בית הדין לעבודה: ידע שנצבר בעבודה הוא קניינו של העובד וביכולתו לעשות בו כרצונו

בית הדין לעבודה בחיפה, בראשות השופטת איטה קציר, קבע כי ידע של עובד הוא קניינו האישי. הפסיקה נקבעה במסגרת תביעה של אם ובנה, שעבדו בחברת אוורור הנדסה עד לפיטוריהם ב-1993. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה; והחברה הגישה תביעה שכנגד על סכום של 3 מיליון שקל בגין גניבת סודות מסחריים, גרימת נזק ופגיעה במוניטין.



במהלך עבודתה של התובעת בחברה היא החלה בהליכים לפתיחת חברה שתתחרה בחברה בה עבדה. לאחר שהתגלתה תוכנית זו בחברה בה עבדה, נשלחו לביתה חוקרים פרטיים שלקחו ממנה כל המסמכים הקשורים לחברה, יחד עם מסמכים הקשורים לחברה החדשה.



התובעת הכחישה שצילמה העתקים מן התיקים של לקוחות הנתבעת או ששיכפלה תוכנות של דיסקים שלה.
כמו כן הכחישה התובעת כי סיפקה לחברת הייעוץ ששכרה לצורך הקמת החברה מידע ספציפי על הנתבעת, אלא רק "מידע כללי", כהגדרתה. בניגוד לגרסת העובדת, טענה החברה כי בפשיטה שנערכה בביתה של העובדת נמצאו כ-20 אלף מסמכים, אשר כללו, בין היתר, תוכניות מידע של מוצרי החברה, רשימת לקוחות חשובים, ספקים, מחירונים ועוד.



לאחר שהעובדת הציגה בפני החוקרים את כל המסמכים המבוקשים על ידם, היא חתמה על מסמך לפיו היא מוותרת על פיצויי הפיטורין המגיעים לה וכל זכות אחרת מהנתבעת. כמו כן כלל המסמך את הודאת התובעת כי ביצעה עבירות הכוללות גניבת סודות מסחריים. אולם העובדת טענה בתביעתה שהסכימה לחתום מכיוון שפחדה מהחוקרים ובשל התנהגותם התוקפנית כלפיה.



העובדת טענה בפני בית הדין שלא גנבה סודות מסחריים מהחברה, אלא השתמשה בחומר גלוי שהוא נחלת הכלל ואשר ידוע לכל מהנדס בענף. לטענתה, לא היה לה מקום בביתה לאחסן את כ-20 אלף המסמכים, אשר לטענת החברה נתפסו בביתה על ידי החוקרים הפרטיים.

בית הדין ציין בהחלטתו כי אכן קשה להניח שבביתה של התובעת נתפסה כמות כה גדולה של מסמכים. עוד ציין בית הדין כי החברה הסתפקה בהעלאת טענה כללית סתמית בנוגע לתוכן המסמכים אשר נמצאו בביתה של העובדת. בית הדין קבע כי לא הוכח שהתובעת גנבה או נטלה ללא רשות מסמכים מהחברה, שהכילו סוד מסחרי או שהיא השתמשה בסוד מסחרי של החברה בדרך אחרת.

בית הדין קבע כי הידע של העובדת נרכש כתוצאה מעבודה רבת שנים בתחום האוורור, והוא קניינה בלבד, וזכותה להשתמש בו כראות עיניה, אף אם מדובר בהקמת חברה מתחרה לנתבעת.

בית הדין דחה דרישת החברה לפיצויים של 3 מיליון שקל, וקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת ולבנה פיצויי פיטורים בגובה 23,340 שקל לאם ו-1,744 שקל לבן. עוד קבע בית הדין כי על החברה לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 1,496 שקל. לגבי התובעת ציין בית הדין כי החזקת המסמכים בביתה ללא קבלת רשות מהחברה מהווה עבירת משמעת שהצדיקה פיטוריה ללא הודעה מוקדמת.



עוד קבע ביה"ד כי על הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 25 אלף שקלים.