בתנועה הקיבוצית מאמינים כי רעיון הקיבוץ והרצון להיקלט בו עדיין חי ונושם. בתנועה יודעים לספר על קליטת חברים חדשים גם בקיבוצים שרחוקים מהמרכז - בקיבוץ כרם שלום, למשל, ששוכן בלב משולש הגבולות ישראל, מצרים והרשות הפלשתינית.
בכרם שלום מעדיפים להתעלם מהמצב הבטחוני המתוח, מירי רקטות הקסאם ומהחשש המתמיד מחדירות מחבלים. שם מעדיפים לעסוק בקליטת חברים חדשים. הם קלטו בשנתיים האחרונות 15 חברים; תשעה נוספים נמצאים בשלב של "מועמדות"; ואנשים נוספים ממשיכים להגיע ולהתעניין באפשרות הקליטה בקיבוץ הדרומי. אילן רגב, מרכז המשק, מספר כי בתחילה פורסמו מודעות בעיתונים. אחרי סינון ראשוני הגיעה לקיבוץ קבוצה של 20 אנשים, חלקם לא ידעו כלל מה זה קיבוץ. הקיבוץ מוקם למעשה מחדש אחרי שהתפרק לפני תשע שנים. כעת שואפים לקלוט עוד כ-30 חברים. "המאמץ הוא לגדול ומהר", אומר רגב.
בתנועה הקיבוצית נאחזים בפריחה של כרם שלום ושל קיבוצים נוספים. ב-2001, בתום 18 שנים של ירידה מתמדת באוכלוסיית הקיבוצים, נבלמה המגמה, וב-2003 אפילו נרשמה עלייה של 0.5% במספר התושבים.
מ-1985 אוכלוסיית הקיבוצים הזדקנה, צעירים רבים עזבו ומספר הקיבוצניקים הצטמצם בהדרגה בממוצע של 1% מדי שנה - מ-158 אלף ב-1985 לכ-116 אלף כיום.
ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב, שם שוכנים משרדי התנועה, מורגשת לאחרונה אווירה של שינוי - מתהליך של דעיכה לצמיחה. "היעד שלנו הוא תוספת של 30 אלף חברים בעשור הקרוב", אומר גברי ברגיל, אחד משני מזכירי התנועה.
בתנועה הקיבוצית אף הוקם "מטה לצמיחה דמוגרפית". מזכירי התנועה, ברגיל ונתן טל אומרים, כי "הצמיחה הדמוגרפית והקהילתית היא האתגר שעומד כיום בפני הקיבוצים. קליטת אנשים צעירים - בני קיבוץ ואחרים - היא שתבטיח קיומה של חברה רב-דורית, ערכית ואיכותית. התייצבות כלכלית וגידול דמוגרפי מעידים על תהליכי הצמיחה וההתחדשות שלהם אנו עדים בשנה האחרונה, תהליכים שמחזירים את הקיבוצים להיות צורת חיים אטרקטיווית בעבור ישראלים רבים", אומרים ברגיל וטל.
לפי מידע ודיווחים שמגיעים לתנועה מהקיבוצים, מתחילת 2004 יש ביקוש של עוזבי קיבוצים ושל משפחות שלא חיו עדיין בקיבוץ להצטרף לקיבוצים, כחברים וכתושבים. הביקוש הוא לא רק לאזור המרכז או השרון, אלא בעיקר לאזורי הפריפריה בצפון ובדרום הארץ.
תאו קמינר, מהמטה לצמיחה דמוגרפית, מספר שמתחילת השנה התקבלו במשרדו, שמטפל בהפניה לקיבוצים הקולטים, כ-700 פניות של בודדים או משפחות להיקלט כחברים בדרך ה"מסורתית". זאת, לעומת 229 בלבד ב-2001. קמינר מציין שמאות פניות נוספות מגיעות לקיבוצים עצמם, ובהן בקשות להצטרף במעמד של "תושבים". "מדובר בעלייה של 300% לעומת 2001", אומר קמינר. "עדיין יש לקיבוץ יתרונות כמו מערכת חינוך טובה, סולידריות וחיי קהילה", אומר ברגיל, שסבור כי "רבים מחפשים היום שינוי מהחיים המנוכרים".
המקרה של כרם שלום הוא לא מקרה פרטי. קיבוץ אייל שבשרון, הסמוך לקו התפר, הפך דוגמה לקיבוץ קולט. הקיבוץ, שהיה שרוי במצב חברתי וכלכלי קשה, "לקח אחריות על גורלו", כפי שמגדירים זאת בתנועה. היציאה מהמשבר לוותה בתהליכי שינוי והפרטה, בהם שותפו חברים רבים. הליכים אלה התקבלו על דעת רוב החברים. כיום המערכת הקהילתית התייצבה והחינוך הוא משותף וברמה גבוהה. הקיבוץ סבל במשך שנים רבות מהמצב הביטחוני באזור קו התפר ומהקרבה לערים הפלשתיניות טול כרם וקלקיליה - גניבות וחבלות בשטחים החקלאיים, וחשש מתמיד מחדירות מחבלים, הפכו לשגרת חיים. בניית גדר ההפרדה שיפרה את המצב הביטחוני והביטחון האישי. בקיבוץ רק 140 חברים - הוותיקים בני 55 והצעירים בני 35. באייל הבינו כי הם חייבים למלא את החלל הדמוגרפי, והחלו בקליטת משפחות. 12 משפחות, מתוך 50 שפנו, נמצאות כבר בתהליך קליטה. אם יעברו את שנת הניסיון וירצו להישאר, הן יבנו את ביתיהן, באופן פרטי, בקיבוץ.
גם בנושא תהליך הצמיחה הדמוגרפית, כמעט כמו בכל נושא שעל סדר היום בתנועה הקיבוצית, יש ויכוח בין "הזרם השיתופי" ל"זרם המרכזי". הזרם המרכזי, שאותו מוביל ממסד התנועה, דוגל בתהליכי השינוי, ההפרטה, וחלוקת שכר דיפרנציאלי לחברים, כדרך שתחלץ את הקיבוצים מהמשבר הכלכלי, תמשוך אוכלוסייה חדשה ותשאיר את בני הקיבוץ. מולם ניצבים חברי "הזרם השיתופי", שמייצגים כ-90 קיבוצים (כשליש מהקיבוצים בישראל), וטוענים כי דווקא הדגם השוויוני המסורתי הוא שקורץ לבני הקיבוץ ולאלו שרוצים להיקלט. "אם כבר קפיטליזם", הם אומרים, "אז למה שלא יעדיפו על פנינו את תל אביב?"
לאחרונה ערכה התנועה כנס צמיחה דמוגרפית, כשהקו המוביל בו היה כי תהליכי השינוי הם שמושכים וימשכו אוכלוסייה חדשה לקיבוץ. רק בשוליו של הכנס הוצגו דוגמאות לקיבוצים שיתופיים שמצליחים לגדול דמוגרפית. "אין לי ספק שהכנס הגשים את הציפיות של מי שמאמין שהפיכת הקיבוץ ליישוב קהילתי, תביא להצלתו ולתחייתו של הקיבוץ", סיכמה ניצן ריבלין-פלדמן, מצוות הזרם השיתופי. "אך גם למי שדוגל בחשיבה זו, לא ניתנו תשובות לשאלות, למשל, מי ידאג לקיום הערבות ההדדית ויהיה מחויב כלפי הוותיקים שהקימו את הקיבוץ? ברור שהחפצים בקיום חיים שיתופיים לא מצאו תשובות מספקות בכנס זה", אמרה ריבלין-פלדמן.
אילן רגב, מרכז המשק של כרם שלום, אומר כי "מראש הגדרנו את עצמנו כקרובים לקיבוץ הקלאסי. אמנם חרגנו קצת", הוא מתנצל, "ואפשרנו החזקת רכב פרטי, בגלל המצב הביטחוני והריחוק הגיאוגרפי". כך, בעוד קיבוצים ותיקים הולכים בדרך של חלוקת משכורות לחברים, דווקא הקיבוץ הינוקא החליט לקיים קופה משותפת. לאנשי הזרם השיתופי דוגמאות נוספות לקיבוצים שצומחים, תוך שמירת ערכי השוויון: "מודל יטבתה", לדוגמא, מדבר על כללי קבלת חברים, ולפיהם תהיה העדפה למשפחות שמפנימות את ערכי חיי השותפות והערבות הדדית, ולא תינתן בלעדיות לקליטת בני הקיבוץ. החברים החדשים מחויבים לעבודה מפרנסת, כשבמרבית המקרים, הם מביאים אותה בעצמם.
המודל גורס גם שרצוי לקלוט, בשונה מהמקובל, חברים בג
מספר החברים עלה - בקיבוצים לא בטוחים שהסיבה היא הפרטה
אלי אשכנזי
8.11.2004 / 9:04