הזרים הסתערו על מניות הפועלים: "בתי השקעות בחו"ל החליטו להגדיל את החשיפה למשק הישראלי"

שני שיאים שהם אחד נשברו היום בבורסה של תל אביב. החברים בגרעין השליטה בבנק הפועלים - קבוצת אריסון, תעשיות מלח של משפחת דנקנר, ושורה של משקיעים אמריקאים שחברו בזמנו לתד אריסון ברכישת השליטה בבנק מידי המדינה - מכרו אתמול והיום חבילה של כ-4% ממניות הבנק בהיקף כולל של כ-670 מיליון שקל. זהו המימוש הגדול ביותר (בעסקה אחת) של בעל עניין בבורסה בשנה האחרונה. המימוש גם גרר את המחזור הגדול ביותר אי פעם במניה אחת: 345 מיליון שקל במניית הפועלים שנלחצה מטה ב-3.4%.



מימוש של בעל עניין, ועוד בהיקף כזה, בדרך כלל מעורר את שאלות כגון "למה הם מוכרים?" ו"מה יודעים בעלי השליטה על החברה שלהם שאני לא יודע?". למשקיעים הישראלים זכור היטב האקזיט הענק (בהיקף של כ-206 מיליון שקל) שביצע מורי ארקין באגיס בתחילת השנה, ממנו לא התאוששה גם היום, ודוגמאות נוספות למימושי בעלי עניין שלחצו את המניה עד עפר, לא חסר.



כאן המקרה שונה לגמרי, היות וסיבת המימוש די ברורה: היא נובעת מהלחץ של בנק לאומי על הדנקנרים לקראת פירעון החוב הענק של תעשיות מלח בסך 1.78 מיליארד שקל בדצמבר השנה. הדנקנרים פשוט צריכים מזומן, לקראת הסדר פרישת החובות הצפוי, והם היו חייבים להכניס את שותפיהם בגרעין השליטה בבנק למהלך.



בשוק ההון דווקא מעריכים שלפחות בטווח הקצר יתרום המימוש בפועלים לעלייה במניה, וזאת למרות המחיר הגבוה יחסית בו נסחרת המניה שמשייטת לאחרונה ברמות שיא היסטוריות. "קודם כל, הסיפור של תעשיות מלח, שהיה צפוי כי תבצע מכירה גדולה של סחורה בזמן הקרוב, נגמר, וזה כבר אמור לשחרר מהמניה לחץ", אמר פעיל בחדר מסחר של אחד הברוקרים הגדולים במשק.



גורם מכריע נוסף הוא זהות הקונים במימוש האחרון - אלו שהצליחו לבלוע את כל הסחורה הזו. מי שעומד מאחורי רכישת הרוב המכריע מ-53 מיליון מניות הבנק שנמכרו ביממה האחרונה, הם משקיעים זרים. ראשית, חבילה של 36 מיליון מניות שנמכרה מחוץ לבורסה אתמול בערב נרכשה כולה בידי ארבעה משקיעים זרים, כשלפחות אחד מהם הוא קרן גידור אמריקאית. גם בקרב הקונים בשוק של המניות שהופצו היום יש משקל גדול מאוד לגופים זרים.



זה לא כל כך טריוויאלי כמו שזה נשמע: בכל זאת, מניית הפועלים נסחרת במחיר היקר ביותר אי פעם ושוויה משקף מכפיל של 1.05 על ההון העצמי, הרבה יותר ממכפילי ההון בהן נסחרות לאומי (0.87), דיסקונט (0.82) והמזרחי (0.85). צריך להדגיש שמכפיל הון עצמי הוא אינדיקטור חשוב למחיר מניית בנק.



בשפל העמוק שנמשך בבורסה עד הרבעון השני של 2003 נסחרו הבנקים עם מכפילי הון נמוכים בהרבה, ושיקפו חוסר אמון של המשקיעים בדו"חות של הבנקים. ההנחה הרווחת היתה שיש מקום לניקוי אורוות רציני מבחינת החובות השונים של הבנקים, כך שההון העצמי האמיתי שלהם נמוך מהמדווח. מאז מחקו הבנקים חלק מהחובות האבודים אבל בעיקר נהנו מבלימת המיתון ומעבר חזרה לרווחיות ומניית הפועלים נהנתה מכך יותר מכולם. אי אפשר לנתק זאת כמובן גם מהביצועים המרשימים של הבנק ב-2004 - רווח נקי של יותר ממיליארד שקל במחצית ותשואה על ההון של כמעט 16% ברבעון השני.



שאלנו פעיל בדסק מוסדיים של גוף גדול המתמחה גם בפעילות מול גופים זרים למה זה קורה, ומדוע משקיעים זרים לא מפסיקים לקנות מניות הפועלים, טרנד שהחל עוד לפני המימוש האחרון. "בתי ההשקעות הזרים, או ליתר דיוק המחלקות המתמחות בשווקים מתעוררים, החליטו להגדיל באופן משמעותי את החשיפה שלהם למשק הישראלי, על סמך הערכות אופטימיות לגבי הביצועים שלו ב-2005", מספר אותו פעיל.



מכאן הדרך לריצה לכיוון מניית הפועלים די ברורה. "משקיע זר שואל את עצמו: איזו מניה מספקת לי את החשיפה הטובה ביותר לביצועי המשק? ראשית, מגזר הבנקים הוא כבר אופציה מתבקשת. הבה נמשיך. על מניית לאומי, שגם היא אלטרנטיווה טובה ליעד כזה, מרחף צל כבד של הפרטת הבנק, כנראה באמצעות חלוקת אופציות לציבור, וזה מעלה חשש מלחצים טכניים על הנייר", כך מסביר ידידנו חובב הזרים.



על דיסקונט, בנק שנמצא בעיצומו של הליך מכירה ושעל מנייתו מאיימת השעיית מסחר בעקבות יחסי העבודה העכורים, אין מה לדבר ובמניות בנקים וביטוח אחרות יש סחירות בעייתית מאוד. ואת זה צריך לדעת: סחירות ברמה טובה של המניה היא גורם שמשקיע זר מחשיב לפחות כמו איכות ביצועי החברה. רק כך יכולה קרן השקעות להיות בטוחה שהיא יכולה להיכנס לנייר ולצאת ממנו, במהירות ובלי תנודות חריפות מדי במחיר.



אם כך, הבנו שבנק הפועלים היא מניה קלאסית בשביל משקיע זר שרוצה להגדיל את האחזקה בחברה שעיקר פעילותה מקומית. אבל אילו מניות אחרות אוהבים הזרים? נשים בצד רגע את טבע , שגורלה נקבע בכלל בבורסה שמעבר לים ורוב בעלי מניותיה אינם ישראלים, את מניות היצוא - כי"ל ומכתשים אגן (חביבות זרים ידועות) - ועם מי נשארנו? קצת נוחי דנקנר, ובעיקר מניית אי.די.בי פיתוח שלו, קצת רשתות שיווק כמו שופרסל, שהרכישות המסיוויות של דסק"ש בה הביאו גם כמה משקיעים זרים להצטרף לגל ולקנות שם כמה חבילות. מניות חברות אחזקה אחרות כמו דלק או אפריקה ישראל לא מרכזות הרבה עניין אצל הזרים, אולי מפני שהן נחשפות יותר ויותר לחו"ל אך בעיקר בשל מיעוט הסחורה הצפה שם.