במרכז ישיבת הממשלה שתתקיים היום - הישיבה המכרעת על תקציב המדינה ל-2005 - יעמוד הוויכוח הקשה, הכלכלי-פוליטי, בין שניים מהשרים הבכירים: ממלא מקום ראש הממשלה ושר התמ"ת, אהוד אולמרט, ושר האוצר, בנימין נתניהו. ביום חמישי קרא אולמרט לשרים "להתעשת ולהחזיר את התקציב כמו שהוא לשולחן משרד האוצר לצורך תכנון מחדש". לא פחות.
העימות הכלכלי-אישי המתמשך בין אולמרט לנתניהו פרץ הפעם לפני שבועיים, בדיון הקודם על תקציב 2005. אולמרט הפתיע את הממשלה, את משרד האוצר ובראש ובראשונה את נתניהו, כאשר הציג בפני השרים תוכנית מקיפה בשם היומרני: "תוכנית אלטרנטיווית למדיניות הכלכלית". מאז הם מחליפים מהלומות בתקשורת כמעט מדי יום.
אין זה סוד כי השניים מתמודדים על ירושת אריאל שרון כראש ממשלה, אם וכאשר יחליט לפרוש מתפקידו. יש בליכוד מועמדים נוספים לתפקיד, לפחות בעיני עצמם: שר הביטחון שאול מופז, שרת החינוך לימור לבנת ושר החוץ סילבן שלום. עם זאת לכולם ברור כי הקרב האמיתי בליכוד יהיה בין נתניהו ואולמרט.
קיים דמיון רב בין נתניהו ואולמרט מבחינת הרקע שלהם ותכונותיהם האישיות. ואולם בחודשים האחרונים, כנראה בין היתר מסיבות פוליטיות מעשיות, אימץ אולמרט במפתיע עמדות יוניות וחברתיות שהיו מאפשרות לו להשתלב בקלות בעבודה ובמרצ. באמצעות עמדות אלה הוא מנסה להכות בנתניהו.
כך, בתוכנית האלטרנטיווית למדיניות כלכלית קבע אולמרט כי "אין שיקום כלכלי ללא התהליך המדיני". ביעדים העיקריים למדיניות הממשלה לטווח הארוך הוא כלל במקום מכובד את סגירת הפערים החברתיים.
אולמרט זיהה שלוש נקודות חולשה בשדה של נתניהו ובהן הוא מנסה להכות את יריבו העיקרי. הראשונה, ההתאוששות הכלכלית נבלמה לאחר שבספטמבר 2003-מארס 2004 היה נראה כי המשק עולה על דרך המלך. השנייה, במרכז הליכוד רבים תומכים - בניגוד לנתניהו - בעמדות מדיניות מתונות, ביציאה מהרצועה ובעמדות חברתיות. השלישית, מעמדו של נתניהו בקרב מקורביו המובהקים נחלש.
כשמונתה הממשלה הנוכחית, לפני יותר משנה, היה מעמדו של נתניהו בקרב מצביעי הליכוד ובקרב חברי מרכז הליכוד טוב בהרבה ממעמדו של אולמרט. למעשה, נתניהו היה הבן האהוב של המרכז ואולמרט הבן הדחוי. אולמרט הוצנח לתפקידו ולמעמדו על ידי רה"מ כמשקל נגד במקבילית הכוחות לנתניהו.
את המעמד הזה ניצל אולמרט, כדרכו, לשיפור עמדות. בעבודה שקטה ויסודית, תוך שהוא עושה שימוש בשפע האפשרויות שמעמידים לרשותו תפקידיו המיניסטריאליים הרבים, שתל אולמרט חברי מרכז ומקורבי ליכוד בעמדות ציבוריות חשובות, בהם אישים שלא היו מזוהים עמו, למשל אהרון דומב. התוצאות נראות בשטח - וייראו ביתר שאת - בכל מפגש קרוב של מרכז הליכוד. המתקפות האחרונות נגד נתניהו על חוסר הרגישות החברתית שלו, כולל זו של מופז, רק מוסיפות לאולמרט נקודות.
לעומת זאת, במחנה נתניהו חריקות קשות. הדי ההתפטרות-הדחה של ראש לשכת שר האוצר, אביב בושינסקי, אחד האישים המקורבים לנתניהו בשש השנים האחרונות, הגיעו רחוק. גם אחרים בלשכה עזבו או נמצאים בדרך החוצה.
מקורבים לנתניהו שמחוץ לשירות הציבורי הביעו באוזניו באחרונה לא פעם מורת רוח רבה על התנהלותו בכמה עניינים, בהם התפטרות-הדחת בושינסקי ובה בעת הכנסתו של יועץ התקשורת החיצוני, שעיה סגל, לענייני משרד האוצר. אולמרט ער לטענות ויודע לנצל אותן.
בתחום הכלכלי העלה אולמרט לדיון כמה שאלות שלמשרד האוצר אין עליהן תשובות טובות. כך, הביצוע החסר של התקציב מדי שנה מעורר תהיות - גם אם בסופו של דבר המשרדים מקבלים את כל הכסף או את מרביתו כטענת האוצר, או שהמצב אינו כזה כטענת אולמרט.
בנוסף, אולמרט מציג יעד אבטלה של 7.0% ל-2010, יעד לא שאפתני לחלוטין. משרד האוצר קובע כי האבטלה ב-2005 תהיה 9.9%. במקביל המשרד מתנגד לקביעת יעד לטווח הארוך, אבל אינו מספק לכך סיבות משכנעות. כלכלני התמ"ת תמהים: מדוע לקבוע יעד לאינפלציה או לגירעון בתקציב, ולא לקבוע יעד בתחום התעסוקה?
אולמרט הציע גם מתן עדיפות לירושלים ולמיעוטים לצד החרדים, הנגב והגליל. תגובת משרד האוצר מענינת: תוספת של 40 מיליון שקל בלבד לירושלים בתקציב 2005, ותוספת של 40 מיליון שקל בלבד למיעוטים. זאת במסגרת החלטת ראש הממשלה לקבוע את ירושלים והמיעוטים, יחד עם עניינים אחרים, בראש סדר העדיפויות של תקציב 2005.
טענה מעניינת אחרת שהעלה אולמט: תהליך בניית תקציב המדינה בצד ההוצאות ובצד ההכנסות נעדר שקיפות לחלוטין. כך, גם השרים אינם יכולים לעקוב אחר תקציב 2005 ולהתייחס אליו באופן ביקורתי.
חילופי ההאשמות נתניהו-אולמרט נהפכו באחרונה לטקס כמעט יום-יומי. ביום חמישי טען אולמרט, בלי להזכיר במלה את נתניהו, כי "אינני חוזר בי מטענתי כי בסיס תקציב 2005 עומד על דיונות נודדות של אומדני אצבע, שאין להן אחיזה במציאות".
במשרד האוצר מיהרו להשיב במתקפת נגד: "מדובר בניסיון פאתטי לתקוף באופן אישי את שר האוצר... השר אולמרט ממשיך להטיח ביקורת, אך לא מציע שום חלופה רצינית של סדרי עדיפויות. אולמרט מציע בעצם לפרוץ את מסגרת התקציב, דבר שהוא בלתי אפשרי ועומד בניגוד מוחלט להחלטות והמחויבויות שקיבלה הממשלה... גם העובדה שאולמרט הקפיד הפעם שלא להזכיר את שמו של שר האוצר, אינה יכולה להסיר את הרושם שמדובר בקמפיין אישי ואובססיוי נגד נתניהו שאינו מונע רק ממחלוקות כלכליות".
בישיבת הממשלה היום תגיע על פי הצפוי המחלוקת בין שני האישים לשיאה - אלא אם ראש הממשלה יקרא אותם לסדר, או שמקורביהם יצליחו להשיג הפסקת אש זמנית.
אולמרט קורע לגזרים את תקציב 2005, נתניהו מאשים אותו ברדיפה אישית
מוטי בסוק
15.8.2004 / 8:32