וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חיים סבן על הסכסוך הישראלי-פלשתיני: "כל פיתרון יגרור מלחמת אזרחים; זה לא הולך לקרות בלא שפיכות דמים"

ניו יורק טיימס

6.9.2004 / 20:10

בראיון מקיף ראשון מסביר איל המדיה המיליארדר מדוע תרם את התרומה הבודדת הגדולה ביותר למפלגה הדמוקרטית בארה"ב: "אני איש של נושא אחד, והנושא שלי הוא ישראל"



מאת אנדרו רוס סורקין



איל המדיה האמריקאי-ישראלי, חיים סבן, נח ברישול במושב העור במטוס הגולפסטרים הפרטי שלו במהלך טיסה מלוס אנג'לס לניו יורק באביב האחרון, ודיבר על תמיכתו בישראל. לאחר שסיים לזלול בייגל עם סלמון מעושן, הוא רכן קדימה ופתח בסיפור החביב עליו אודות ההתמודדות על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות: "האם סיפרתי לך מה אמר לי האוורד דין?", שאל בידיעה כי לא עשה זאת, לפחות לא היום. "אתה יודע איך הוא הסביר לי שיתמוך בישראל?", סיפר סבן כשעל פניו נסוכה הבעה ספקנית. "הוא אמר לי: 'האם אינך יודע שאשתי יהודייה?". סבן פורץ בצחוק קצר, ממתין לראות את הרושם שהותירו דבריו, ואז מספק את שורת המחץ. "אתה יודע מה עניתי לו?", הוא ממשיך. "אדוני המושל, העובדה שאישתך היא יהודייה היא בעיה שלך".



את מרבית הונו עשה סבן במכירתה של חברת הטלוויזיה פוקס פמילי צ'אנל לדיסני ב-2001, תמורת 5.3 מיליארד דולר. מאז הפך לאחד מאילי המדיה המקושרים ביותר פוליטית בהוליווד. הוא מפעיל את השפעתו ואת הונו בוואשינגטון, ובהדרגה גם במקומות נוספים בעולם, כדי לפעול למען ישראל בכל תחום אפשרי. "אני איש של נושא אחד, והנושא שלי הוא ישראל", אמר בראיון מקיף ראשון זה שנים.



לכן הפך סבן לאחד התורמים הפרטיים הגדולים ביותר של המפלגה הדמוקרטית ומועמדיה, ותרם מיליוני דולרים בעשור החולף, בהם תרומה של שבעה מיליון דולר לוועדה הלאומית הדמוקרטית ב-2002. באחרונה אירח את הסנטור ג'ון קרי בביתו בבוורלי הילס ("ניגנו ביחד בגיטרה והחלפנו דעות", סיפר). הוא משוחח בטלפון במשך שעות ובאופן קבוע עם ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, ומבלה את חופשותיו עם ביל קלינטון.



במקביל, ממשיך סבן להתמודד על רכישת נכסי מדיה ברחבי העולם, בניסיון להרחיב את האימפריה שלו, וכתוצאה מכך גם את השפעתו הפוליטית. ואולם, הפרויקט השאפתני והמדובר ביותר של סבן עד כה הוא הבעלות על חברת הטלוויזיה הגדולה ביותר בגרמניה. "כן, אני רואה את האירוניה בדבר", אמר בחיוך. לפני שנה גבר סבן על שותפו לשעבר רופרט מרדוק ועל ענקי מדיה אחרים, ורכש את חברת הטלוויזיה פרוזיבן סאט 1. הקבוצה מחזיקה בכמה רשתות טלוויזיה גרמניות מובילות, רשתות המקבילות ל-CBS, ABC, TBS ו-Nickelodeon האמריקאיות.



בארה"ב לא ניתן להגיע לריכוז שליטה בסדר הגודל הזה, הודה סבן, ששינה את פניה של פרוזיבן סאט 1. הוא קיצץ בעלויות, שיבץ בלוח השידורים סדרות אמריקאיות מצליחות והפך אותה לחברה רווחית. דבר אחד בטוח: כבר קשה יותר לייחס את ההצלחה של סבן למזל במקום לכישרון.



"קל לקנא במישהו כמו חיים", אמר פיטר צ'רנין, נשיא ניוז קורפ. "אבל אני חושב שהפעילות שלו בגרמניה היא יותר מאשר סיפור הצלחה פיננסית: יש לה פוטנציאל להיות אבן הפינה של משהו גדול יותר".



וזאת באמת התוכנית, מודה סבן. בשל היותו אחד מן האנשים העשירים ביותר בהוליווד, סבן שומע ללא הרף על עסקות אפשריות. הוא משתעשע במחשבה לרכוש את ה"ג'רוזלם פוסט" מהולינג'ר אינטרנשונל. "אם הם יורידו לקרקע את המחיר שהם מבקשים, אני אהיה מעוניין ברכישה", אמר סבן. הוא עורר מחלוקת בבריטניה, כשהביע עניין לרכוש את ITV, רשת הטלוויזיה המסחרית הגדולה במדינה, והאשים את מתחרותיה - BBC ניוז וסקיי ניוז בסיקור פרו-ערבי.



אך לא כל העסקות שמבשל סבן יוצאות לפועל. בשנה שעברה הוא חבר לקבוצת משקיעים בראשות אדגר ברונפמן, אשר הגיש הצעת רכש לטיים וורנר מיוזיק. סבן פרש בדקה ה-90, משום שחש כי המחיר שמציעה הקבוצה גבוה מדי. כיום, כשוורנר מיוזיק קוצרת הצלחות, נראה שהחמיץ הזדמנות. סבן טוען שהוא לא מקדיש לכך מחשבה מיותרת. הוא אמר כי הוא כבר עסוק בתכנון של עסקות נוספות, אבל סירב לחשוף פרטים אודותן.



בינתיים סבן משקיע את כל מרצו בעבודה: "אני לא משחק גולף, לא אוסף בולים, לא רוכב על סוסים, לא מטפס על הרים ולא צופה בכוכבים", אמר. "אני לא עושה דברים כאלה". אל תטרחו לשאול אותו על התחביבים שלו. "אין לי תחביבים. אפס. זמני מתחלק בין המשפחה והעבודה".



דרכו של סבן לתהילה היתה, ללא ספק, יוצאת דופן. הוא נולד במצרים וברח עם משפחתו לתל אביב ב-1956, לאחר מבצע קדש. המשפחה חיה בתנאים קשים, הוא נזכר, "וחלקה דירת חדר עם זונה וסרסור". בגיל ההתבגרות החל סבן לנגן בגיטרה ופצח בקריירה של מנהל ויחצ"ן של להקות. עסקיו קרסו בעקבות מלחמת יום כיפור, וסבן החליט לנסות את מזלו בפאריס, יחד שוקי לוי, שותפו לעסקים. הפריצה הגדולה שלו לא איחרה לבוא. כששהה בחופשה בתל אביב, התקשר אליו מפיק מפאריס אשר התעניין באחד מלקוחותיו של סבן, זמר צעיר בשם נועם קניאל. המפיק רצה להקליט את קניאל לשיר הנושא של סדרה מצוירת לילדים שהיתה פופולרית בצרפת בשנות ה-70'. סבן טס חזרה לפאריס, כשפניו מועדות לאולפן ההקלטות. "זה היה אחד השירים הגרועים ששמעתי בחיי", הוא נזכר. "אבל כיוון שנסחבנו עד לשם, אמרתי, 'בואו נגמור עם זה כדי שנוכל לחזור לבריכה של שרתון בתל אביב'".



חודש לאחר מכן קיבל סבן מן המפיק עותק של המאסטר וחשבון בסך אלפיים דולר. "אמרתי: 'אני עושה לך טובה ואתה רוצה אלפיים דולר. אני לא רוצה את המאסטר'", הוא נזכר. "אז עכשיו אני מסתובב בחברות תקליטים ומחפש מישהו שייתן לי חוזה וישלם לי מקדמה של אלפיים דולר, אבל השיר כל כך נורא שאף אחד לא רוצה לתת לי את זה, אף אחד. בסוף מצאתי איזה בחור בסי.בי.אס. שבדיוק סיים אוניברסיטה והיה מוכן לשווק כמה מאות עותקים". כשסדרת הטלוויזיה הפכה להצלחה מסחררת, שיר הנושא התחיל להיות מבוקש וכמה מאות העותקים האלה הפכו עד מהרה ל-3.5 מיליון.



במהלך אירועים אלו היה לו רגע של הארה, וכיוון שהקלטת המאסטר לתוכנית היתה בבעלותו, כל הרווחים נכנסו אליו לכיס. "גיליתי שבעסקה טלוויזיונית, כל הרווחים מגיעים לי ולא לחברת התקליטים", הוא אמר. "בחוזה רגיל מקבלים רק 20%. שחיתי בכסף. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. משם הכל התחיל לרוץ".



הוא ושותפו החלו להוציא פסי-קול לתוכניות טלוויזיה בצרפת, כמו "דאלאס" ו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully