דוד גאון ויואל הרצוג מבקשים לזמן למתן עדות בבית המשפט את מפרק בנק צפון אמריקה, השופט שמואל צור

דוד גאון ויואל הרצוג, בני משפחתו של המיליונר ניסים גאון, שחייבים מיליוני שקלים במסגרת פסק הדין בנק צפון אמריקה, מבקשים לזמן למתן עדות בפרשה את שופט בית הדין הארצי לעבודה שמואל צור, שכיהן בזמנו ככונס הנכסים הרשמי ומפרק בנק צפון אמריקה, בשל מעורבותו בהסכמי הפשרה שנחתמו בזמנו עם המעורבים בפרשה.



השניים שימשו כדירקטורים בבנק צפון אמריקה שקרס ב-1985 בעקבות מעילה של הנהלת הבנק. הם חויבו, ביחד עם עוד תשעה דירקטורים, לשלם לקופת הפירוק 160 מיליון דולר - הנזקים שנגרמו עקב התרשלותם בתפקידם כדירקטורים למנוע את המעילה.



בעקבות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון, הושג בשנת 1995 הסכם פשרה לפיו חויבו השניים לשלם 15 מיליון דולר לקופת הפירוק וכן 10 מיליון דולר נוספים, אם מצבם הכלכלי יאפשר זאת. ההסכם הופר בסופו של דבר עקב קשיים פיננסיים אליהם נקלעה משפחת גאון בעסקיה מול רוסיה.



בבקשה לזמן את השופט צור למתן עדות, שהוגשה באמצעות עו"ד מיכאל שחור ממשרד שנער-שחור-ויסברגר, נטען כי במעמד החתימה על ההסכם נתן להם צור הבטחה מפורשת כי לא ייחתם כל הסכם פשרה עם מי מהדירקטורים האחרים בעלי היכולת בסכום נמוך מסכום הפשרה שלו התחייבה משפחת גאון.



למרות זאת, בבקשה נטען כי צור הפר את ההבטחה כאשר חתם על הסכם פשרה עם אחד הדירקטורים האחרים, ג'ו נקש, בהיקף של 10 מיליון דולר, וכאשר מתוכו חויב נקש אישית רק בתשלום 4 מיליון דולר. לטענת השניים, חוסר השוויון הקיצוני נבע משיקולים זרים שהניעו את צור בחותמו על הסכם נקש, ובראשם השתקת הביקורת הציבורית שהושמעה נגדו בפעולותיו כמפרק בנק צפון אמריקה והורדת העניין מעל סדר היום הציבורי.



לפי הבקשה טוענים השניים כי כשנה לפני שנחתם הסכם הפשרה, התנהלו מגעים בינם לבין הכנ"ר הקודם, עמרם בלום, שהציע להם לשלם 6 מיליון דולר בלבד. לדבריהם, בהמשך הבהיר להם צור כי סכום זה כלל אינו עומד על הפרק, אך התחייב לשמור על שוויון בין הדירקטורים בעלי היכולת.



גאון והרצוג טוענים עוד כי מנקש ניתן היה לגבות הרבה יותר ממה שסוכם איתו. לדבריהם, עוד בטרם התמוטטות הבנק היה נקש חייב לבנק כ-7 מיליון דולר, סכום שלא פרע מעולם. כן נטען כי נקש עצמו פעל בזמן חתימתו על הסכם הפשרה כדי להפטיר את יתר הדירקטורים מחובותיהם, משום שידע כי השניים יחזרו אליו בבקשת השתתפות לאור הסכום הנמוך אותו הוא חויב לשלם, לעומתם.