בעוד האוצר פועל לביטול עיוותי מס מחליט המנכ"ל: הדו"חות למס הכנסה ימשיכו להיות מתואמים למדד

בסוף שנת 2003 - תקופה בה גביית המסים היתה בשפל והיה חשש כבד מפני התפתחות הכלכלה המקומית, החליטה נציבת מס הכנסה דאז, עו"ד טלי ירון-אלדר שבימים בהם האינפלציה אפסית אין טעם למדד את הדו"חות המוגשים למס הכנסה. התכונה במשק היתה רבה - הרי אם מיישמים את החוק מקטינים את חבות המס של החברות במשק - ומכאן מסכת הלחצים של החברות במשק מתחילה לעבוד שעות נוספות.



באוצר של אותם ימים מחליטים להקים ועדה מיוחדת שתבחן את הנושא. כמעט שנה לאחר שהחלה הבחינה ממליצה הוועדה לא לשנות את החוק הקיים.



חוק התיאומים בשל אינפלציה, שמכונה בפי רואי החשבון "חוק שטיינברג", חוקק בשנות השמונים - ימי ההיפר אינפלציה - וזאת כדי לנטרל השפעה של עליית מחירים מההכנסות והרווחים של הפירמות בישראל. המטרה הושגה והפירמות שילמו מס אמת בשל העובדה כי מס הכנסה לא התייחס להכנסות שנובעות מעליית מחירים כהכנסות החייבות במס.



עם השנים התייצבה האינפלציה ברמות סבירות שמוגדרות כיציבות מחירים (יציבות מחירים מוגדרת כשהאינפלציה השנתית נעה בטווחים של 1%-4%) כך שלטענת ירון-אלדר השפעת עליית המחירים בשיעור של עד 3% אינה מקבלת ביטוי בהכנסות של הפירמות.



לדוגמה, חברה רכשה מוצר (שנכנס למלאי) ב-100 שקל (מימנה את הרכישה בהון עצמי) ומכרה אותו ב-105 שקל. באותה שנה היתה האינפלציה 3% - במקום לדווח למס הכנסה על רווחים חייבים במס של 5 שקלים, היא דיווחה על רווחים חייבים במס של 2 שקלים בלבד, וזאת משום שמס הכנסה יתיחס ל-3 שקלים כאל השפעה אינפלציונית שאינה חייבת במס.



במס הכנסה ביקשו בעבר באמצעות ביטול החוק לספק גביית מסים גבוהה יותר כדי לאפשר המשך הפחתות המסים על עבודה וכדי לצמצם פגיעה עתידית בשכבות הביניים, וזאת מבלי ליצור פגיעה משמעותית בפירמות בישראל. באותם ימים ליחששו בנציבות מס הכנסה כי כדי למנוע פגיעה בפירמות בימי אינפלציה גבוהה, יסכימו לשנות את החוק ולהגבילו רק לאינפלציה המוגדרת כיציבות מחירים (קרי 1%-4%).