דירקטור לשעבר בראדא: הרצל בודינגר אילץ אותי להתפטר מהדירקטוריון ונטל לעצמו אופציות שהגיעו לי

תביעה נוספת במסגרת שרשרת התביעות של בכירים לשעבר נגד חברת ראדא תעשיות אלקטרוניות ונגד מנכ"ל החברה והיו"ר שלה, הרצל בודינגר, הוגשה היום בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

דוד קניג, באמצעות עורכי הדין גבריאל ספרן ועופר יובל, תובע מראדא ובודינגר להקצות לו 600 אלף אופציות מתוכנית האופציות לדירקטורים של החברה לשנת 1999.

לטענת קניג, שפעל כדירקטור בחברה משנת 1995, הוא אולץ ע"י בודינגר בשנת 1999 לפרוש מדירקטוריון ראדא בניגוד לרצונו ובתואנות שווא, תוך תרמית והטעיה, וכל זאת כדי לנשל אותו ודירקטורים אחרים מזכויותיהם בראדא.

בודינגר צורף לחברה בשנת 1997 לאחר שסיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר, ולטענת קניג, בהמלצת המנכ"ל לשעבר של החברה, חיים ניסנסון, שאף בינו לבין ראדא מתנהלים הליכים משפטיים.

קניג טוען כי טרם הצטרפותו של בודינגר לחברה נוהל בין החברה לבין חברת בואינג האמריקאית מו"מ להשקעה של 10 מיליון דולר בחברה. עוד טוען קניג כי בודינגר הציג בפני דירקטוריון החברה תנאי מוקדם כביכול של הנהלת בואינג לביצוע ההשקעה, והוא מינויו כמנכ"ל ראדא במקומו של ניסנסון.

לטענת קניג, בעקבות דבריו אלו של בודינגר ובעקבות חשיבות עסקת בואינג עבור החברה נתן הדירקטוריון את הסכמתו לאחר שניסנסון הודיע על הסכמתו לפרוש מתפקידו לצורך קידום עסקת בואינג.

קניג טוען כי רק לאחר שמונה בודינגר למנכ"ל התברר כי הדברים שהציג בדבר החלפת המנכ"ל כתנאי לקיום העסקה היו מצגי שווא חסרי כל בסיס, וכי בואינג בסופו של דבר החליטה שלא להשקיע בראדא.

600 אלף אופציות

לטענת קניג, עם מינויו של בודינגר לתפקיד המנכ"ל הוא החל לפעול נגד הדירקטורים של החברה וגרם לפרישתם של רובם מהתפקיד. בין השאר, סירב בודינגר לקיים את הסכם הפרישה של המנכ"ל היוצא, ניסנסון.

עוד טוען קניג, כי עובדים בכירים בחברה פוטרו מבלי שזכויותיהם כובדו ע"י החברה, ובהם מנהל הכספים של החברה וחשבת החברה. בגין פיטורים אלו ואחרים מתנהלים מאבקים משפטיים שונים שלטענת קניג גרמו לחברת ראדא הוצאות בסך של כ-1.3 מיליון דולר.

קניג טוען כי בתחילת שנת 1999 במועד ישיבת דירקטוריון החברה הודיע לו דירקטור בחברה כי בכוונת הדירקטוריון שבודינגר עומד בראשו להעבירו מתפקידו. קניג טוען כי אותו דירקטור, עלס דוברונסקי, הודיע לו בצורה חד משמעית כי בכוונת הדירקטוריון לפטרו בהסתמך על תקנון החברה, ואף הביע חשש כי תהליך ההדחה של קניג ילווה "בהאשמות הדדיות ובהטלת רפש בקניג באופן פומבי ע"י בודינגר".

ואכן, טוען קניג כי כבר בתחילת הישיבה פנה אליו אחד הדירקטורים והודיע כי בכוונת הדירקטוריון לפטרו. לפיכך, טוען קניג, ועקב החשש ששמו יוכפש - החליט להודיע על פרישתו מהדירקטוריון.

קניג טוען כי לאחר פרישתו והדחתו המאוחרת של דוברונסקי לא נותרו בראדא דירקטורים "מקוריים", וכי למחרת הדחתו של דוברונסקי באוקטובר 1999 הודיעה החברה כי בכוונתה לאשר הקצאת אופציות לחברי דירקטוריון החברה לשנת 1999. אולם, מהקצאה זו נפקד שמו שלו, כמו שמם של שאר הדירקטורים הוותיקים שנאלצו לפרוש.

לעומת זאת, טוען קניג, החליטה החברה להקצות כ-2 מיליון אופציות, מהן 900 אלף לבודינגר, שלטענת קניג, זכאי לפי הסכם ההעסקה שלו כמנכ"ל למקסימום 300 אלף אופציות בהקצאה לאורך מספר שנים.

קניג טוען כי תוכנית הקצאת האופציות לדירקטורים בראדא נועדה להוות תמורה יחידה לדירקטורים בגין עבודתם, ומכיוון שקניג אולץ לפרוש במהלך שנת 1999, הרי הוא זכאי לחלקו בהקצאה זו.

לטענת קניג, אי הקצאת האופציות מהווה הפרת הסכם בינו לבין החברה, לפיו תוקצנה לו כתמורה לשרותיו אופציות בחברה, כפי שסוכם בינו לבין דירקטוריון החברה בעת שהצטרף אליו בשנת 1995.

לפיכך, מבקש קניג מביהמ"ש כי יורה לחברה להקצות לו 600 אלף אופציות לפי התוכנית של שנת 1999, ולחילופין להורות לבודינגר להעביר לו 600 אלף אופציות מתוך הכמות שקיבל, בטענה כי זה נטל את האופציות המגיעות לקניג לידיו. (א' 1791/01)

טרם הוגש כתב הגנה.