נופש על חשבון האוברדראפט

הטלפון צלצל ומהצד השני הייתה אימי ולה בקשה מוזרה: "מישל'ה שלי, אני ואחותך רוצות לנסוע לכינרת לראש השנה ואין להשיג חדר בשום מקום בטבריה או בצפון בכלל. אין מקומות אפילו בצימרים או בבתי הארחה - אין כלום! הכל מלא ולך הרי יש קשרים- אולי באינטרנט או חברים מהתחום, אתה יכול לעזור לי למצוא חדר?"

האמת, אימא שלי לא צעירונת אבל עדיין תהיתי על מה שאמרה כיוון שהדברים נשמעו הזויים לחלוטין. אין להשיג מקום בכל אזור הכינרת והצפון? כל המלונות המפוארים מלאים? ומה קרה למיתון? לאי תשלום המשכורות? לאוברדרפטים? לעוני? מה הולך פה?

הבהרתי לה שלא ייתכן מצב שלא ניתן להשיג מקום, וכי תוך כמה דקות אני חוזר אליה עם רשימת אפשרויות מגוונות. הקו שהנחה אותי, היה כי אנו נמצאים בתקופה כלכלית נוראית, אין אפילו תייר אחד לרפואה שמתקרב לכאן, הסנובה האליטיסטית לא נוסעת לבתי המלון המדוברים, וכמובן בראש וראשונה המחירים של חופשה בת שלושה לילות בשיא העונה הם מעבר ליכולתה של משפחה ממוצעת בישראל.

למרבה תמימותי, בנקודה זו עדיין חשבתי כי מצוקת המלונות גדולה ולראיה הדפים האחוריים של כל העיתונים המשובצים בצפיפות בריבועים של נופש וחופשות למכביר, שכל מה שצריך זה להקיש כוכבית והופ- אתה כבר משוחח עם סוכן נסיעות להוט למכור לך חופשה כזו או אחרת.
.

חייגתי לכוכבית הראשונה שצדה עיני ומייד עלתה דנה החביבה על הקו:

"שלום, במה אוכל לעזור בבקשה?"
"הייתי מעוניין בחדר זוגי בצפון בבקשה" עניתי בנימוס.
"לאילו תאריכים בבקשה?" הוסיפה דנה.
"לראש השנה, בין ה-15 ל-17 בבקשה". פירטתי, ובמקביל התכוננתי לכתוב את הפרטים ואפילו טבלה נאה שרבטתי על מנת להשוות בין ההצעות שמיד אקבל.
מה שקרה מייד לאחר מיכן היה פשוט מדהים: זה החל בחרחור קצר ומאופק וסינון המילים:
"סליחה? ביקשת חדר ב ט ב ר י ה , ל ר א ש ה ש נ ה 4 0 0 2 ???
"כן? כאילו דא?" השתוממתי.
החרחור המאופק של דנה הפך לצחוק מתגלגל, מלווה ברעשי כיסוי יד על האפרכסת וצעקה לחברותיה: "אתן לא תאמינו, יש כאן לקוח שרוצה חדר לראש השנה!!" חחחחחח.....

אמרתי יפה שלום, גירדתי בקוצים שעל ראשי וצלצלתי למספר הבא. כאן ענה לי נדב ותשובתו הייתה: "ראה אדוני, חבל לך על הזמן, אין אפשרות להכניס סיכה לאזור הצפון. יש לי רשימת המתנה מטורפת, על כל ביטול יש לי עשרה קופצים. המקום הכי צפוני שאתה יכול ללון בו הוא הר תבור אבל לא הייתי ממליץ כי מתוכננת שם מסיבת ענק. אין אפילו מצב שאני אבקש ממך להשאיר לי טלפון להתקשרות חזרה".

גבי סלוב מנהל שיווק ב"צבר" אמר לוואלה! עסקים כי בחג הקרוב יבלו באזור הצפון אלפי משפחות אשר יתפרסו בצימרים, חדרי נופש, בתי הארחה וכמובן המלונות בטבריה. "אם יש לך ממש מזל, עדיין ניתן בקושי להשיג חדר ולראיה הנה אני רואה על המסך שהתפנה משהו בשרתון מוריה" בראשי חלפה במחשבה שאולי עדיף לעזוב את הכתבה ולדאוג לאימא ואז גבי קטע את הרהורי באומרו: "מצטער זה נחטף".

ההוצאה הממוצעת למשפחה בחג הוסיף גבי ואמר, אם ניקח לדוגמא מלון בטבריה לזוג עם שלושה ילדים כולל ארוחת בוקר, תגיע לכ- 3,000 שקלים. על כך יש להוסיף את הארטיקים, שירות החדרים, קרם השיזוף , יציאה למסעדה ושאר הוצאות ונגיע להוצאה ממוצעת של 4,500 שקלים למשפחה.

התפוסה באילת הוסיף, עולה על התפוסה בצפון וכי אין כל סיכוי שהמסך יהבהב ויתפנה שם חדר – העלויות דומות וישנם רבים גם שטסים ו"מקפיצים" את עלות החופשה.

האוכלוסייה הנוסעת לבילוי החגים אינה שייכת למאיון וגם לא לעשירון העליון. מדובר על משפחות בעלות הכנסה ממוצעת של כ-9,000 שקלים לחודש . הכנסה זו עברה התעללות קשה בחופשת הקיץ, שלא לדבר על ההוצאות החודשיות השוטפות כמו המשכנתא, בגדים, אוכל, חשמל, תשלומים על ספרי הלימוד ועוד. בילוי שכזה נוגס בצורה איומה בהכנסה החודשית ולרוב רק מגדיל את האוברדראפט.

השאלה הפשוטה הנשאלת היא: מה קורה פה? האם האיום על חיסול האוברדראפט גרם לאנשים לנסות ולהגדילו כמה שיותר מהר לפני שנופלת החרב?

כולם בוכים, כולם מקטרים אבל כשזה מגיע לבילוי ולהוצאה שהיא ממש, אבל ממש לא הכרחית, כל העם יוצא ומבלה כאילו זכה בלוטו. התופעה של בילוי בחגים הפך להיות הוצאה המשולה להוצאת יסוד כמו אוכל או בגדים. אנו רואים זאת בחגים בכך שאי אפשר להתקרב למרכזי הקניות, נתב"ג עומד להיבלע בשיטפון של נוסעים – בקיצור , משהו בסגנון של "אכול ושתה היום כי מחר נמות". זוהי נקודה למחשבה שתעבור בראשכם כאשר תעמדו בפקק בכביש הסרגל בין אלפי המכוניות שנת 1985 שנוהרות צפונה.

מאחל לכולם שנה טובה ונשאר לחגוג אצל דודה דליה.