FDA יחייב יצרניות תרופות נגד דיכאון בארה"ב לספק יותר מידע על הקשר בין נטילתן לבין התאבדויות בני נוער

יצרניות מובילות של תרופות נגד דיכאון, בהן פייזר, גלקסו סמיתקליין ואלי לילי, יידרשו לספק לרופאים מידע רב יותר על הקשר בין נטילתן לבין התאבדות בקרב בני נוער, הודיע היום מינהל המזון והתרופות בארה"ב (FDA).



ה-FDA מסר כי יחייב את יצרניות התרופות לספק מידע הנוגע לממצאים חדשים המצביעים על קשר בין נטילת תרופות נגד דיכאון לבין נטיות התאבדות בקרב בני נוער. זאת לאחר שניתוח מחודש שערך ה-FDA לנתוני ניסויים קליניים הצביע על קשר זה.



הניתוח, שהתבסס על ממצאי 25 מחקרים קליניים בתשע תרופות שונות, העלה כי הסבירות שילדים ובני נוער אשר נטלו את התרופות יגלו נטיות התאבדותיות היתה כפולה מזו של כאלה שנטלו תרופות דמה.



ניתוח ממצאי הניסויים נגע לשורה של תרופות, בהן פרוזאק של חברת אלי לילי, וולבורטין ופקסיל מתוצרת גלקסו סמיתקליין, תרופת זולופט של פייזר, סלקסה של לונדבק, ואפקסור של וויאת (Wyeth).



ה-FDA הורה בחודש מארס ליצרניות של עשר תרופות נגד דיכאון להוסיף או לחדד אזהרות המופיעות על התרופות, כי השימוש בהן עלול להוביל להתאבדות. החלטת ה-FDA אז באה בעקבות טענות משפחות מטופלים שהתאבדו, כי יש מקום לפרסום בולט יותר של אזהרות בעניין על גבי תרופות נגד דיכאון.



רשויות הבריאות בבריטניה הוציאו אזהרה דומה עוד בשנה שעברה, בטענה כי תרופות נגד דיכאון עלולות להגביר את הנטייה להתאבדות בקרב ילדים ובני נוער, ושש תרופות הוכרזו כבלתי מתאימות לשימוש על ידי בני נוער הסובלים מדיכאון.



תעשיית התרופות האמריקאית, למרות הצמיחה חסרת התקדים ברווחיה והעובדה שהיא נחשבת כיום לדעת אנליסטים רבים כמגזר המניב את התשואה הגבוהה ביותר על ההשקעה, נתונה לביקורת ציבורית גוברת והולכת בשנים האחרונות על רקע שורה של סוגיות, שאחת הבולטות בהן היא בטיחות מוצריה. סקר של חברת האריס שפורסם בארה"ב בחודש שעבר הראה כי יחס הציבור האמריקאי כלפי מגזר התרופות רשם הרעה ניכרת בשנים האחרונות, וכי מספר האנשים המחזיקים בעמדה חיובית כלפי התעשייה צנח ב-35% מאז שנת 1997 - הירידה המגזרית החדה ביותר בארה"ב.



נכון לתחילת העשור מתו מדי שנה בארה"ב כמאה אלף איש כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות שנטלו, ולא פחות מ-2 מיליון אמריקאים אושפזו מדי שנה עקב כך. על נתונים אלה נוספה ביקורת על תעשיית התרופות המתמקדת במספר תחומים, החל מהסתרת מידע הנוגע לתופעות לוואי מסוכנות של תרופות, דרך הטעיית רופאים במידע חלקי וטענות שווא לגבי בטיחותן ויעילותן של תרופות, וכלה בגביית מחירים מופרזים עבור תרופות מצילות חיים, והפעלת עוצמתו הכלכלית של המגזר כדי להפעיל השפעה פוליטית לקידום חקיקה אינטרסנטית.