וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יוסי ורדי: זה המקום בשביל מי שרוצה להבין איך עובדים גלגלי השיניים של האינטרנט

שחר סמוחה

19.11.2004 / 19:20

ההאקרים - פורצי המחשבים שרואים בעצמם חוקרים עקשנים, להבדיל מה"יתושים" שעסוקים בהפלת אתרים - התכנסו השבוע בתל אביב, עדיין חוששים משוטרים סמויים, עדיין מאוכזבים מהתדמית השלילית; היזם יוסי ורדי היה שם כדי לנסות להכיר את מי שהוא מגדיר "אמנים" שמשתמשים במחשבים



שלוש שעות לאחר תחילת כנס ההאקרים "Y2Hack4", שהתקיים ביום שלישי במועדון ה-TLV בנמל תל אביב, אף אחד עדיין לא לבש את אחת משלוש החולצות המרשיעות, אבל חשודים היו למכביר. "פעם הייתי מחפשת אנשים עם שיער קצר, אבל עכשיו מישהו הראה לי פה מישהו עם זנב סוס שהוא מכיר ויודע שהוא סמוי", אמרה נאורה שם-שאול, מארגנת הכנס, כשאישוניה מתרוצצים מצד לצד, מנסים לאתר את המסתנן.



החולצות, שעליהן הכיתוב "I am a Fed" (בתרגום חופשי: "אני שוטר סמוי") הן אחת המסורות הוותיקות של כנסים דומים שמתקיימים בעולם. הן אמורות להוציא לאור חפרפרות שהממסד שלח כדי לרגל, אבל גם משמשות אמצעי ליצירת קשרים חברתיים חדשים. זה עובד כך: כשאחד ממשתתפי הכנס מזהה בקהל מישהו שנראה לו חשוד, הוא ניגש אליו עם החולצה שעוברת מיד ליד ומעמיד לפניו ברירה פשוטה - תוכיח שאתה לא סמוי, או שתלבש את אות הקין הזועק למרחקים.



כשם שכל האקר משתמש בדרך ייחודית לו לפרוץ לאותה מערכת מאובטחת, לכל אחד מהם יש דרך ייחודית להוכיח שהוא מאנשי שלומם של באי האירוע. הוא יכול, למשל, להראות שהוא מכיר באופן אישי מישהו מוכר בקהילה, להפגין ידע פנימי ושליטה בפרטים הטכניים של פרויקט מסוים שרק בקהילה מכירים, או פשוט לגשת אל אחד מהמחשבים הפזורים בחלל הכנס ולהציג את היכולת שלו בפריצה לאחד הבנקים הווירטואליים שנועדו לאתגר את המשתתפים.



אבל מה שנראה בתחילה כפראנויה של אנשים שחיים באזור הדמדומים של האינטרנט והופכים צל הרים להרים, מתברר כמדויק כשצלם "הארץ" זיהה בין הנוכחים ארבעה חוקרים של יאח"ה בלבוש אזרחי. כשהוא ניגש לומר שלום, הם ביקשו ממנו להנמיך פרופיל ונטמעו בקהל. "יש כאן סמויים, אין בזה ספק", אמרה שם-שאול. "אנשים כבר באו ואמרו לי 'זה מהשב"כ, זה עצר אותי פעם'. בכנס ההאקרים הקודם, לפני ארבע שנים, ברגע שהתחילו לתת לאנשים את החולצות עם הכיתובים, ראינו פתאום שישה אנשים פשוט לוקחים את עצמם וגולשים החוצה".



כדי להרגיע את חברי קהילת ההאקרים בישראל, שרבים מהם לא הגיעו לכנס מפחד החשיפה, החליטה שם-שאול שהמשתתפים לא יזוהו בשמותיהם, אלא בכינויים שבהם הם משתמשים ברשת. נוסף לכך, היא הקפידה בקנאות שצלמי העיתונות יעזבו את המקום שעה לאחר תחילת האירוע ולא דקה אחת מאוחר יותר.



כמה שעות אחרי תחילת הכנס, שם-שאול - בימים כתיקונם מתכנתת, כותבת, מתרגמת ו"בונה עולמות ברשת" - כבר נראית מרוצה, ויש לה סיבה טובה. היא הצליחה להביא למועדון התל אביבי כ-800 בני אדם, שנהנו (בחינם) משורה ארוכה של הרצאות ופעילויות, קיבלו חולצות וספר שהוצאו לכבוד וזכו לפיצות ומשקאות קולה ללא הגבלה.



חשוב מכך: היא הצליחה לגרום לכל זה לקרות בלי להישען על תאגיד גדול. "אם היינו עובדים עם תאגידים גדולים האירוע הזה היה מתקיים במלון 'דייוויד אינטרקונטיננטל' ולא ב-TLV", הסבירה. "המימון לאירוע הזה - בין 12 ל-15 אלף דולר - הגיע מכיסם של אנשים פרטיים ומחברות אבטחת מידע וחברות כוח אדם שמחפשות פה אנשים".



אבל לא היה פשוט גם להשיג את תמיכתם. "חברות מאוד חצויות לגבי התמיכה שלהן בכנס כזה. אפילו 'אלאדין', שמאוד תמכה בנו, היתה חצויה בשאלה של כמה להראות נוכחות פה. הם שינו, למשל, כמה פעמים את גודל הלוגו שלהם על השלטים. פעם גדול, פעם קטן, עד שהם החליטו על הגודל הנכון".



אבי וייסמן מחברת "SeeSecurity", שעוסקת במתן פתרונות אבטחה ובהכשרת כוח אדם, הסביר שחברתו החליטה להפגין נוכחות באירוע "בראש ובראשונה כדי לגייס אנשים מבריקים, שמלבד היכולת הטכנית שלהם יהיו גם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה - כי הם יצטרכו להדריך אנשים - ועם אמינות ללא רבב". הוא אמר אמנם כי "האקרים בהגדרה אינם שומרי חוק, משום שכדי ללמוד כיצד לפרוץ למערכות צריך לעבור על החוק", אבל גם הדגיש ש"99.9% מהם לא עוברים על החוק. יש להם סקרנות שמביאה אותם לשאול כמה רחוק הם יכולים להגיע, והרבה מהם צוללים פנימה לתוך המחשב כי הם לא בקשר עם אנשים. מעניין אותם לעבור ממחשב למחשב ולגלות דברים חדשים, כמו שפעם אנשים עלו על ספינה והפליגו מיבשת ליבשת. ההבדל הוא, שהיום כדי לעשות את זה צריך רק מחשב כמו זה שיש לכל ילד, ולא אונייה או בית מלוכה שיעמדו מאחוריך".



אחד הילדים בעלי המחשב הללו הוא איתי סלע, בן 13 מהרצליה, שהגדיר את עצמו בהיסוס כ"קצת האקר". הוא בא לכנס עם אביו, מיכאל. "לא הייתי אומר שהוא כבר האקר, אבל הוא מאוד מתעניין, מבין את המחשב טוב מאוד ומנסה מדי פעם לפרוץ לפה ולשם", אמר האב, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו. "התדמית שיש להאקרים היא של אנשים ששום דבר לא נעול בפניהם ושעושים מה שהם רוצים, אבל המציאות הרבה פחות זוהרת. קשה להיכנס למערכות. זה לא משהו שעושים כלאחר יד".



מפחיד אותך שאיתי יסתבך במשהו לא חוקי?



"השאלה היא מה זה לעבור על החוק. אנשים עוברים על החוק כל הזמן. הם עוברים את הכביש באור אדום. דברים שהם אולי לא חוקיים אבל לא איומים ונוראים לא מטרידים אותי. זה כמו שאני סומך עליו שיהיה לו השכל הישר שימנע ממנו לגנוב מחנות. אם מדי פעם הוא מצליח למצוא מספר ICQ של מישהו ולהיכנס לחשבון שלו זה לא שונה בהרבה בעיני ממעבר כביש שלא במעבר חצייה".



שושנה פורבס, האקרית בת 26 ואחת הנשים היחידות באירוע, הסכימה. "רוב מה שמעניין אותי זה בכלל לא פריצות. האקר אמיתי זה מישהו סקרן שאוהב לדעת ואוהב לפרק דברים ולהבין כיצד הם פועלים. אני זוכרת שכבר בגיל 4 פירקתי והרכבתי צעצועים שאבא שלי הביא לי. אתמול אמנם נכנסתי למערכת של ספאמר (שולח הודעות דואר זבל) שעיצבן אותי והעקבות שהוא השאיר אצלי איפשרו לי לחטט לו קצת במערכת. מחקתי לו כמה כתובות דואר שהוא אסף אבל לא גרמתי לו שום נזק אמיתי".



בתודעה הציבורית, לעומת זאת, האקרים עדיין מזוהים עם התקפות זדוניות על אתרים, כתיבת וירוסים שמשתקים מערכות חיוניות ומוחקים מאגרי מידע וזכרונות אישיים, ואיום מתמיד על פרטיותו של כל מי שמחובר לרשת. קהילת ההאקרים מתקוממת נגד התדמית הזאת וטוענת בתוקף שהחוליגנים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully