מועדון אנשי העסקים הישראלים של ניו יורק

ניו יורק



בערב חמים ולח אחד באמצע יולי, התכנסה חבורה של 15 ישראלים בחנות היוקרה בארני'ס, בשדרות מדיסון בניו יורק. במקום שבו האלפיון העליון של ארה"ב רוכש את בגדיו ניסו הנוכחים ללמוד להתלבש נכון: מה מתאים למה, מה מותר, מה אסור ומה עושים כדי לפתור את הבעיה הנצחית שמטרידה את הישראלים - איך קושרים עניבה כמו שצריך.



את המפגש אירגן רענן לחמן, בעליה של חברת הייעוץ הקטנה "ואליו 2" וראש פורום של אנשי עסקים ישראלים. לדבריו, כשהגיע לארה"ב הבין מהר מאוד שלבוש נכון הוא חלק מהתרבות של עולם העסקים האמריקאי ושלישראלים יש בעיה בתחום. "כמי שבאים מאקלים חם, אנחנו לא רגילים לחליפה ועניבה", אמר לחמן. "אני, למשל, ענבתי עניבה בפעם הראשונה כשהגעתי לארה"ב. תסתכל על כל ישראלי עם עניבה, תראה שהיא קצת רופפת. באנגליה כל ילד לומד לענוב עניבה בגיל שש, אצלנו העניבה לא נראית טבעית. יש לזה השלכות שליליות כאשר אתה מנסה להיקלט בעולם העסקים האמריקאי. אתה פשוט נראה שונה מכולם ומתייחסים אליך בהתאם".



כדי לפתור את הבעיה החליט לחמן לארגן סדנה מיוחדת לאנשי עסקים ישראלים החיים בניו יורק. אלה שנענו להזמנתו כונסו בקומה השביעית של בארני'ס, אחת המהודרות בחנות. מנכ"לים של חברות, אנשי פיננסים מוול סטריט ואילי הון מוציאים שם עד 5,000 דולר על חליפה אחת.



את 15 הישראלים אירח מארק פיאטק, המשרת רק לקוחות שקבעו פגישה מראש. "חלק מההצלחה העסקית קשור בלבוש נכון", אמר פיאטק. "הרושם הראשון שתעשו על בן שיחכם הוא הרושם שייחקק במוחו. מה שחשוב זה שהבגדים יישבו עליכם טוב. אל תפלו בפח של שמות מפורסמים. אפשר לרכוש את החליפה הכי יקרה מבית האופנה הכי מפורסם. אם היא לא תתאים לכם אישית, חבל על הכסף".



אחד הנוכחים - אליעד ג'וספזון - הפך לדוגמן לערב אחד. ג'וספזון, שעבד עד לאחרונה בשלוחה של בנק לאומי בארה"ב ועבר למחלקת הבנקאות הפרטית של בית ההשקעות מריל לינץ', מדד חליפה מסוגננת ואחר כך ניסה חליפת טוקסידו שמיועדת לנופש נוצץ. ואז עבר פיאטק לעניבות.



אחרי שקשר את העניבה במהירות, הסביר פיאטק לנוכחים איך עושים את זה. "חייבים לקשור את העניבה היטב", התריע איש המכירות, "אחרת תיראו מרושלים. כל קיצור דרך יפגע במראה שלכם. אסור שהעניבה תהיה קצרה מדי, אבל אסור גם שתהיה ארוכה מדי. רצוי שבעניבה יהיה משהו מהצבע של החולצה, אבל אסור שהחולצה והעניבה יהיו באותו צבע - זה יהיה נורא".



הנוכחים, רובם גברים בגיל 40-30, נראו משועשעים אבל הקשיבו ברצינות. הם שאלו אם זה בסדר ללבוש חום, אם אפשר ללכת במשרד עם חולצה ועניבה אבל בלי ז'קט ומהו צבע הנעליים הרצוי. חלקם אף גילו רצינות ושאלו שאלות מעמיקות על חשיבותה של איכות הבד.



הישראלי האידיאלי



מועדון העסקים הישראלי, בקיצור הקלאב, הוקם לפני כשנה וחצי. 900 חברים נמצאים ברשימת התפוצה של המועדון, כמה עשרות מהם מתכנסים אחת לכמה שבועות, בדרך כלל להרצאה של אורח מישראל. הם כבר שמעו את בני גאון, יעקב נאמן וחמי פרס ובקרוב יגיע גם איתן בן אליהו. הדרישות ממי שמעוניין להצטרף למועדון גבוהות: תואר שני לפחות ועבודה קבועה בניו יורק. בין החברים יש עורכי דין, רואי חשבון, פעילים בבורסה בוול סטריט ואנשי היי-טק.



בהעדר בית כמו זה שמשרת את בוגרי הרווארד, הפגישות מתקיימות בדרך כלל במשרדו של אחד החברים. הקלאב הישראלי עוד לא סיגל לעצמו גינונים אופייניים למועדונים דומים בארה"ב - כמו לבוש רשמי, נשפים שנתיים או משחקי גולף משותפים. אבל הישראלים כבר למדו מהאמריקאים דבר אחד חשוב - אפשר להרחיב את המעגל העסקי והחברתי באמצעות פרישת רשת היכרויות בארגון או בארגונים שאליהם קשורים החברים. שקידה מתמדת על הרחבת הרשת היא חלק מהתרבות העסקית באמריקה.



לחמן, בן 30, גדל בירושלים, היה נווט קרב בחיל האוויר ולמד לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. תואר שני, במינהל עסקים, למד באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה. הוא מקפיד מאוד בלבושו, כראוי לאיש עסקים אמריקאי צעיר. תמיד אפשר לפגוש אותו בחליפה טובה, חולצה לבנה ומגוהצת היטב ועניבה סולידית. הוא מדבר בשקט ובאיפוק, מתייחס ברצינות רבה לתפקידו כיו"ר המועדון. אחרי פגישה הוא שולח דואר אלקטרוני, בדיוק כמו עמיתיו האמריקאים: "היה נעים לפגוש אותך". אצלם זה מלידה. לחמן מוכיח שיש מנהגים שאפשר ללמוד.



אנשי המועדון מעריכים כי בניו יורק יש כיום כ-3,000 ישראלים בשנות השלושים לחייהם, ששירתו בצה"ל, השלימו תואר ראשון בישראל ובאו לארה"ב כדי ללמוד לתואר שני בתחומים עסקיים שונים. כשהם מסיימים את הלימודים, חלקם בוחרים להישאר באמריקה.



גיל בן ארצי, בן 29, נמצא בארה"ב כבר שלוש שנים וחצי. הוא הגיע כדי ללמוד לתואר שני בבית הספר למינהל עסקים וורטון, אחד הטובים בארה"ב. זה שנה וחצי הוא חי בניו יורק ועובד בחברת הייעוץ האסטרטגי "בוסטון קונסאלטינג". "החלום שלי", אמר בן ארצי, "היה ללמוד ולחיות בחו"ל. רציתי להתנסות בעולם העסקים הבינלאומי. אני אוהב את ישראל, אבל היא בסך הכל מדינה קטנה".



למרות זאת, גם בן ארצי הודה כי רבים מהישראלים בארה"ב רוצים להיפגש עם בני מולדתם. "כאשר אתה מגיע לכאן והולך ללמוד, אתה כמובן יוצר קשר עם אמריקאים וזה חשוב מאוד. אבל כשעובר הזמן אתה מרגיש צורך להיות בקשר עם ישראלים. למרות כל התלונות שיש לנו על עצמנו, יש לנו מכנה משותף שמאפשר חיבור טוב ביחד. זה קורה גם לבני ארצות אחרות. קל לך יותר לתקשר עם רקע תרבותי דומה לזה שלך. עכשיו אנחנו מנסים לנצל את זה לצורכי עסקים, אבל גם לצרכים חברתיים. מלבד הישראליות שלנו, יש מכנה משותף בין חברי הקבוצה. כולנו קשורים לעולם העסקים בצורה זו או אחרת, כולנו מדברים על כוונה לחזור לישראל בתוך חמש עד עשר שנים. אני מאמין שרבים מאתנו גם יחזרו".



לפני שנסע תיכנן בן ארצי לצאת לארה"ב לכמה שנים ולחזור. בשלב זה לא נראה שיחזור בטווח הקרוב. "עכשיו טוב לי, אבל אני מתחיל לחשוב על חזרה לישראל. עוד לא ברור מתי אני חוזר, אבל זה לא יקרה בשנים ה