ההיסטוריה של הדובים והפרים

אני צופה שמחר השווקים יהיו רדומים עד שוועדת השוק הפתוח של הבנק הפדרלי תודיע בכמה - אני לא מעז לומר אם - היא מתכוונת להוריד את הריבית.

לדעתי, ועדת השוק הפתוח לא תעשה שום דבר שישפר את מצב הרוח של שוקי המניות, השווקים כבר עלו בצורה ניכרת מאז נקודות השפל במארס ואפריל. הורדה של 0.5% תהווה לכל היותר הקלה, הורדה של 0.25% תהיה אסון. אם הבנק לא יוריד את הריבית בכלל, הדבר יהיה מכת מוות. השוק עדיין דובי ברובו.

הדבר היחיד שהבנק הפדרלי יכול לעשות כעת כדי להאיץ את הפעילות בשווקים הוא לקצץ את הריבית ב-0.75% נוספים, או לבצע קיצוץ קטן יותר, תוך כדי מסירת הצהרה שאינה משתמעת לשתי פנים בנוגע למחויבות עמוקה להקלות נוספות. אבל אל תקוו ליותר מדי.

בעוד אנו מחכים בחוסר מנוחה, העצבים גואים ומצב הרוח מתלהט. לפרים ולדובים אין מושג בנוגע למה שהעתיד צופן להם, אולם הם מעמידים פנים כאילו הם יודעים משהו ומפגינים יותר בוז מאשר כרגיל כלפי הפנטזיות של הקבוצה האחרת.

הכל עניין של סמנטיקה

יכול להיות שבגלל זה, כאילו בלי שום סיבה, קיבלתי בשבוע שעבר שלושה אי מיילים, שניים מהם ממדינות מחוץ לארה"ב, שבהם נשאלתי אם אני יודע את המקור לביטויים "פר" ו-"דוב".

איני יכול לומר לכם בבטחה מתי נעשה שימוש בביטויים האלה לראשונה, אולם בהתבסס על מחקר קטן שערכתי בספריית ההיסטוריה של שוק המניות שלי, אני חושב שאני יכול לתת תשובה די מדויקת.

ככל שאני יכול לקבוע, הפעם הראשונה שניתן הסבר בדפוס לביטויים "דוב" ו"פר" היתה בספר אנגלי שנקרא "לכל אחד יש את הברוקר שלו, או, מדריך לסמטת הבורסה", שנכתב על ידי תומס מורטימר. יש לי העתק מצוין של המהדורה העשירית, שהודפסה ב-1785.

הוול סטריט של לונדון במאה ה-18 נקרא סמטת הבורסה, ובקצרה, "הסמטה". אם האינטרנט היה קיים אז, הספר של מורטימר, שנכתב מתוך כוונה לשמש מדריך פנימי למסחר עובר אנשים לא מקצועיים, היה הופך ככל הנראה לאתר אינטרנט בשם הסמטה.קום.

בהתאם להגדרות של מורטימר, נראה של"פר" ו"דוב" היתה משמעות הרבה יותר ספציפית ב-1785 מאשר היום. פר אינו סתם מישהו שחושב ומאמין שהשוק יעלה. באותם ימים פר היה המקבילה של המשקיע המודרני שמשתמש המון! בשוליים, המון! הפר של 1785 קנה מניות בלי לשלם תמורתן וקיווה למכור אותן ברווח לפני שמועד הפירעון יגיע.

במלותיו של מורטימר

"מישהו שרוכש במארס בסמטה 40 אלף פאונד (במניות להסדרה) למאי, ובאותו זמן שוויו אינו עולה אפילו 10 פאונד, הוא פר; עד לרגע בו הוא יכול לפטור את עצמו מהעול הכבד הזה באמצעות מכירת המניות לאדם שלישי, וכך ליישב את החשבון.

אם השוק היה מורכב כולו מפרים הוא היה נאלץ להתמודד עם הפסדים כבדים, ובינתיים (בעודו מתנדנד בין חשש לתקווה, ובוחן כל הזדמנות להסיר מעל גבו את משא התנאים ובעוד היום הגורלי שבו הוא חייב למכור בלי להתחשב במחיר מתקרב) האדם הזה נע ברחבי הבורסה, עובר ממשרד למשרד, אם הוא נשאל שאלה תרבותית הוא עונה במבט מלא זעף ובשל המראה המדוכדך והעגום שלו והקדרות שהוא מפיץ לכל עבר, היא דומה מאוד לחיה שעל שמה הוא נקרא".

בזמניו של מורטימר, דוב לא היה סתם פסימיסט, הוא היה שורטיסט, דוב היה: "אדם אשר מסכים למכור כל כמות של מניות, אפילו יותר מהכמות שיש לו, לעתים הוא מוכר מניות שכלל אינן בבעלותו, הוא חייב למסור את המניות שמכר במועד מסוים. לפני שהמועד הזה מגיע הוא מסתובב ומחפש את רכושו של מי הוא יכול לטרוף. אתם תראו אותו מצוי במצב של דחיפות מתמדת, ארשת פניו תמיד מעידה תדיר על חשש, תימהון ולהיטות. הוא בולע בחמדנות כל דווח שיש בו חדשות רעות, לבו מתמלא שמחה עם כל נזק או סימן למזל רע שעלול להביא לנפילת המניות שהוא כל כך מצפה לה; כך הוא יוכל לקנות מניות בשפל וליישב את חשבונותיו ברווח".

מורטימר טען שניתן להבדיל בין דובים ופרים רק מהתבוננות בהם. הוא כתב: "קל להבדיל בין הפר לדוב. הפר הוא זועף וכבד, ויושב בפינה כשהבעה מלנכולית על פניו. בעוד שהדוב נראה כחוש ועלוב, ועל פניו ארשת רעבתנית, הוא בדרך כלל עומד על המשמר, בוחן את כל מי שנכנס לסמטה, ומשתמש בנשק הנפלא של חששות מחוסרי יסוד ושמועות חסרות שחר בכך הוא מפחיד את כל מי שנמצא בסביבתו ומרחיק אותם מהסחורה שהוא רוצה למכור, האופי שלו הרבה יותר מפלצתי, כמו של אחיו שחי ביער".

עברו 216 שנים מאז שמורטימר כתב "לכל אחד יש את הברוקר שלו", אבל לי יש הרגשה שהוא יכול להופיע לפתע פתאום בוול סטריט של המאה ה-21 ולהסתדר שם יופי.

האם למישהו שם יש מושג בנוגע להסבר מוקדם יותר שמופיע בדפוס בנוגע למקורם של הביטויים "דוב" ו"פר"? אשמח לקבל מידע.