לקוחות בנק לאומי חושבים שהם נוטלים הלוואה בריבית של 8%, אבל בפועל הם משלמים 11.2%

את התרגיל הזה, האופייני למוסכים, כולם מכירים: שואלים על מחירו של טיפול כלשהו, מקבלים תשובה, וברגע שבו שולפים את הארנק, המחיר תופח ב-18% והמוסכניק אומר ללקוח המופתע: "מה אתה רוצה? זה המע"מ".



וריאציה של התרגיל הזה היתה נפוצה עד לאחרונה גם במערכת הבנקאות. אם ביקשתם הלוואה, הבנקאי מיד סיפר לכם שהריבית עליה היא, נניח, פריים פלוס 2%, וזה נראה לכם סביר. מה שלא ידעתם הוא שהמחיר שאתם משלמים בפועל על ההלוואה גבוה בהרבה משום שהוא כולל גם עמלות שונות. לפני שנה נקבעה חובת גילוי נאות המחייבת את הבנק לספר ללקוח מהן כל העלויות הכרוכות בקבלת ההלוואה: ריביות, עמלות, דמי גבייה, דמי עריכת מסמכים. פתאום מתברר שהלוואות ששווקו לנו כזולות, הן יקרות להחריד.



קחו למשל את הלוואת האקספרס של בנק לאומי. הבנק משווק ללקוחותיו, זה שלוש שנים, הלוואות בהליך מקוצר שניתן לקבלן מיידית בטלפון, בכספומט ובערוצי ההפצה הישירים האחרים של הבנק. אין צורך לגשת לסניף, לעמוד בתור ולשלם עמלת "דמי עריכת מסמכים" כמקובל. אכן פתרון נאה.



באתר האינטרנט של הבנק אפשר לקבל פרטים על עלות ההלוואה, איש איש לפי מידת עושרו ואיכותו כלקוח. הנה דוגמה:



הלוואת אקספרס בסכום של 5,000 שקל והחזר בשלושה תשלומים מחויבת בריבית של פריים פלוס 2.5%. כלומר, לפי שיעור הריבית בתחילת השבוע מדובר בריבית של 8.1% עבור הלוואה זו. לכאורה, ריבית סבירה. אלא שזה לא המחיר המלא של ההלוואה.



אל המחיר יש להוסיף את שיטת התחשיב של הריבית הקרויה "ריבית דריבית", דמי גבייה בסך 4.6 שקלים לתשלום, ועמלת שורה בסך 1.21 שקלים עבור כל תשלום. בסופו של דבר העלות האמיתית של ההלוואה תופחת עם העמלות, עד שהיא מגיעה לריבית של 11.2%.



זהו כמובן שיעור ריבית מטורף, על רקע העובדה שהבנק מגייס את המקורות הכספיים להלוואה הזו בריבית נמוכה בהרבה. בנק ישראל מעמיד לרשות הבנקים כסף בריבית של 3.9% בלבד ואנחנו הלקוחות מספקים לבנקים מקורות זולים יותר באמצעות הפיקדונות שלנו שעליהם משלמים הבנקים 3% במקרה הטוב. משמע, הפער בין המחיר שבו הבנק קונה את הכסף לבין המחיר שבו הוא מוכר לנו אותו נע בין 7% ל-8%. אמנם הכל מפורט באתר, הכל ברור והכל גלוי, אבל עדיין, מדובר בעלויות שערורייתיות.



ומה אומר הבנק? שאם היינו לוקחים את ההלוואה באמצעות הסניף זה היה עולה לנו אפילו יותר. כדי לקבל הלוואה של 5,000 שקל באמצעות הסניף יש לשלם גם עמלה הקרויה "דמי עריכת מסמכים" שמחירה 60 שקל.



מה הפך את ההלוואה הזו לכל כך יקרה? ראשית, המרווח שגובה הבנק מעל הפריים - 2.5% - אינו נמוך. שנית, שיעורן של העמלות ביחס לסכום ההלוואה - 5,000 שקל - הוא גבוה יחסית ולכן מייקר את העלות האפקטיווית שמשלם הלווה. שלישית, ככל שתקופת ההחזר קצרה יותר, העלות האפקטיווית גבוהה יותר. המסקנה היא פשוטה, כדאי להתרחק מהלוואות אקספרס בסכומים נמוכים ולתקופות קצרות. זה פשוט לא כדאי.



כאן המקום לספר שהלקוח שביצע את הבדיקה באתר של הבנק עשה זאת רק כדי לקבל מידע ולא כדי לקבל הלוואה. והנה, אתמול גילה הלקוח שהבנק העמיד לרשותו הלוואה בסך 5,000 שקל, אף שהוא לא ביקש הלוואה אלא סתם התעניין. גם אם הלקוח לחץ בטעות לחיצה אחת מיותרת, נראה כי הכסף עבר בקלות רבה מדי לחשבונו. יהיו לקוחות שישמחו על כך, אבל הפרנואידים כנראה יחשבו שמישהו יכול לנצל את הקלות הבלתי נסבלת שבה עבר הכסף לחשבון. ואם כבר מדובר בהליך כה פשוט וקל, אז עדיין לא ברור למה זה כל כך יקר.



הלקוח פנה לבנק והבהיר כי לא היתה לו כל כוונה ליטול הלוואה, אלא רק לבדוק את מחירה, והבנק הבטיח לבטל את ההלוואה. אתמול ניסה הלקוח שוב להריץ כמה נתונים כדי לבחון כיצד השפיעה הורדת הריבית ב-0.2% על תנאי ההלוואה, אלא שאז הופיעה הודעה מטעם הבנק, שלפיה כי הלקוח כבר ניצל את זכותו לקבל הלוואת אקספרס נוספת. וכאן נשאלת השאלה, מדוע הבנק לא מאפשר, גם למי שכבר לקח הלוואה, סתם להריץ נתונים ולבדוק את העלות?