כנה היתה גורמת למשיכת התביעה. היום, כאמור, קבע גינת כי הצדק עם המערערים, וכי אין הם צריכים לעת עתה לשלם את האגרה בגין הסעד החלופי. גינת הטיל על הנתבעים הוצאות של 120 אלף שקל.