ביהמ"ש דחה תביעת הדיבה של עו"ד יוסי ארנון נגד עו"ד יראון פסטינגר שכינה אותו "אנטי ציוני"

שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים נועם סולברג נאלץ להתמודד בשנתיים האחרונות עם תביעות הדיבה ההדדיות שהגישו אחד כנגד השני עוה"ד יוסי ארנון ויראון פסטינגר, שניהם דמויות מוכרות במוסדות לשכת עורכי הדין.



ארנון ידוע כתומך של יו"ר השלכה שלמה כהן ועמד בראש הוועדה לשלטון החוק וזכויות האזרח בלשכה. פסטינגר הוא חבר הוועד המרכזי ויריבו הפוליטי המושבע של כהן. היריבות בין השניים הולכת שנים רבות אחורה.



הסכסוך הנוכחי שהוביל את השניים לביהמ"ש נסוב סביב פרשת פרסומה של החלטת הוועדה בראשותו של ארנון לפיה מדיניות הסיכול הממוקד בו נקטה ישראל הינה מדיניות בלתי חוקית.



בעקבות זאת פרצה סערה בלשכה שלאחר מכן התנערה מהחלטת הוועדה ועו"ד פסטינגר שיגר מכתב מטעמו ליועמ"ש בו אמר בין השאר על ארנון כי הוא אוחז בהשקפת עולם רדיקלית אנטי-ציונית ברוח "מדינת כל אזרחיה" של ח"כ עזמי בשארה.



בגין אמירה זו הגיש ארנון כנגד פסטינגר תביעת דיבה על סך 100 אלף שקל. בתגובה הגיש פסטינגר כנגד ארנון תביעת דיבה משלו בגין 3 התבטאויות שונות של ארנון כנגדו במסגרת דיוני הוועד המרכזי של הלשכה אשר באחת מהן הוא כינה את פסטינגר "שקרן".



השופט סולברג נאלץ להתמודד בתביעה שהגיש ארנון עם השאלה האם עמדותיו של ארנון הם אכן אנטי-ציוניות ברוח גישתו של ח"כ בשארה וזאת לאחר שפסטינגר התגונן בטענה של אמת דיברתי.



סולברג קובע כי על פי העדויות שבפניו ארנון אינו יכול להיחשב כציוני על פי ההגדרה המקובלת וכי השקפותיו הפוליטיות יכולות להיחשב בעיני הציבור כאנטי-ציוניות.



עם זאת קובע השופט כי לפסטינגר לא עומדת הגנת האמת בפרסום שכן "השקפת עולמו של ארנון אינה רדיקלית אנטי-ציונית ברוח 'מדינת כל אזרחיה' של ח"כ עזמי בשארה". לא דומה "מדינת כל אזרחיה" של ארנון ל"מדינת כל אזרחיה" מבית מדרשו של ח"כ עזמי בשארה, קובע סולברג ודוחה את ההגנת האמת בפרסום.



אלא שלמרות זאת קובע סולברג כי לפסטינגר עומדת הגנת הבעת הדעה, שכן ארנון נשא בתפקיד ציבורי כראש הוועדה לשלטון החוק של הלשכה ועל הפרק עמד נושא ציבורי ערכי מהמעלה הראשונה. פסטינגר, אומר השופט, הביע דעתו על דעותיו של ארנון בתום לב וגם אם אין מדובר באמת הרי הוא חוסה תחת ההגנה של הבעת עמדה.



לאחר שסולברג דוחה את התביעה של ארנון הוא מתפנה לבחון את התביעה הנגדית של פסטינגר. כאמור, פסטינגר תבע את ארנון מאחר שהאחרון כינה אותו שקרן בישיבת הוועד המרכזי בלשכה. השופט מגיע למסקנה כי לא היתה כל הצדקה להתבטאות זו של ארנון וכי היא אינה אמת.



אולם השופט קובע כי התבטאויות שכאלו אינן בלתי שכיחות ולכן הפגיעה בשמו הטוב של פסטינגר הינה קלה. לאור זאת הוא מחיב את ארנון לשלם לפסטינגר 8,000 שקל פיצוי וכן 25 אלף שקל הוצאות משפט.