בית המשפט חייב את לב לבייב לשלם 1.7 מיליון שקל לגיאולוג המתמחה באיתור שטחים להקמת מחצבות

בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב אישית את איש העסקים לב לבייב לשלם סך של 1.7 מיליון שקל לשמעון גילר, גיאולוג המתמחה באיתור שטחים להקמת מחצבות.



השופטת הילה גרסטל קיבלה את תביעתו של גילר המיוצג על ידי עו"ד ערן לב וקבעה כי לבייב, באמצעות נציגו יצחק אלוש, פנה לגילר ב-1992 וביקשו ממנו לאתר עבורם שטח להקמת מחצבת אגרטים באזור הסמוך ליישוב צופית ליד כפר סבא.



השופטת גרסטל קבעה בהחלטה כי גילר מילא את חלקו בהסכם תוך שהוא מאתר את השטח שעליו הקים לבייב את המחצבה אך לא קיבל תמורה עבור שירותיו. גילר טען כי על פי הסיכומים שלו עם נציגו של לבייב, הובטח לו עבור שירותיו סך של 10% משווי פרויקט החציבה או לחילופין סך מסוים מכל טון חציבה שיימכר על ידי המחצבה.



בדיון המשפטי עצמו לב לבייב נמנע מלהגיע לבית המשפט ולהעיד למרות שהוא נתבע אישית. במסגרת הסיכומים ניסה עורך דינו של לבייב להסביר מדוע הוא לא התייצב להעיד אולם השופטת גרסטל לא קיבלה את הסבריו וקבעה כי עדותו של לבייב היא חיונית והעובדה שהוא לא הגיע לבית המשפט להעיד ולהפריח את טענות התובע חייבת לפעול לרעתו.



במסגרת ההליכים המשפטיים היתה מחלקות בין הצדדים באשר לשווי הפרויקט ורווחים - הרלוונטים לקביעת הפיצוי לגילר.



גילר הגיש חוות דעתו של הכלכלן והשמאי המקרקעין ד"ר אורי הורביץ שקבע שהעריך את רווחי המחצבה מ-1994-1999 ב-29.3 מיליון שקל והעריך את שווי הפריקט ב-17 מיליון שקל ב-1994 ו-37 מיליון שקל ב-1999. מטעם לבייב הוגשה חוות דעת של שאול קרונלנד שקבע כי המחצבה היתה הפסדית עם הפסד שנתי של למעלה ממיליון שקל ואף ששווי הפרויקט כולו היה שלילי.



השופטת גרסטל קבעה כי מאחר ששני המומחים "נקלעו לכלל הגזמה" היא תקבע את שכרו של גילר בין היתר על פי תמלוגים שהוא זכאי מכל טון חציבה שנמכר כתוצאה מפעילות המחצבה.

השופטת פסקה לגילר סך של 1.7 מיליון שקל בהתחשב בעבודה שהשקיע בידע שלו במקצועיותו ובנסיונו הרב ובתרומה שלו לפרויקט.