האווירה באולפן מתוחה. גם ספלי הקפה המלאים במים וקערת האבנים הדקורטיוויות שמונחת על השולחן ביניהם, או הצמחייה המלאכותית הגדושה שמאחורי גבם, לא מצליחים לשבור את הקרח בין קובי קדוש למראיינו, דני סידיס, שיושבים זה מול זה בלי לומר מלה. אולי זה משום שזאת הופעתו הטלוויזיונית הראשונה של קדוש, בן 31 מהקריות, שמצא את עצמו פתאום עם איפור מרוח על פניו, או אולי מפני שהוא יודע שעליו לארוז את עצמו בעטיפה המושכת ביותר בתשעים השניות שיוקצו לו בערוץ ההיכרויות קליקה כדי לקרוץ לכלתו העתידית.
הוא מחלץ רבע חיוך לתצלום הסטילס שהצלם עושה לו, ומבקש לראות איך הוא יצא. עכשיו הצלם מבקש ממנו לקום ומביים את הכניסה המחודשת לאולפן הזעיר. "אין לך מה לדאוג, זה לא שידור חי, אם לא הולך אז עושים עוד פעם", הוא מרגיע אותו. קדוש ניגש אל הדלת, וצועד חזרה פנימה.
"שלום, אני דני".
"שלום, אני קובי".
לחיצת יד.
"חשוב לחייך", מנחה אותו הצלם. "בטלוויזיה, רציני לא עובר טוב. עדיף אנרגיות חיוביות, תהיה עצמך".
"לחייך, או-קיי", ממלמל קדוש, כשהוא יושב דרוך על קצה הכורסה הלבנה.
"ומבחינת הישיבה, תישען קצת אחורה. אתה נראה כאילו אתה מתכונן לברוח", ממשיך הצלם, שמתגלה גם כבמאי על הסט שנצבע בגוני בקתת עץ כתומה.
הם מנסים שוב. "שלום קובי", פותח סידיס ושואל אותו במה הוא עוסק.
"מנהל מחסן במפעל אלומיניום", עונה קדוש.
"איפה?"
"אתה חותך את זה?" הוא שואל בעוד המצלמה מתעדת.
"למה? אסור לדבר על זה?"
"רציתי לא לדבר על עבודה".
"או-קיי, לא עבודה", מפנים המראיין, שכבר כמה חודשים יושב על אותה כורסה באולפן של קליקה ומראיין ממנה רווקים ורווקות רבים בגילים שונים, שמתחלפים מולו.
שני הגברים עורכים היכרות בפעם השלישית. פעם שלישית קליקה.
"אז אני מבין שאתה אוהד של מכבי חיפה", מתחיל סידיס, וקדוש מאשר. סידיס סוחט ממנו כמה מלים על תחביביו.
"אתה אוהב לצאת לפאבים, מועדונים?"
"פאבים, מועדונים", חוזר אחריו קדוש. הוא נשאל מה הוא מחפש.
"אני מחפש משהו רציני. תראה, אני לא ילד".
"אתה מעדיף אשה שאוהבת לבלות יותר בבית או בחוץ?"
"אני מעדיף יותר אשת בית".
"יש איזה טעות קריטית שעשית במערכות יחסים בעבר?"
"לא עשיתי טעות קריטית".
"יש לך חוש הומור?"
"לא מי-יודע-מה".
"איך היית מתאר את עצמך?"
"אני בחור די רציני. בוא נאמר שיש לי מקום עבודה, אני משתדל לשמור על מקום עבודה".
"אתה ספונטני? תקפוץ לשווייץ ככה בהחלטה של הרגע?"
קדוש נראה מבולבל מהמחשבה על הגיחה הפתאומית לחו"ל. "במצב של היום אין ברירה. אני חייב לדעת מה יהיה בעבודה", הוא עונה.
"ואם יוציאו אותך מהקליפה, תזרום?"
"כן, אזרום", משיב קדוש בהיסוס.
"יש עוד משהו שחשוב שנדע עליך, שהבחורה תדע עליך?"
קדוש שוב מבהיר את כוונותיו למצוא קשר רציני, שפירושו חתונה פלוס ילדים. "משהו שחשוב לגבי זה שתאהב אותי כמו שאני. אני בן אדם פשוט", הוא מסכם.
"מה אני אגיד לך, אני מאחל לך המון הצלחה". אור המצלמה כבה. הגברים שוב משתתקים.
אנשים אמיתיים
בתוך שבוע, אחרי שהראיון יעבור עריכה מחמיאה, יתוסף קדוש לרצועת הקליפים (או ה"קליקים", כפי שמכונים סרטוני הווידיאו בערוץ) שמשודרת 24 שעות ביממה בערוץ ההיכרויות האינטראקטיווי "קליקה". הוא ישובץ בשעות המיועדות לבני 34-24, וה"קליק" שלו ישודר במחצית השנייה של השעה כמה פעמים ביום, עם שאר הרווקים והרווקות בעלי השכלה של 12 שנים ופחות. גם בשעות שבהן ייראו בערוץ אנשים שמשתייכים לקבוצות חיתוך אחרות, יהיה אפשר לחפש את קדוש בעזרת השלט במאגר המידע של הערוץ לפי חתך גיל והשכלה.
קרוב לשלושה חודשים עברו מאז עלה ערוץ "קליקה" לאוויר. עדיין קשה לקבוע אם הערוץ יחולל מהפכה. הוא מופעל על ידי "עמי ערוצים", ובעלת השליטה והיוצרת שלו היא ליאורה ניר, שאחראית על פריצות דרך טלוויזיוניות בלתי צפויות כמו ערוץ ויוה. עד היום נרשמו ב"קליקה" יותר מאלפיים מנויים שמשלמים 39 שקל בחודש תמורת האפשרות לצפות בשידוריו, יותר מ-550 פנויים ופנויות צולמו בווידיאו תמורת 425 שקל לאיפור, תחקיר קצר, ראיון מצולם ושידור, ועוד עשרות צולמו בסטילס והופיעו במודעות טקסט.
במודעות הווידיאו מצולמים האנשים בראיון, שבו הם מספרים על עצמם ועל מה שהם מחפשים בקשר. המראיינים אינם מוכרים, במכוון, ושומרים על פרופיל נמוך כדי להקפיד על כך שהלקוח יהיה תמיד במרכז. הערוץ מדווח על מאגר פנויים ופנויות שמורכב באופן כמעט שווה בין גברים לנשים, כשהמסה העיקרית בו בגיל 55-35, יותר גרושים מרווקים, שרבים מהם גרים בפריפריה.
גיל המינימום להופעה בערוץ הוא 25. בקרוב אמורות לעלות רצועות שיוקצו לדתיים, להומואים וללסביות. כל מנוי מקבל תיבה קולית, ויכול ליצור קשר עם כל אדם שקורץ לו מהמסך דרך השארת הודעה טלפונית לתיבה של המיועד או המיועדת. בערוץ לא משודרות פרסומות, והמודל העסקי שלו מבוסס על הכנסות מדמי המנוי החודשי. "עוד לא כיסינו את ההשקעות. הדבר הזה דורש אורך נשימה", אומר ארז ברגבאום, מנכ"ל קליקה, שחוזר ומדגיש שקהל היעד של הערוץ מונה יותר ממיליון פנויים ופנויות שחיים כיום בישראל.
בסצינת ההיכרויות הרועשת והגועשת, "קליקה" ממצב את עצמו רחוק ככל האפשר מהדימוי שנוצרה לחדרי צ'טים ואתרי היכרויות אנונימיים ונוטפי זימה, שמאפשרים לכל אדם להציג את עצמו כפי שהוא בוחר, בלי שפרטיו האישיים מאומתים. ב"קליקה" מניפים את דגל האמינות והבטיחות. כל אדם שמציג את עצמו בערוץ נדרש להציג תעודת זיהוי ולחתום על הצהרה שבה הוא מתחייב למסור על עצמו פרטים אמיתיים.
"לא מדובר בערוץ פיק-אפ תל-אביבי", מבהיר ברגבאום. "'קליקה' בא לתת פתרון רציני לאנשים שמחפשים קשר רציני. מדובר באוכלוסייה עם אפשרויות מפגש מצומצמות, שבשבילה זה עוד כלי לגיטימי להכיר דרכו אנשים. הכוונה היא לספק ערוץ מזן חדש, ערוץ שירות. אם עד היום הטלוויזיה השתמשה באנשים, אז אנחנו הופכים את
"קליקה" הפכה לתוכנית המציאות הכי מציאותית היום בטלוויזיה
דאה הדר
15.10.2004 / 21:14