ביציאה הצפונית מכביש מספר שש, במפגש עם כביש ואדי ערה, ציפתה לנהגי חג הסוכות הפתעה לא נעימה - רמזור קצר. מאות נופשים שניצלו את הכביש לעלות צפונה עמדו נרגנים בפקק. בצד השני יש מחלף לא גמור, שיכול היה להחליף את הרמזור, ולידו ניצבו מנומנמים עשרות דחפורים, מכבשים ומחפרונים. באחרונה אין לכלים הכבדים הרבה עבודה: סלילת קטע 18 של הכביש, שאמור להתחיל באותו מחלף מעל כביש ואדי ערה ולהמשיך צפונה עד מחלף עין תות בכביש ואדי מילק, נבלמה זמנית על ידי בג"ץ.
הצו לעצירת העבודות ניתן לפני שבוע וחצי, לבקשת הארגונים הירוקים ובראשם עמותת "אדם טבע ודין" והחברה להגנת הטבע. אלה עתרו לבג"ץ במטרה להשיב לאחור הליכי תכנון שהסתיימו רשמית בשנת 2000 ולבחון מחדש את הסבירות של סלילת קטע 18 בתוואי שאושר. הירוקים טוענים בין היתר, שהתכנון המפורט של קטעים בכביש, כולל תסקירי השפעה על הסביבה, נעשה אחרי שכבר נקבעו עובדות בשטח בתכנון הכולל.
בחברת חוצה ישראל מנגד, מצביעים על יותר מ-150 הליכי תכנון מפורטים שנעשו סביב קטע 18 בשנים 2000-1994, שבהם יכלו הנציגים הירוקים היושבים כחברים בוועדות התכנון להתנגד ולהציע חלופות לתוואי המוצע.
הציר המרכזי של המאבק הוא סביב המלה "מינהור". הירוקים מציעים להעביר חלק מקטע 18 במנהרה באורך שבעה קילומטרים, פעולה שתציל ערכי טבע ונוף ולטענתם לא תעלה הרבה יותר בחישוב כולל. בחוצה ישראל טוענים שמעבר לחוסר ההיגיון שבפתיחה מחדש של תכנון שעבר עשרות שלבים ובדיקות, והסתיים כבר לפני שלוש וחצי שנים, מנהרה תעלה הרבה יותר כסף למשלם המסים והיא אף לא מבטיחה פחות פגיעה בנוף ובטבע.
שני הצדדים גייסו מומחים למנהרות לתמיכה בעמדתם - עניין לא פשוט במדינה שבה המנהרות הארוכות ביותר הן מנהרות ביוב, דלק, או כאלה שמאחסנות סודות מדינה. אורכה של המנהרה הארוכה ביותר בישראל לכלי רכב, בכביש המנהרות בין ירושלים לגוש עציון, הוא רק 970 מטר.
מלחמת החישובים
קטע 18 אמור להיסלל במימון ממשלתי לכל אורכו, שלא כמו הקטע המרכזי של כביש האגרה, בין צומת עירון בצפון לצומת מחלף שורק בדרום, שנסלל ומופעל על ידי הזכיינית, חברת דרך ארץ. אורכו המלא של הקטע הוא 17 קילומטרים, בשניים וחצי מתוכם מתוכננים גשרים, מנהרה קצרה ומעבר אקולוגי - מעין גג מעל לכביש באורך 300 מטרים, שיכוסה בצמחייה טבעית ויהווה המשך של השטח הפתוח כדי לאפשר מעבר של חיות בר.
הקטע שבוויכוח הוא קטע בן 10-7 קילומטרים, מרגבים צפונה. על הקטע הזה כתבו הירוקים בעתירה לבג"ץ 70 עמודים, והתשובה של חברת חוצה ישראל היא באורך דומה. העתירה מתבססת במידה רבה על נספח עבה, עבודה מינואר 2002, של הגיאולוג ד"ר צלי פולישוק. ברזומה של פולישוק יש הרבה מחקרים ורשימה של עבודות ייעוץ בנושא מנהרות. הוא גם בן זוגה של ח"כ מלי פולישוק משינוי, שפעילה מאוד בוועדת הכלכלה של הכנסת נגד התוואי הנוכחי של כביש חוצה ישראל.
יריביו טוענים שפולישוק חסר ניסיון מעשי בבניית מנהרות. הם טוענים גם שח"כ פולישוק הסתירה מחברי הוועדה את פעילותו של בעלה נגד הכביש. ח"כ פולישוק אומרת בתגובה, שבוועדת הכלכלה כולם יודעים זאת מזמן.
בעבודה שכתב טוען פולישוק שעלות מנהרה באורך 7.4 קילומטרים, שתתחיל באזור רגבים ותסתיים במחלף בת שלמה בוואדי מילק, תמנע את הפגיעה בנוף רמת מנשה ואף תהיה זולה יותר מהתוואי שחברת חוצה ישראל עומדת לסלול. העבודה כוללת עשרות דפים של חישובי עלות מדוקדקים: כרייה, התזת בטון, נעיצת ברגי חיזוק בסלע, איוורור, תקשורת, ניקוז, חציבת מנהרות מילוט לבני אדם וכלי רכב ועוד מאות פרטים.
אזכור העבודה של פולישוק גורמת למהנדס ראובן לבאון, המהנדס הראשי של חוצה ישראל, להתבטע בחריפות. "ברור שלהעביר מנהרה מתחת לתוואי כביש חוצה ישראל, שאושר בוועדה הארצית לתכנון, הוא דבר חסר היגיון כי מדובר בגבעות נמוכות וסלע רך", אומר לבאון. "מנהרה כזאת תעלה מיליארדים כי צריך לעבור עמוק מתחת לנחלים ולחזק אותה בבטון מזוין. זאת הוצאת ענק. את זה יודעים גם הירוקים. אז מה עשה פולישוק? הוא חיפש הר כי הגיוני להעביר מנהרה מתחת להר. אבל לצערו אין הר בתוואי שלנו, אז הוא 'זורק' את המנהרה כמה קילומטרים מערבה כי שם יש את הר חורשן, אז הגיוני, לדעתו, להעביר שם מנהרה".
פולישוק מודה שהזיז את התוואי כדי שיתאים למנהרה והוא לא רואה בזה בעיה: "תפקידה של מנהרה למצוא פתרון לבעיות שונות. פעם זה היה כדי לעבור מכשולים, בעיקר הרים. עכשיו זה לגיטימי שמנהרה תיתן פתרון גם לבעיה סביבתית".
אבל מה שהכי מעצבן את לבאון זה החישובים הכספיים של פולישוק. ללבאון ולחברת חוצה ישראל יש חישוב שונה לגמרי. לדברי לבאון, פולישוק התעלם מעלות התחזוקה השנתית של המנהרה, שלטענת חוצה ישראל עומדת על עשרות מיליוני שקלים בשנה, ולא הביא בחשבון שמנהרה מתחת לנחלים תחייב הקמת תחנות שאיבה יקרות בעומק המנהרה לניקוז מים. טענה נוספת של חוצה ישראל היא שהמחלפים שפולישוק מציע ביציאה מהמנהרה יפגעו בחלק מנחלי רמת מנשה הרבה יותר מהכביש המתוכנן של חוצה ישראל.
"אנחנו מחשבים את עלות קטע 18 לכל אורכו ב-570 מיליון שקל", אומר לבאון. לדבריו, "פולישוק טוען שהעלות כפולה. מה שפולישוק עשה זה לקחת את עלות הכביש שסלל הזכיין דרך ארץ לאורך 90 ק"מ בין עירון לשורק, ולהסיק מזה כמה יעלה לנו קילומטר. ככה הוא ניסה להראות שהמנהרה יותר זולה מכביש. אבל מה שהוא לא אומר, זה שזכיין פרטי צריך להוסיף לתחשיב של עלות לקילומטר כביש גם את החישוב של הרווח וגם חישוב של החזר ההלואות שהוא לוקח. חברה ממשלתית כמונו לא מתעסקת ברווח ועלות הכסף שלנו זולה בהרבה".
"מה שעשיתי לגיטימי", מגן פולישוק על התחשיב שלו. "לקחתי את הנתונים שהיו זמינים לציבור לגבי עלות הכביש שנסלל על ידי הזכיין. לגבי הטענות על כמויות, עלויות ושאר הטענות שמשמיעים נגדי - אני הצבתי אלטרנטיווה. במקום להתקיף אותי, בחברת חוצה ישראל יכולים לקחת את העבודה ולהתייחס אליה - לאשר את הממצאים שלי או
המאבק המשפטי על התוואי הצפוני של כביש 6: האם עלות המנהרה היא 200 מיליון דולר או 85 מיליון דולר?
דוד רטנר
7.10.2004 / 13:22