עשרות עובדי מדינה שקיבלו תואר ראשון בשלוחת אוניברסיטת לטוויה ממתינים להחלטה אם להעמידם לדין בחשד שקיבלו את התואר במרמה

עשרות עובדי מדינה, שסיימו את לימודי התואר הראשון בשלוחה של אוניברסיטת לטוויה בישראל, ממתינים בימים אלה להחלטת פרקליטות מחוז הצפון אם להעמידם לדין בחשד שקיבלו את התואר בדרכי מרמה. בין התיקים שבדיקתם הסתיימה כבר בראשית השנה היה תיק החקירה נגד ניצב (בדימוס) אליק (אלכסנדר) רון. פרקליטות המדינה החליטה לסגור את התיק נגדו לאחר שסניגורו עו"ד משה ישראל הוזמן לשני שימועים: בפעם הראשונה בלשכתה של פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד ובפעם השנייה אצל עדנה ארבל, אז פרקליטת המדינה.



בתפקידו האחרון במשטרת ישראל שימש רון מפקד המחוז הצפוני. הוא פרש מהמשטרה במאי 2003. בספטמבר אותה שנה החליטת ועדת אור, כי הוא לא ימלא תפקיד ניהולי או פיקודי בתחום ביטחון הפנים בגלל תפקודו במהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי.



מפרשת אוניברסיטת לטוויה יצא רון בעור שיניו. הפרקליטות הכינה נגדו טיוטת כתב אישום. רון הוחשד בביצוע שתי עבירות. האחת: קבלת שוחד, אי תשלום שכר הלימוד במשך שנתיים - 30 אלף שקל; העבירה השנייה: קבלת התואר במינהל עסקים במרמה. בתום החקירה היו לרון סיבות טובות להיות מרוצה. עם זאת, הפרקליטות לא נתנה לו תעודת הוקרה. בהודעה רשמית לכלי התקשורת נמתחה עליו ביקורת. "התנהלותו של ניצב רון במהלך לימודיו בשלוחת לטוויה הינה בלתי ראויה", נאמר בהודעת הפרקליטות.



השלוחה בישראל מטעם אוניברסיטת לטוויה הציעה לעובדי המדינה הצעה שהיה קשה לסרב לה: דרישות אקדמיות מינימליות לקבלת תואר אקדמי בתוך שנתיים. התואר היה מזכה את עובד המדינה בתוספת לא מבוטלת לשכרו החודשי. בקרב אנשי משטרה, שירות בתי הסוהר ושירות הביטחון בכלל נהפכה שלוחת לטוויה, בסוף שנות התשעים, לסיפור הצלחה מסחרר: נרשמו אליה כמה אלפי עובדי מדינה, שהיו קרוב ל-99% מכלל הישראלים שבחרו בה. במארס השנה שלל בג"ץ את החלטת המדינה לפסול את ההכרה בתארים האקדמיים של שלוחת לטוויה.



אבל אליק רון, מתברר, לא נדרש אפילו לעמוד באותן מטלות מינימליות של שלוחת האוניברסיטה. כתנאי להגשת עבודת הגמר, שהיא גולת הכותרת של לימודי התואר, רון לא נדרש אפילו לעבור מבחן בשיטה האמריקאית. למקרא תשובותיו בחדר החקירות נדמה כאילו אין מדובר בקצין משטרה בכיר, שצריך לשמש דוגמה ומופת לפקודיו, כי אם באדם שאינו מבחין בין מותר לאסור. שכר לימוד, לדוגמה, הוא לא שילם ולו אגורה שחוקה. כאשר הראו לו בחדר החקירות את הטופס של עבודת הגמר של התואר השיב כי בשיחה טלפונית עם נציג השלוחה הבין אחרת: שמדובר במבחן באנגלית.



ואולם, תיקו הפלילי של רון נסגר מכמה סיבות מצטברות: תעודת התואר הראשון הודפסה והגיעה לישראל אולם לא הגיעה לידיו של הסטודנט אליק רון. סיבה נוספת: זמן קצר לאחר שנבחן על עבודת הגמר של שלוחת האוניברסיטה של לטוויה הוא נרשם למכללת עמק יזרעאל; בכך השתכנעו בפרקליטות כי הוא נסוג מהקשר שלו לשלוחת לטוויה. סניגורו עו"ד ישראל אמר השבוע בתגובה, כי לרון לא היתה מלכתחילה כוונה לעבור עבירה כלשהי וכי יש להעריך את הפרקליטות שלאחר הכנת טיוטת כתב האישום היתה מוכנה לשמוע את טענותיו בפתיחות ולהגיע למסקנה הנכונה.



עד עתה הוגשו בפרשת אוניברסיטת לטוויה כתבי אישום נגד ארבעה בני אדם: אברהם אבן-חן, מנכ"ל חברת "מודום" שהפעילה את שלוחת האוניברסיטה בישראל; אברהם בן-שבת, המזכ"ל בעבר של הסתדרות המורים; אורי גרומן, יו"ר הסתדרות המורים בחיפה; וחני ייני שניהלה את סניף "מודום" בחיפה.



כתב האישום נגד אבן-חן כולל תשעה אישומים. הדמות הבולטת באישום השלישי היא של אליק רון. אבן-חן מואשם כי נתן שוחד לרון וסייע לו לקבל את התואר הראשון במרמה. באישום זה מציינות התובעות קלאודיה בילנקה ואיריס רמתי כי לצורך קבלת התואר הראשון נדרש סטודנט, על פי נוהלי שלוחת לטוויה, לבצע שלוש מטלות שהן החובות האקדמיות שלו. האחת: השתתפות ב-36 קורסים שבסיום כל אחד מהם יש להגיש מטלה לימודית או לעבור מבחן אמריקאי. ציונים אלה היו תנאי מוקדם להגשת עבודת הגמר. המטלה השנייה: הגשת עבודת גמר, והשלישית: הגנה על עבודת הגמר בפני מרצים מלטוויה, במשרדי "מודום" בתל אביב. בסיום כל המטלות ניתנת לסטודנט הדיפלומה.



אבן-חן סיפר בחקירתו, כי חיבב את ניצב רון וניסה לעזור לו הואיל והקצין היה עסוק בענייני ועדת אור. לדבריו, הוא היה מעוניין שרון ילמד בשלוחה כאקט שיווקי, כדי לעודד אנשי משטרה נוספים להצטרף לשלוחת לטוויה.



כשהבחין אבן-חן כי רון עוד לא החל במילוי חובותיו האקדמיות, הוא התקשר אליו והזמינו לסניף "מודום" בטבריה. כשבא רון לסניף ניתנו לו, בהנחיית אבן-חן, טופסי תשובות למבחן אמריקאי והוא התבקש למלא את פרטיו האישיים בלבד. בשלב מאוחר יותר סומנו התשובות הנכונות, בהוראת אבן-חן, על ידי אנשי "מודום" באופן הנחזה כאילו רון הוא שסימן את התשובות הנכונות. התובעות מציינות בכתב האישום נגד אבן-חן כי בעקבות מצג שווא זה התירו המרצים הלטווים לרון להגיש את עבודת הגמר ולהגן עליה בדרך לקבלת התואר. לדברי אבן-חן, היה ברור שעם קבלת התואר ישלם רון את מלוא שכר הלימוד.



ואולם, אבן-חן יצא מגדרו למען ניצב רון גם בהמשך: הוא פנה לאחד המנחים וביקש ממנו להשיג עבודת גמר בנושא הקשור למינהל עסקים. המנחה העביר לאבן-חן עבודה שהוכתרה "ניתוח פיננסי ובדיקת כדאיות" במניות של חברה פלונית ותקציר באנגלית של העבודה. אבן-חן הורה לרשום את פרטיו של רון כאילו הוא שהכין את העבודה, את התקציר והשקפים. באמצעות שליח נשלחה עבודת הגמר לרון כדי שזה יוכל להתכונן להגן עליה. ב-16 באוגוסט 2001 הוזמן רון לסניף "מודום" בתל אביב והתייצב בפני המרצים כמי שכתב את העבודה. רון עבר בהצלחה את המבחן וקיבל ציון 80. כעבור זמן מה הנפיקה האוניברסיטה לרון את הדיפלומה לתואר ראשון ושלחה אותו לאבן-חן. עד כאן הממצאים העובדתיים של הפרקליטות.



הפרקליטות, במסגרת הליכי השימוע, היתה מוכנה לצאת מנקודת הנחה המקילה עם רון. גרסה זו נשענת במיוחד על גרסה מאוחרת שמסר אבן-חן במשטרה, שלפיה רון לא ראה מעולם את