הסיבה לפריון העבודה הנמוך באירופה לעומת ארה"ב - ניהול כושל

נהוג לייחס את פריון העבודה הנמוך באירופה לשבוע העבודה המקוצר ולנחשלות טכנולוגית. אך מחקר שפורסם אתמול ב"וול סטריט ג'ורנל" תולה את האשם דווקא באיכות הניהול הירודה.



פראודפוט קונסלטינג (Proudfoot Consulting), החברה שערכה את המחקר, צפתה בהתנהגותם של עובדים בתשע מדינות במשך יותר מעשרת אלפים שעות. לטענתה, האשמים העיקריים במצב הם המנהלים, שאינם משקיעים זמן בתכנון ובפיקוח על העובדים ברמה המניחה את הדעת. פראודפוט הוסיפה כי המנהלים אינם מבינים את חלקם בקידום התפוקה, וכי אם יתייחסו ברצינות הראויה לכשלים באופן הניהול, תהיה לכך השפעה משמעותית על צמיחת התפוקה. כך לפי ה"וול סטריט ג'ורנל".



אחד המדדים שבדק המחקר היה מספר ה"ימים האבודים" לעובד בשנה. "יום אבוד" הוא יום עבודה מלא שבו לא תרם העובד דבר לקידום העבודה. קל לנחש באיזו מדינה מספר ה"ימים האבודים" הוא הגבוה ביותר: אכן, זוהי צרפת, עם 127 "ימים אבודים" בשנה. בסוף הרשימה גרמניה, עם 74 "ימים אבודים" בשנה. ארה"ב תופסת מקום טוב באמצע הרשימה, עם ממוצע של 96 "ימים אבודים" בשנה. הימים המבוזבזים גובים מחיר גבוה: ארה"ב איבדה בעטיים 880 מיליארד דולר, שהם 7.3% מהתמ"ג.



בשנים האחרונות ניסו כלכלנים רבים לזהות את הגורמים לתפוקה הנמוכה בכלכלות גדולות מסוגה של אירופה. שאלה זו נהפכת לבוערת יותר ככל שהאוכלוסייה מתבגרת. בעשורים הבאים, כוח עבודה קטן יותר ייאלץ לתמוך במספר גדול יותר של פנסיונרים. הדבר יתאפשר רק אם פריון העבודה יגדל.



כאמור, עד היום נהוג היה לחשוב שהסיבה לתפוקה הנמוכה באירופה היא שבוע העבודה המקוצר, שבו 35 שעות. כמו כן, נהנים האירופים מחודש חופשה בשנה - 25 יום בצרפת ו-30 יום בגרמניה. בממוצע, עובדים האירופים 10% פחות מהאמריקאים. יש הטוענים כי מספר שעות העבודה הקטן הנהוג בגרמניה ובצרפת פגע בצמיחה ובתעסוקה, על אף שהנהגת השבוע הקצר בצרפת נועדה לצמצם את האבטלה. עתה מבקשות ממשלות האיחוד האירופי להרחיב מחדש את שבוע העבודה, והמאבק בין האיגודים המקצועיים לממשלות נמצא בעיצומו.



בניגוד לממצאים של פראודפוט, מחקר של הבנק המרכזי של אירופה שנערך לפני כמה חודשים מצא כי הסיבה לתפוקה הנמוכה באירופה היא הטכנולוגיה הישנה שבה דבקות החברות. הבנק המרכזי של אירופה הראה כי הצמיחה השנתית בתפוקה בגוש היורו ירדה ל-0.9% ב-2003-1996, לאחר שהיתה 1.9% בשנות ה-80. במקביל, הפער בין פריון העבודה בארה"ב לפריון העבודה בגוש היורו גדל.



עם זאת, במאמר שפורסם לאחרונה ב"אקונומיסט" נטען כי הפער הגדול בפריון העבודה נובע למעשה מהבדלים באופן החישוב. בארה"ב נמדד הפריון לפי תפוקה לשעה במגזרים הלא-חקלאיים. פריון זה גדל ב-2.6% בשנה בעשור שהסתיים ב-2003. עבור גוש היורו מחשב הבנק המרכזי את הפריון כתמ"ג לעובד, וזה גדל ב-1.5% בתקופה האמורה. בניגוד לנתונים האמריקאיים, נתון זה כולל את המגזר הציבורי, אשר צמיחת הפריון בו תמיד איטית יותר.