הנזק שגורם הארבה הוורוד אינו משמעותי - אם הוא מושמד לאחר כמה שעות

זו לא מכה, אולי צביטה - כך מגדיר יו"ר האגודה החקלאית ברמת הנגב את נזקי הארבה לחקלאות עד כה. הארבה, שחדר בימים האחרונים לנגב ולערבה, לא למד כנראה את פרק י' בספר שמות ("ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ... לא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה...") ומסרב להיכנע להיסטריה התקשורתית ולגרום נזקים גדולים לחקלאות.



נחיל הארבה שנחת בשדה תפוחי האדמה באחד מיישובי רמת הנגב, הסתלק משם לאחר כמה שעות בלי שגרם נזק משמעותי. גם שטחי ירקות שכוסו בחרקי הארבה באותו אזור כמעט שלא נפגעו. עם זאת באזור אילת התאהב הארבה בגינות הביתיות ובגינות הנוי העירוניות וגרם לפגיעה לא מבוטלת. גם צמחיית הבר המועטה בוואדיות המקיפים את אילת, נפגעה הרבה יותר מאשר החקלאות באזור. החקלאות יצאה כמעט בלא פגע.



החקלאים מציעים לנו לא להיחפז. לאחר שהארבה יחלוף עם הרוח, ייצאו שמאי הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות (קנ"ט) לאמוד את הנזקים כדי לקבוע את גובה הפיצוי לחקלאים. כפי שהדברים נראים כיום, אפשר לחסוך את היציאה לשטח.



הארבה סירב לשחק את התפקיד שהועדנו לו. במקום ארבה קיבלנו חרגולים.



כשמדובר בעלים ירוקים וטריים, הארבה הוא אכן אכלן חסר מעצורים. ארבה צעיר, שאך בקע מהביצה ואשר צבעו חום, הוא אחד האכלנים הנוראים בטבע המסוגל לאכול מדי יום עלים במשקל העולה על משקל גופו. במשך התבגרותו ונדידתו נהפך הארבה החום לארבה ורוד שאוכל אמנם לא מעט, אבל אינו רעבתן, ולכן הנזק שהוא גורם אינו משמעותי, אם הוא מושמד לאחר כמה שעות. זהו סוג הארבה, המזיק הרבה פחות, שנחת עתה בישראל.



השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, בסיוע חקלאים המתגוררים באזורים שבהם נחת הארבה, השכילו להשמיד במהירות וביעילות את הארבה שחדר לנגב ולערבה. הסיבה לכך שלישראל הגיע הארבה הוורוד היא שמדובר בארבה שהחל במסעו בצפון אפריקה והתבגר במשך נדודיו.



המשימה שנותרה לשירותים להגנת הצומח היא למנוע מהלהקות שנותרו בחיים לעבור לשלב הבא בחייהם, השלב הצהוב; בשלב זה מטיל הארבה ביצים שמהן בוקע הדור הבא - הארבה החום והמזיק.



וכמה זה עלה לנו? ההוצאה על הדברת הארבה נאמדת עד כה במאות אלפי שקלים או במיליוני שקלים בודדים, לכל היותר.