מאת אדוארד הלמור/ הארץ
בבית קפה קטן במרכז מנהטן מתאספים חברי המועדון כדי לשתות קפה וליהנות ממאפים מתוקים המוגשים בחינם לאלה העומדים בתנאי ההצטרפות: אנשים היכולים להוכיח כי הפסידו לפחות 100 מיליון דולר בהתרסקות מניות הטכנולוגיה
על אף שמו, מועדון 100 מיליון הדולר אינו אליטיסטי ויוקרתי כמו מועדוני חברים אחרים. בבית קפה קטן במרכז מנהטן מתאספים חברי המועדון כדי לשתות קפה וליהנות ממאפים מתוקים המוגשים בחינם לאלה העומדים בתנאי ההצטרפות: אנשים היכולים להוכיח כי הפסידו לפחות 100 מיליון דולר בהתרסקות מניות הטכנולוגיה וחברות הדוט.קום.
בעליו של בית הקפה, מייסד Pseudo.com ג'וש האריס, הוא אחד מאילי האינטרנט הראוותניים והרברבניים ביותר, שהפסיד בשנה האחרונה חלק ניכר מהעושר על הנייר שהיה לו. ההתכנסות השבועית היא הזדמנות להעלות זיכרונות משותפים מעבר קצר אך מפואר. איש מהמשתתפים אינו מראה סימנים של התמוטטות נפשית כתוצאה מהמפולת המקצועית והכלכלית, וכמה מהחברים אף מתייחסים לנפילה כאל חזרה מבורכת למציאות.
קפה ועוגה חינם
בשבוע שעבר גדל מאגר הלקוחות של האריס, עם הצטרפותם של ג'פרי דאכיס וקרג קנריק, מייסדי חברת עיצוב אתרי האינטרנט רייזורפיש (Razorfish), מסמטת הסיליקון של מנהטן - בעבר, סמלה של תופעת האינטרנט.
מחבינתו של ג'וש האריס (39), המגיש קפה ועוגות בחינם ומעשן סיגר גדול, לנפילה יש גם היבט חיובי: כשהבהלה לאינטרנט היתה בשיאה, הוא רכש שני מטעי תפוחים בצפון מדינת ניו יורק. עתה הוא מתכנן להקדיש להם את מלוא מרצו.
האריס עשה את הונו כמייסד משותף של חברת מחקר אינטרנט בשם ג'ופיטר קומיוניקיישנס, אך הפסיד את רובו ב-Pseudo.com שהתמחתה בתכנים לשידור באינטרנט. החברה קרסה ב-2000, זמן קצר לאחר שהעריכה כי בתוך שנה-שנתיים תתחרה ברשתות הטלוויזיה הגדולות. המפיק הראשי של החברה, גלינסקי, הוא כעת שחקן-משורר.
בעבר התפרסם האריס במסיבות הענק שערך בלופט שלו, בהן מסיבת המילניום שהפקתה עלתה מאות אלפי דולרים, וכן בשידור ישיר באינטרנט של חייו לצד חברתו הדוגמנית. האריס, שעבד במשך 15 שנה 18 שעות ביום, אומר כי הוקל לו. "כמתעשר חדש לפרק זמן כל כך קצר, אתה לומד כמה לקחים", הוא אומר בחיוך. "אחד הדברים החיוביים בהתרוששות הוא שאנשים הפסיקו לבקש ממני כסף".
חברו של האריס, אדאו רסי (29), צפה במניות חברת שירותי האינטרנט שלו, Xceed, צונחות ב-99.8%, ובירידת שווי החזקותיו ל-3 מיליון דולר. רסי מכיר בכך שגם הוא, בדומה למיליוני משקיעים, הלך שבי אחר חלומות הכלכלה החדשה. "הכל היה שטויות", הוא אומר. "כמנהל Xceed ידעתי שאנחנו ניצבים מול בעיות קשות, אך התחלנו להאמין לכל הלהג".
האריס ורסי הם רק שניים מאלפי אילי דוט.קום שנפלו. סגירתן הפתאומית של חברות אינטרנט רבות השאירה שטחי משרד עצומים במנהטן ובסן פרנסיסקו ריקים, והמוני מפוטרים התוהים מה לעשות עתה.
אחד החברים במועדון 100 מיליון הדולר, מייסד Theglobe.com, סטיבן פטרנו, כתב ספר בשם "הצעה (וגם הנפקה) ציבורית מאוד" Public Offering) ("A Very". בספר הוא מתאר ראיון שנתן לרשת CNN ב-99', ושבו נראה רוקד על שולחן במועדון לילה לצד חברתו הדוגמנית ג'ניפר מדלי, ואומר: "יש לי אשה, יש לי כסף. עכשיו אני מוכן לחיות חיים משוגעים". אורח החיים הנוכחי של פטרנו שקול יותר. "נהפכתי לילד הרע של סמטת הסיליקון - סמל להצלחת האינטרנט, להפרזה, ולהתפוצצות הבועה".
כשנה לאחר התפוצצות הבועה החל שחזור מהיר של חוויות הדוט.קום בסרטים ובגלריות לאומנות. בין השאר הכוונה לתערוכה בשם "Dot-gone" (דוט-נגמר), שנפתחה באחרונה בסן פרנסיסקו ומנסה לפענח את כלכלת האינטרנט, וכן לסרטם התיעודי של כריס הגדוס ודי.אי פנבייקר בשם "סטארטאפ.קום: עלייתו ונפילתו של החלום האמריקאי".
הסרט, שיצא לאקרנים בסוף השבוע שעבר בניו יורק, מתאר כיצד אנשי עסקים, משקיעי הון סיכון, חלוצי דוט.קום, עיתונאים ופרשנים פיננסיים היו לסלבריטאים של שנות ה-90, וכיצד נהפכה הכלכלה החדשה לתעשיית בידור בפני עצמה. המדובר במעין מסמך היסטורי המתעד תקופה בה אפילו ג'ואי רמון, זמר פאנק שמת באחרונה, פירסם טיפים להשקעות במניות וחיבר שיר הלל בסגנונו הייחודי לכתבת של רשת החדשות הפיננסיות CNBC, מריה ברטירומו, הידועה בכינוי "money honey" (מתוקת הממון).
אנשי ההיי-טק כבר לא אהודים
ואולם בחודשים האחרונים, כשאפילו חברות דוט.קום גדולות ויציבות נאבקות על חייהן, החלו אנשים רבים בארה"ב לגבש דעה חדשה: יזמי אינטרנט נהפכו למצורעים החדשים, בדומה לסוחרי אג"ח הזבל בוול סטריט של שנות ה-80, וניכרת תחושה של שמחה לאיד.
לדברי הפילוסוף ג'ון פורטמן, התחושה הזו משקפת חרדה עמוקה בקרב המעמד הבינוני מכך שבעולם הטכנולוגיה החדש אין לרבים מהם זכות קיום. "ברמה מסוימת, תמיד חשבנו שלבני 24 לא מגיע עושר כזה. לא כל כך הרבה, לא כל כך מהר", הוא אומר. "לכן רבים חשים סיפוק כשהצעירים העשירים האלה נופלים".
בסיאטל, בה הבום הטכנולוגי שנמשך עשר שנים שינה את פני העיר והגדיל את אוכלוסייתה ב-500 אלף תושבים, אין אהדה רבה לצעירי הדוט.קום. היחס הרווח אליהם הוא כאל חובבי קפה יקר ואופני הרים, הנוהגים לסעוד ארוחות יקרות על חשבון משקיעי ההון סיכון והאופציות למניות שהבטיחו להם עושר אגדי.
רבים מתושבי העיר הזו, בדומה לתושבי סן פרנסיסקו וניו יורק, מקווים כי משבר האינטרנט יתיר את פקקי התנועה ויבלום את עליית מחירי הנדל"ן למגורים בערים.
"העיר השתנתה. יצר החמדנות השתלט על הכל", אמרה אן באקלי שפוטרה לאחרונה מחברת דוט.קום מסיאטל. "היחס הנוכחי לערים שעוררו בעבר קנאה בשל היותן מרכזי הטכנולוגיה של שנות ה-90 הוא עוינות עזה, מהסוג שהיה שמור בעבר ללוס אנג'לס - עיר הבידור לרפי השכל", אומר דיויד גוטרסון, סופר ותושב סיאטל.
גם בסן פרנסיסקו הקלה קריסת חברות הדוט.קום והפיטורים הנרחבים בחברות הטכנולוגיה הגדולות, על תושבים שהתמרמרו בעבר על כך שהעיר מתמלאת במיליונרים בני 20 ומשהו. אף שהיא העיר היקרה בארה"ב, תושבים רבים בסן פרנסיסקו התרעמו על פלישת אדוני האינטרנט, אותם כינו "e-holes" על משקל "assholes".
"אני חש הנאה מדהימה כשאני שומע שלאחת החברות האלה נגמר הכסף", אמר ריצ'רד מרקס, עובד סוציאלי בסן פרנסיסקו. "האנשים האלה לא שיפרו את העיר במאומה".
כיום ניכרים סימנים רבים לשינוי ולחזרה לכללי הכלכלה הישנה של רווח והפסד. מכוניות משפחתיות מחליפות רכבי השטח אימתניים, ומנהלי מסעדות הכריזו מלחמה על טלפונים סלולריים.
בבית הקפה של ג'וש האריס אומרים חברי מועדון 100 מיליון הדולר, כי השמחה לאיד לא מוצדקת. אמנם הם בוחנים מחדש את חייהם, וכמה מהם אף חווים משבר של אמצע החיים בסוף שנות ה-20 לחייהם, אך מדגישים כי העלייה המטאורית וההתרסקות הם תוצר של הבהלה לאינטרנט ושל חלום ההתעשרות המהירה של אותם אנשים שלועגים להם עתה. "אנחנו אשמים בדיוק כמו כל אחד אחר", אומר האריס, כשהוא פולט עשן סיגר. "הם היו חמדנים בדיוק כמונו".