חיים קרסו: "מפעל חיי החל להיסדק בקרבות ירושה"

לפני חודש חגג חיים קרסו, שעומד בראש חברת "בני משה קרסו", יום הולדת 90. כולם באו לעשות כבוד לקרסו הגדול. בני המשפחה המורחבת התכנסו לארוחת צהריים בבית המלון הילטון בתל אביב. רון, הנין בן השבע, נשא נאום מרגש ולרגע אחד נשכחו הכעסים המשפחתיים וקרסו רווה קצת נחת.



שהאיחוד המשפחתי לא יטעה אף אחד, בבית קרסו הרוחות סוערות. רק באותו בוקר הדליפו גורמים אינטרסנטיים בדירקטוריון, המורכב מבני המשפחה, נתונים על הפסדי הקבוצה ממכירת מכוניות. את נס המרד הרימו יואל ומכבי קרסו, בניו של אריה המנוח, אחיו של חיים. יואל ומכבי, שנכחו בחגיגת יום ההולדת, העזו להפר את הקודים המשפחתיים הנוקשים ולצאת חזיתית נגד דודם. הם דורשים להחליף את ההנהלה הבכירה בקבוצה, הכוללת את קרסו עצמו, אחרת ימכרו את חלקם, 25 האחוזים שירשו מאביהם.



הצדדים התחמשו במיטב עורכי הדין בשוק. את יואל ומכבי מייצגים עו"ד אהוד סול ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן ומשרד יחסי הציבור ארד תקשורת. את חיים קרסו מייצג עו"ד רם כספי. בינתיים, הצמרת הכלכלית עוקבת בעניין אחר ההתכתשות של עוד אחת ממשפחות אצולת הממון, המתנהלת גם במדורי הכלכלה של העיתונים היומיים.



קרסו אומר שחגיגת יום ההולדת שלו היתה "סימפטית", אך הוא יודע שמפעל חייו החל להיסדק בקרבות ירושה. לא כך תיאר לעצמו את יום הולדתו התשעים. "אני פה משנת עשרים וארבע", הוא אומר השבוע במשרדו ברחוב ריב"ל בתל אביב. "עברתי את מאורעות עשרים ותשע, מאורעות שלושים ושש, מלחמת העולם, מלחמת השחרור, אני רגיל שיש מלחמות. זה כבר נהיה רוטינה".



ומה איחלת לעצמך ליום ההולדת?



"שקט. שיהיה שקט. אני יודע? אני מסתדר גם כשאין שקט".



קרסו לא אוהב להגיד שהוא בן תשעים. "אני בן שישים הפוך", הוא נוהג לומר. כשמתקשרים אל משרדי החברה ומבקשים את מר קרסו, המזכירה שואלת "את מי מהם?". בחדרים שלאורך המסדרון הארוך יושבים כל הגברים של שבט קרסו. לצד כל דלת תלוי שלט קטן ועליו השם קרסו, רק השם הפרטי משתנה מחדר לחדר. "זה קיבוץ קרסו", אמר פעם חיים קרסו לאחר ממנהלי חברת רנו, שבא לביקור אצל סוכנו הישראלי ומאז הצרפתים מכנים אותם כך.



משרדי "בני משה קרסו", ידועים בצניעותם. החדרים הקטנים מרוהטים בריהוט עץ פשוט וחפים מכל פאר. את קירות משרדו של חיים קרסו מעטרות כמה תעודות ממוסגרות מתקופת לימודיו באנגליה, שם למד הנדסת מכונות בתחילת שנות השלושים. בכניסה לחדרו תלוי ראש של איילה שאותה צד בעצמו. במשך שנים היה מזכיר אגודת הציידים והדייגים ונהג לבלות את לילות שבת בציד איילות וחזירי בר. על שולחן העץ הישן במשרדו ערמות-ערמות של מסמכים. אומרים שאת העסקים הוא מנהל ב"צעטלעך" - פתקים. "אין לי מחשב", הוא אומר, "ואני גם לא רוצה. אין לי זמן לזה".



משפחת קרסו היא אחת המשפחות העשירות בישראל. על פי הערכות שונות שהתפרסמו עד כה, שווי הנדל"ן שצברה הקבוצה במשך השנים הוא כ-500 מיליון דולר. שווי עסקי הרכב (יבוא ומכירה של רנו וניסאן, מוסכים וחלקי חילוף), נאמד ב-200 מיליון דולר. למשפחה נכסים רבים: קומפלקס של בניינים ברחוב ריב"ל בתל אביב, שבו נמצאים גם משרדי החברה והמוסך המרכזי. עשרות דונמים בפארק התעשייה ראם ליד צומת מסמיה, שם נמצאים המרכז הלוגיסטי ומגרשי האחסנה של החברה. מגרשים בפתח תקווה, שם בונה החברה פרויקט למגורים. בניינים במרכז תל אביב, ברחובות נחמני, קלישר, מאז"ה ובן יהודה, וכן שטחים גדולים בחיפה, ירושלים וצומת חולון. בעסקי הרכב מחזיקה החברה ב-8.5% משוק המכוניות החדשות בישראל ובתקשורת נוהגים לדרג אותה במקום הרביעי בין היבואנים.



על כל האימפריה הזאת מולך, באופן אבסולוטי, כשהוא צלול ובריא, חיים קרסו בן ה-90. שני אחיו הצעירים (שהיום בני 80 ו-79) ובני הדור השלישי (שקצתם עברו כבר את גיל 60) נדחקו לתפקידים שוליים וזניחים. חיים קרסו מתואר כאיש של כבוד, המנהל את החברה באופן דומיננטי וריכוזי, אינו נותן אמון אפילו בבני משפחתו, וצנוע מאוד. מי שעמד לצדו בניהול האימפריה במשך שנים היה אחיו אריה, אביהם של מכבי ויואל. אריה נחשב בחברה ל"שר החוץ" בשל קשריו הרבים והטובים. חיים היה "שר הפנים".



מה הבנים של אריה רוצים ממך?



"הם בעצמם לא יודעים מה הם רוצים. תשאלי את מכבי מה הוא רוצה ממני. אני אגיד לך, הם פשוט רוצים לריב".



עשינו מיליונים טובים



סיפורו של בית קרסו מכיל את כל המרכיבים לסרט רחב יריעה בסגנון הסאגות המשפחתיות. משה קרסו, אביו של חיים, קיבל לידיו את המכולת המשפחתית בסלוניקי כשהוא בן 14 בלבד, והיה צריך לדאוג לכלכלת אחיו הקטן וארבע אחיותיו. הנער הפך את המכולת הקטנה לעסק מצליח והחל לסחור בסחורות ובמזון. הוא נישא לפלובה (ציפורה) ונולדו לזוג שני בנים: חיים ב-1914, ואריה כעבור שנה. ב-1917 עברה המשפחה דרומה, אל עיר הנמל המשגשגת פיראוס, שבה המשיך משה קרסו את עסקיו, סחר בכל הבא ליד והיה לאיש עשיר. בינתיים נולדו לזוג עוד ארבעה ילדים: מרים, בלה, בנימין ושלמה.



ב-1924, בעקבות מלחמת יוון-טורקיה, החליטה המשפחה לעזוב את יוון ולהגר בעקבות קרובי משפחה לארצות הברית. לפני העזיבה נסע משה קרסו לראות את פלשתינה. הוא חזר כולו התפעמות. "אבא סיפר שהקימו עיר עברית ושמה תל אביב", מספר חיים קרסו. "ראש העיר, דיזנגוף שמו, מסתובב על סוס ומפקח על בניית העיר. אבא התלהב והחליט: נוסעים לפלשתינה".



הוא היה בן עשר כשהמשפחה עזבה את יוון, עלתה ארצה והתמקמה בבית ערבי של שלוש קומות ביפו. אביו שכר את מיטב המורים לו ולאחיו, לימד אותם עברית ולאחר תקופה קצרה הם השתלבו בגימנסיה הרצליה. עסקיו של משה קרסו ידעו עליות ומורדות. הוא התחבר לאנשי עסקים שפעלו ביישוב באותן שנים, כמשה מטלון ונח מוזס, והחל לרכוש ולמכור אדמות.



את בית המשפחה בנה ברחוב נחלת בנימין, בית מרווח שכמותו לא נראה בתל אביב, עם עשרה חדרים וסלון רחב ידיים. כעבור כמה שנים הקים את ראינוע (לימים קולנוע) אופיר ברחוב גרוזנברג. "בעסקי הסרטים הוא כמעט הפסיד את כל כספו", נזכר בנו חי