רגל פה, רגל שם: החיים הלא פשוטים של 4 ישראלים המחלקים את חייהם בין המולדת לבין הגולה

אין הצגות וסרטים



שם: רוני ברניר
גיל: 51
מצב משפחתי: נשוי + 3
תפקיד:עורך דין



"תופעה מרתקת", אומר עו"ד רוני ברניר על אנשי העסקים הישראלים שחיים במשך השבוע שם, במזרח אירופה לצורך העניין, ובסופי שבוע כאן, בישראל. "בשנים האחרונות, לנוכח המצב הכלכלי בארץ, התופעה הזאת התרחבה מאוד. רוב החברות הישראליות הגדולות עובדות כיום בחו"ל ובכל חברה כזאת יש המון אנשים שיוצאים ביום ראשון בערב או בשני בבוקר מישראל וחוזרים אליה בסופי שבוע".



כדי להבין את היקף התופעה, שברניר הוא חלק ממנה, די לבחון את מטוסי אל-על שאוספים את אנשי העסקים הישראלים בסופי שבוע מבוקרשט לבדה: בואינג 747 (ג'מבו), שמכיל 400 נוסעים, או 777 המאכלס 300 נוסעים. "אלה המטוסים הכי חדשים", אומר ברניר, "שבדרך כלל טסים לניו יורק או להונג קונג. ואנחנו מדברים על ארבע-חמש טיסות מלאות כאלה. זה מראה מדהים: בכל יום חמישי בשבע בערב מתאסף קהל העסקים הישראלי בביזנס לאונג' של שדה התעופה, אתה ממש יכול לקבל שם חתך של החברות הישראליות הגדולות, ובעשרה לשמונה בדיוק הטיסות יוצאות. באחת עשרה אנחנו כבר בבית, על הכורסה".



זה 15 שנה שהוא מתעסק בפעילות של חברות ישראליות בחו"ל, אבל בחמש השנים האחרונות, מאז הקים את "פירון-ברניר", משרד עורכי דין שפועל רק בחו"ל, תדירות הנסיעות שלו גדלה. "בהתחלה שהיתי בחו"ל שבוע בחודש, אחר כך זה נהיה שבוע כן שבוע לא, וזה הפך להיות שבוע כן שבוע גם כן".



כשהחל באורח החיים הזה שלושת ילדיו כבר היו גדולים, "כך שההחלטה שלי לא שיגעה להם את החיים". ההקרבה הגדולה יותר היא של בת הזוג; "לא כל זוג יכול לעשות את זה. אתה כמעט ולא משתתף באירועים - משפחתיים או חברתיים. הצגות, קונצרטים, אלה תמיד אירועים בהעדרי".



חיים כאלה, ממשיך ברניר, פירושם בלבול מתמיד בזמנים ("כמעט בכל טיסה יש הפסד של לילה"), אי ידיעה למה השעון מצלצל ("בגלל טיסה, פגישה או בוקר"), "הרבה פעמים אתה קם בבוקר ויודע איפה אתה נמצא רק על סמך מה שכתוב בדפים שעל יד המיטה שלך", שינה בעיקר בבתי מלון ולא בבית ("אני צועני של בתי מלון. 10 דקות אחרי שאני נכנס לחדר ומסדר את הדברים אני מכריז: 'הבית שלי'"), אוכל רק במסעדות ("יש שיראו בזה יתרון, אבל אני רואה בזה חיסרון. הפיצוי: ארוחות הערב המשפחתיות בימי שישי. מאז שאני חי ככה, הן הפכו למקודשות").



למרות זאת, הוא מאוד אוהב את החיים האלה. "כשהתחלתי לעבוד כך כבר הייתי 20 שנה עורך דין, מקצוע עם המון שגרה ומונוטוניות, ופתאום אני יוצא למרחבים מאוד מאתגרים מבחינה מקצועית, לומד שיטות משפט שונות (ברומניה, למשל, השיטה מבוססת על הדין הצרפתי, בעוד שבישראל היא מבוססת על הדין האנגלי), ומבצע עסקות גדולות מאוד. כאדם סקרן, התרבויות השונות שאני נחשף אליהן מרתקות אותי. למשל, כשאני נכנס למשרד בבוקרשט, אם אני לא מנשק את כל מי שנמצא שם אני פוגע במישהו והוא עלול להסתובב עם פרצוף חמוץ כל היום. בבלגראד, לעומת זאת, אם אנשק מישהו לשלום אהיה בצרות. שם יש רק לחיצות יד גבריות".



*למה לא עוזב את הארץ: "גם כי אשתי לא מסכימה לעבור - ובטח שלא למדינות האלה - גם כי כבר עשר שנים יש לנו ילד בצבא ולא נשאיר פה ילד בצבא לבד, וגם כי ישראל היתה ותמיד תהיה 'הבית'. אורח החיים שלי לא מאיים על הישראליות שלי, להיפך, הוא מחזק אותה. יש לנו מדינה נהדרת; נעים לחיות בה, קשה לעשות בה עסקים".



*לוקח מישראל: "כל מה שאני לוקח ביום ראשון אני מחזיר ביום חמישי (להבדיל מכאלה שיש להם שם בית ומחזיקים הכל כפול)".



*שורה תחתונה: "הפיצוי על אורח החיים שלי חייב להיות גדול, ואכן, את מה שאני זורע שם, אני קוצר כאן".



*שעות טיסה בחודש: 22.5 (בממוצע)



לא מוצאת חתן

שם: מיכל קאופמן
גיל: 38
מצב משפחתי: רווקה
תפקיד: אחראית על המכירות באירופה בחברת TIS



כבר שמונה שנים שמיכל קאופמן על הקו. פעם, כשמכרה פרסומות לבתי מלון באינטרנט, "הקו" היה ישראל-העולם (שלושה שבועות בקריביים, למשל, שבוע בארץ; שלושה באפריקה, שבוע כאן); בחמש השנים האחרונות הקו התקצר לאירופה בלבד, מתוקף היותה אחראית על המכירות באירופה בחברת ההיי-טק TIS.



היא נוסעת לפחות שלוש פעמים בחודש ליעדים שונים ביבשת, בדרך כלל לערי בירה גדולות, ובפועל רק בסופי שבוע היא כאן. היא אומרת שהיא "חייבת את זה", את ההפסקות האלה בישראל, "כמו אוויר לנשימה". ולכן, למרות הקשיים, לא תעזוב לגמרי. "זה החמצן שלי", היא מודה, "מה שנותן לי את הדלק לכל השבוע. פה אני פורחת, שם אני במרוץ". יש לה בית בתל אביב, ורק בתל אביב. שם היא ישנה בבתי מלון, קבועים פחות או יותר, "מכירים אותי כבר, זה לא כל כך נורא".



בסך הכל היא אוהבת את אורח החיים הזה, "שמספק את הצורך שלי בריגושים, את האהבה לתרבויות שונות, לאופנה ולאנשים".



*אבל: "אי אפשר ללמוד כלום, או לפתח תחביבים", והקשה מכל - למצוא בן זוג. "הגברים הישראלים הם מצ'ואיסטים, הם לא אוהבים שהאשה שלהם לא ישנה בבית, לידם. נשים שבעליהן עובדים כמוני מקבלות את זה, מבחינתן הגברים שלהן רק עובדים וישנים. גברים ישר חושבים 'עם מי היא ישנה' ו'מה היא עושה שם בלילות'".



מנגד, היא יודעת שאם היתה נשואה פלוס היתה מתקשה לחיות כך. אם היתה רק נשואה, היא אומרת, דווקא היתה יכולה ("להיפך, זה טוב להתגעגע קצת. הוא יוכל לנסוע אתי, נישאר בסופי שבוע אם נרצה"). אבל עם ילד זה כבר לא בא בחשבון כי "אני טוטלית בעבודה". לכן החליטה כי תחיה כך עד שתהפוך לאמא.



*דיוטי פרי: "כבר לא. לפעמים חברים מבקשים סיגריות, אז אני נכנסת לדיוטי הקטן, שבדרך ללאונג'".



*קניות: "בדרך כלל במילאנו ובפאריס. תמיד אני מפנקת את עצמי במשהו קטן".



*למה לא עוזבת את הארץ: "כי אין כמו החברים כאן".



*לוקחת מישראל: רק ספרים בעברית, "חמישה לפחות, בכל פעם. אני לא מאוד סנטימנטלית".



*שעות טיסה בחודש: 36 (לא כולל טיסות פנימיות)



הילדים מתעלמים

שם: יורם בהירי
גיל: 36
מצב משפחתי: נשוי + 2
תפקיד: מנכ"ל תנ