בית הדין המשמעתי של שירות המדינה זיכה את מוטי איילון ממרבית האישומים כנגדו, ביניהם הדחת נהגו למתן עדות שקר

מנהל אגף המכס והמע"מ, מוטי איילון, זוכה אתמול בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה מאישומים של מתן עדות שקר, הדחה למתן עדות שקר והתנהגות שאינה הולמת אדם במעמדו.

עם זאת הורשע איילון בביצוע עבודה פרטית ללא היתר ובשכר, בעקבות הרצאות שהעביר בקורסים שהתנהלו במכללה למינהל ובאוניברסיטת תל אביב. את איילון ייצגו עו"ד יעקב וינרוט ויוסי אשכנזי.

כזכור, הואשם איילון בחמישה אישומים: הראשון - עיסוק בעבודה פרטית ללא היתר; באישום השני נטען כי ביקש מנהגו להעיד עדות שקר בדיון שנערך בבית הדין הרבני בנושא ירושת אביו המנוח של איילון, ולומר כי הכיר את אביו; באישום השלישי נטען כי במהלך דיון משמעתי שהתנהל נגד נהגו לשעבר, אמר איילון בעדותו כי יש לו אישור לעבודה פרטית כמרצה, וזאת למרות שלא היה לו אישור כזה.

באישום הרביעי נטען כי במהלך הרצאה שנתן בכנס ממונים במכס, אמר איילון על הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, עו"ד חיות, כי אם ימשיך להנחות את העובדים להגיש תלונות ישירות אליו, לא יורשה להמשיך ולהרצות בקורסים של האגף; באישום החמישי נטען כי לעיתים אישר לנהגו שלא להגיע לעבודה, וזאת מבלי שהדבר ייחשב לו כהיעדרות מעבודה; באישום שישי, שנוסף מאוחר יותר, נטען כי איילון הרצה גם במכללת רמת גן ללא היתר ובשכר.

איילון הודה רק כי הרצה בשכר מבלי שהיה לו היתר לכך, אך טען כי בנסיבות העניין לא היתה בכך עבירה. באשר לאישום השני, לעניין עדות נהגו, טען איילון כי הנהג אכן העיד בבית הדין, אך איילון לא ביקש זאת ממנו ולא היתה זו עדות שקר. באשר לאישום השלישי, הרביעי והחמישי הודה איילון בעובדות שפורטו, אך כפר בעבירות עצמן.

באישום הראשון והשישי טען איילון כי מאז החל ללמד היה ממלא את הטפסים הנדרשים לשם כך, אך לאחר שמונה למנהל המכס סבר שאין עוד מקום למלא את הטפסים וראה עצמו כמי שיש לו אישור מתוקף תפקידו ואינו זקוק לאישורים נוספים.

בהכרעת הדין קבעו הדיינים, עו"ד אוריאל ישראלי, ברכה פרקש ואהובה מטסרו, כי יש להרשיע את איילון באישום הראשון והשישי בעניין ההרצאות בשכר, שכן לא ייתכן שלא ידע על החובה הקיימת לו לקבל אישור לקיום ההרצאות.

עם זאת, מהאישומים הנוספים החליטו חברי ההרכב לזכות את איילון. באשר לאישום המתייחס לעדות השקר, קיבלו הדיינים את גירסת איילון, לפיה אב בית הדין קרא לנהג לעדות קצרה, שהיתה מחוץ לטווח שמיעתו של איילון, שלא ידע כלל על מהות עדותו ודבריו.

בית הדין קבע כי איילון לא ידע ולא יכול היה לדעת שהנהג יעיד על הכרותו האישית עם אביו של איילון - דבר שלא יכול היה להעיד עליו, שכן הנהג החל בתפקידו אחרי מות אביו של איילון. קל וחומר, שלא יכול היה למנוע מהנהג להעיד מה שהעיד לעניין היכרותו האישית עם האב.

לפיכך הרשיע בית הדין את איילון באישום הראשון והשישי, וזיכה אותו משאר האישומים.