השופט גדעון גינת תומך בהחלה מצומצמת של הלכת קידוחי הצפון: החלה בלתי מבוקרת תקשה על תפקודם של בעלי תפקידים

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, גדעון גינת, מצטרף אף הוא לשופטי הפירוקים הסוברים כי יש להחיל באופן מבוקר ולא בצורה רטרואקטיווית את "הלכת קידוחי הצפון" שהתקבלה בשנה שעברה בביהמ"ש העליון.



הלכת קידוחי צפון, שניתנה במאי 2003 בבית המשפט העליון בהרכב של 7 שופטים שינתה את ההלכה שנהגה 13 שנים בנוגע לשאלת הבעלות בסחורה שנמכרה באשראי מספק ללקוח - המכונה הלכת קולומבו.



ביהמ"ש העליון, ביטל את הלכת קולומבו שקבעה כי תניית "שימור בעלות" הינה ברגיל תניית שיעבוד אשר תהיה תקפה רק במקרה בו נרשם משכון על הנכס הנמכר. העליון קבע למעשה כי לא כל עסקה המכילה תניית שימור בעלות תסווג באופן אוטומטי כעסקת מישכון הדורשת רישום.



נפקות הסוגיה נוגעת למקרים בהם החברה הרוכשת את הסחורה נכנסת להליכי חדלות פרעון. במקרה שכזה במידה ותניית שימור הבעלות הינה בתוקף הרי שהסחורה נותרת בבעלות הספק ואינה הופכת לחלק מהנכסים העומדים לרשותם של כלל נושי החברה - ובכך פוגעת בהם.



לאחר שהתקבלה ההחלטה, התקבלו בבתי המשפט המחוזיים העוסקים בתחום הפירוקים מספר החלטות שצימצמו את תחולתה. כך קבעה השופטת ורדה אלשיך, כי תניית שימור בעלות על גבי חשבונית של ספק אינה יוצרת הסכם שימור בעלות אמיתי המעיד כי שני הצדדים התכוונו לו.



גם השופטת בלהה גילאור מבהימ"ש המחוזי בחיפה, נתנה לפני מספר חודשים החלטה באותה רוח בהתייחס לתניית שימור שהיתה רשומה על חשבונית בעניינה של חברת תעשיות אלקטרוכימיות, ואף ציינה כי נראה לה שאין לתת להלכה החדשה תחולה רטרואקטיווית.



כאמור, גם גינת נדרש לאחרונה לסוגיה במסגרת מחלוקת בין עו"ד רענן קליר כונס הנכסים של חברת שף הים לבין חברת תרמועוז שסיפקה לחברה, בטרם נכנסה להלכי כינוס מערכת לטיפול במים ששוויה כ-88 אלף שקל.



המערכת נמכרה ב-24 תשלומים אשר חלקם נפרעו בטרם נכנסה חברת שף הים להליכי כינוס. בהסכם המכר נקבע בין השאר כי המערכת תהיה רכושו של הספק והוא יכול לקחתה בחזרה במידה ותמורתה לא תשולם במלואה.



גינת מנתח את הסיטואציה באמצעות מבחן דו שלבי - סובייקטיווי ואובייקטיווי ? הבודק מה היתה כוונת הצדדים בעת החתימה על ההסכם.



גינת מגיע למסקנה כי למרות תניית שימור הבעלות היו בהסכם תניות נוספות המעידות כי כל מה שביקשה תרמועוז להבטיח את תשלום החוב אליה ולא לשמור על הבעלות במערכת לפיכך מדובר בתניית שיעבוד שלא נרשמה.



גינת מציין לגבי תחולתה של הלכת קידוחי הצפון כי יש לתת משקל לכך שבעת חתימת ההסכם בין הצדדים ההלכה השולטת היתה הלכת קולומבו לפיה היה ברור לחברת תרמועוז כי התניה אינה תניית שימור בעלות אלא שמשכון מסווה שדורש רישום.



עוד קובע גינת כי, "החלה גורפת של ההלכה החדשה תגרום לשינוי יתר על המידה בסדרי הנשייה בחברה חדלת פירעון ובסיכויי ההבראה שלה ועלולה להרתיע משקיעים מוסדיים ממתן אשראי", ולכן אין לפרש את ההלכה כמעניקה עדיפות מוחלטת לספק שהתקשר בהסכם המחיל תניית שימור בעלות.