שנה וחצי בשוק התקשורת זה הרבה זמן

עד כמה תחרות עושה טוב לצרכן, והרבה פחות טוב ליצרן או לנותן השירות, ניתן ללמוד ממבט על תעריפי השירותים של חברות הטלוויזיה בכבלים. ידוע כי מתחילת שנות ה-90 כאשר חברות הכבלים החלו להקים את התשתיות ולספק שירותים, המחירים, שנמצאים תחת פיקוח, עלו. אולם, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסתבר כי כניסתה של חברת הלוויין YES לשוק, גרמה בשנה האחרונה לירידת מחירים (ריאלית) דרסטית של כ-22% מנקודת השיא.

ירידת מחירים זו הביאה כיום את המחיר הריאלי של תעריפי שירות הטלוויזיה בכבלים לרמה נמוכה יותר מרמתו בתחילת שנת 1994 (מאז החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לכלול את התעריפים בסל הצריכה). ירידה דרסטית זו מגיעה לאחר קפיצה של כ-25% במחיר הריאלי של שירותי הכבלים, מתחילת 1994 ועד סוף 1998.

רק לפני כשנתיים רכשו תבל-פישמן וידיעות אחרונות 70% ממניות ערוצי זהב תמורת 1.5 מיליארד שקל, או 2,200 דולר למנוי, אולם מאז חלה תפנית חדה. כניסתה של חברת הלוויין לשוק שינתה באופן מהותי את התמונה בשוק התקשורת.

השקעת מאות מיליוני שקלים בשדרוג תשתיות

חברות הכבלים, שעד כה נהנו מזיכיון בלעדי כל אחת באזור אחר במדינה, נאלצו להתכונן לתחרות - הכנות שעולות להן הרבה מאוד כסף. הן השקיעו מאות מיליוני שקלים בשדרוג תשתיות, דבר שבא לידי ביטוי בתוצאות הכספיות, בהוצאות מימון ובהוצאות פחת, וכמובן בהגדלת המינוף שהעלתה את רמת הסיכון של החברה.

מכה נוספת נחתה מצד הסנטימנט השלילי בשוקי המניות בעולם, והנפילה בשוק התקשורת העולמי. נפילה זו, מלבד הפגיעה במחירי המניות, מקשה על החברות לגייס כספים להמשך השקעותיהן. דוגמה לנפילה בשווי השוק של החברות בתחום התקשורת, היא חברת AT&T שהזדרזה לרכוש חברות כבלים ב-1999 בסכום כולל של כ-100 מיליארד דולר, אך הסנטימנט השלילי בשוק לא פסח גם עליה.

התחרות אילצה את חברות הכבלים להוריד מחירים, לראשונה לאחר 5 שנים טובות, בהם הן נהנו מהשמנת ומהמבנה הנוח (מבחינתן) של השוק. כאמור, ירידת המחירים לא באה במקביל לגידול בהכנסות, או לירידה בהשקעות. להיפך, מחירי התוכן עלו בעקבות רכישת תוכן מהאולפנים הגדולים במחירים גבוהים ביותר, זאת על מנת לנסות ולהקשות על כניסת YES לשוק.

ולבסוף, הסתבר שהניסיון הזה לא עלה יפה, זאת לאחר שנקבע הסדר המחייב את חברות הכבלים למכור ל-YES את התוכן (בעיקר ערוצים 3 ו-4) שהם רכשו מהאולפנים בחו"ל במחירים מופרזים.

בנוסף, התחרות מאלצת את חברות הכבלים להחליף לכל המנויים את הממירים לדיגיטליים, וגם לממן החלפה זו. עלות ממיר היא כ-1,200 שקל, ובחישוב גס מדובר על הוצאה של 1.5 מיליארד שקל. החברות יגבו אומנם את המחיר מהלקוחות בטווח הארוך, אך בינתיים נטל המימון רובץ עליהן ומקשה עוד יותר על פעילותן.

ביקוש איטי מהצפוי לאינטרנט מהיר

וכאילו כל זה לא הספיק, חברות הכבלים חיפשו לעצמן הרפתקאות נוספות שעלו להן בהון רב, ובינתיים מסיבות רק הפסדים. כך לדוגמה, מתב האמינה באינטרנט המהיר, ובמשך שנתיים השקיעה כ-80 מיליון שקל בנונסטופ. אולם, לפחות לפי המצב כיום, הביקוש לאינטרנט מהיר בארץ הוא נמוך ביותר, ובוודאי שאינו תואם את הציפיות של מתב.

נונסטופ "תרמה" 50 מיליון שקל להפסדי מתב בשנת 2000. גם תבל מנסה להתחרות בבזק בשוק הפנים ארצי על ידי תבל-טלקום, אולם בינתיים רושמת בעיקר הפסדים מהפרויקט.

וכל זה בא לידי ביטוי בתוצאות הכספיות, ובשווי השוק שציבור המשקיעים מעניק לחברות הכבלים. תבל, שרשמה רווחים ב-1997 וב-1998, עברה להפסד של 27 מיליון שקל ב-1999, שתפח להפסד של 244 מיליון שקל ב-2000. בנוסף, בשנת 2000 נרשמה ירידה בהכנסות החברה, לאחר שנים של צמיחה מהירה. המצב במתב לא טוב יותר - החברה סיימה את שנת 2000 עם הפסד של 211 מיליון שקל, ורשמה במקביל גם ירידה בהכנסות.

לעתים אומרים מנהלי החברות כי המשקיעים הם שקובעים את מחירי המניות ושווי השוק של החברה. במקרה זה, ידעו המשקיעים להעניש את החברות על הכישלונות, שבאו לידי ביטוי בדו"חות הכספיים. כך ירד מחיר מניית יו.פי.סי, שהיא החברה האם של תבל בכ-90%, ושווי השוק של החברה התכווץ מ-30 מיליארד דולר ל-2.9 מיליארד דולר כיום.

האנליסטים מתקנים את הערכות השווי

ולא רק המשקיעים הפסיקו להאמין בחברות הכבלים. גם האנליסטים, שרק לפני שנה לא הפסיקו להלל ולשבח את החברות הפועלות בתחום ונתנו להן הערכות שווי מטורפות, איבדו את האמון. המספרים מדברים בעד עצמם: האנליסטית רקפת לויסון, ממחלקת המחקר של בנק הפועלים, העריכה בספטמבר 2000 את שוויה של תבל (המוחזקת על ידי דסק"ש) ב-690 מיליון דולר. והיום, רק 8 חודשים מאוחר יותר, הורידה לויסון את הערכת השווי של תבל ב-75%!!! ל-173 מיליון דולר.

וכשקוראים את ההמלצה שפירסם בנק הפועלים בספטמבר 2000 ומשווים אותה להמלצה האחרונה, מחודש אפריל, ניתן להבחין בשינוי. לפני שנה נחשבו חברות הכבלים כאלה שמובילות את מהפכת הפס הרחב, וכיום צירוף המלים פס רחב נתפש כמעט כמילת גנאי.

בעוד בהערכות השווי של לפני שנה נטו האנליסטים להתעלם מהבעיות הרגולטוריות, מקשיי המימון, ומבעיות אחרות, כמו עלות רכישת התכנים, בימים אלו מתמקדים האנליסטים במכלול הבעיות, ובלית ברירה מתקנים את הערכות השווי שנתנו לפני חודשים מספר. אולי זו דוגמה טובה לכך שכלכלה זה לא מידע מדויק - מה שהיה שווה הרבה כסף לפני חודשים מספר, שווה היום הרבה הרבה פחות.