הגאון של פרץ: איש העסקים מסייע למזכ"ל ההסתדרות לכבוש את ראשות העבודה

יו"ר ההסתדרות ויו"ר עם אחד עמיר פרץ, קיים בחודש האחרון סדרת מפגשים חשאיים במשרדו של איש העסקים בני גאון בתל אביב. מלבד גאון, החבר במפלגת העבודה, השתתפו במפגשים אישים נוספים מהעולם הכלכלי והאקדמי - שביקשו בינתיים לא להיחשף. מטרת המפגשים: הקמת פורום כלכלי-חברתי מייעץ שיעבוד לצד פרץ בגיבוש המצע הכלכלי-חברתי שיציג, לאחר שהודיע לפני כשבועיים על כוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה בפריימריס הקרובים, אם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק יהיה אחד המתמודדים.



הקרבה לאילי הון ואנשי כלכלה כגאון - הנתפשים כעומדים בקוטב המנוגד למשנתו הכלכלית של פרץ, אך מחזיקים בתפישת עולם כלכלית הדוגלת בצמצום פערים חברתיים לצד שמירה על עקרונות המשק החופשי - אמורה להוות נדבך חשוב בבניית תדמיתו החדשה של פרץ כמנהיג אפשרי לשכבות רחבות בציבור, גם כאלה שהוא נחשב לרודפן.



גאון, שהעמיק בשבועות האחרונים את היכרותו עם פרץ ועם תפישת עולמו, מתייחס אל יו"ר ההסתדרות כאל תגלית של ממש בתוך השיממון והמצוקה המנהיגותית השוררים במפלגת העבודה.



"אנחנו רוצים מדיניות של כלכלת שוק, אבל צריך שתהיה בה חמלה ושיהיה פיתוח תעשייה. לא נצמח רק מהיי-טק", אומר גאון. לדבריו, במפגשים עם פרץ הופתעו הנוכחים לגלות שהוא רחוק מהדימוי הציבורי שלו: "האיש מצליח להפתיע את שומעיו. הוא מדבר מתוך לבו, והאג'נדה שלו היא לא נגד צמיחה, אלא דרך שמשלבת צמיחה וכלכלה חופשית, מבלי לזנוח את הבסיס הסוציאליסטי. הדימוי שלו לא נכון".



בשבועות הקרובים יינתן פומבי לקיומו של הפורום הכלכלי, וכן לקיומו של פורום נוסף שמגבש פרץ: פורום מדיני-ביטחוני. ההתייעצויות בעיצומן, השמות חסויים - אך בסביבת פרץ מספרים שמדובר בדמויות אטרקטיוויות, אנשי צבא ומשרד החוץ.



שני הפורומים הללו, שילוו את פרץ במסע לעבר הנהגת מפלגת העבודה, אמורים להעניק "מטרייה" חיצונית מקצועית וציבורית לפרץ. יו"ר ההסתדרות מבקש להיבנות כמנהיג בעל משנה חברתית-כלכלית וביטחונית סדורה, הקושרת בין חוסנה של החברה לתהליך השלום. בזמן הקרוב, אומרים בסביבת פרץ, הוא ישמיע את קולו יותר ויותר בנושאים ביטחוניים ומדיניים.



כשלצדו שני הפורומים המכובדים, נדוניה של כ-18 אלף מתפקדים שיעברו מעם אחד למפלגת העבודה ב-1 בינואר 2005 עם כניסתו לתוקף של הסכם האיחוד בין שתי המפלגות לתוקף, יתחיל פרץ רשמית את חזרתו למפלגת האם - מעמדת המתמודד על הנהגתה. המניע להאצת ההתמודדות היה ברק, שבראיון ל"פגוש את העיתונות" לפני שבועיים רמז כי חזרתו לפוליטיקה היא שאלה של עיתוי.



פרץ תפס בשתי ידיו את ההזדמנות: הוא הבין שריצה מול ברק תחזק אותו הן ציבורית והן פוליטית בתוך מפלגת העבודה. מצד אחד משחק לטובתו הכעס העצום על ברק שנטש והלך לעשות לביתו, ומצד שני - נקרתה על דרכו הזדמנות יקרה להציג תפישת עולם שונה מברק, שנטש, על פי פרץ, את כל ערכי מפלגת העבודה.



פרץ מתאקלם במהירות במפלגה שעזב: נפגש, פוקד חברים, מקים פורומים, מאחה קרעים עם חברים ישנים ומארגן מחדש את תשתיתו הארגונית אותה יעביר לפלטפורמה החדשה-ישנה. בשבוע הבא הוא אף הוזמן לפגישה עם ראש הממשלה אריאל שרון, לאחר נתק ארוך. השיחה, יש לשער, תהיה פוליטית - שכן פרץ עומד עדיין בראש סיעה עצמאית, ואם מגעי האחדות יואצו, יצטרכו אנשי שרון לנהל מו"מ עם פרץ בנפרד מהעבודה.



ובינתיים, גם ברק נפגש בקצב הולך וגובר עם קבוצות וחוגים ממפלגת העבודה, ומשווק תדמית של מי שלמד להקשיב. בניגוד לחדווה שמפגין פרץ נוכח ההתמודדות מול ברק, המצב מול יו"ר המפלגה שמעון פרס, המתכוון אף הוא להתמודד על ראשות המפלגה, נוח לו פחות. פרס נלחם כמעט לבדו במשך למעלה משנה כדי להחזיר את פרץ לעבודה מול סיעה שרובה התנגדה והערימה קשיים. ההערכה היתה שפרץ יספק לפרס תשתית ארגונית ומלאי מתפקדים שיסייעו בבחירתו - אולם ברק טרף את הקלפים. פרץ הודיע לפרס כי במצב הזה הוא מחויב לרוץ מול ברק.



על ראשות מפלגת העבודה עשויים אם כן להתמודד ברק, פרץ, פרס ומתן וילנאי. פרץ רואה רחוק: הוא מניח שתוצאה נאה בהתמודדות מול ברק ופרס תבנה אותו להתמודדות במירוץ הבא על הנהגת המפלגה, ותביא חברי כנסת מהעבודה לתמוך בו.



כניסת ברק למערכה הביאה לתחילת התגבשות ברית מולו: פרס, פרץ וחיים רמון, שהצהיר כי ינסה לבלום את ברק בכל כוחו. רמון ופרץ - פעם חברים טובים לדרך - היו שרויים תקופה ארוכה בסכסוך עמוק. בחצי השנה האחרונה, בתיווכו של עוזי ברעם, חלה ביניהם התקרבות, ומי שעוקב מעיד כי לנוכח היריב, התפוגגו רבים מהמתחים.