"החברות הציבוריות יידרשו לליווי משפטי צמוד מאי פעם"

ביוני השנה אישרה ועדת הכספים את התיקונים לחוק ניירות ערך ותקנותיו. בכך אימצה הוועדה, לאחר הקיצוצים של הרגע האחרון, את החלק שנותר מהמלצות "דו"ח הוועדה לבחינה מחודשת של מודל הדיווח על עסקי החברה בתשקיף ובנגזרותיו"; או בשמה הקצר יותר דו"ח ועדת ברנע, על שם יו"ר הוועדה פרופ' אמיר ברנע.



הוועדה, שהוקמה באוגוסט 2000, הגישה את המלצותיה במארס 2001 ובהן קבעה למעשה כי יש להשוות את רמת הדיווח של החברות בדו"חות השוטפים לזאת שנדרשת מהן בעת פרסום תשקיפים. בעקבות זאת, יהוו הדו"חות מקור מידע אמין יותר ויכללו עדכון שוטף של הנושאים שנכללים בתשקיף החברה. השוואת דרישת הדיווח תהפוך למעשה את פרסום הדו"חות השוטפים לפרסומם של "מיני תשקיפים".



תיקוני החקיקה שנולדו בעקבות המלצות הוועדה ייכנסו לתוקפן בראשית 2005. לאור זאת, יזמו לאחרונה פירמת רואי החשבון קסלמן וקסלמן PWC, בשיתוף עם משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, יום עיון בנושא.



אחד מהתיקונים המשמעותיים שהוכנסו בעקבות מסקנות הוועדה נוגע להרחבת מעגל האחראים לפרטים מטעים בתשקיפים ובדו"חות של החברה. כך, גם על מנכ"ל החברה וגם על בעל השליטה בה תוטל אחריות לטעויות שנעשו בדיווחיה.



סוגייה זאת נסקרה ביום העיון על ידי עו"ד אהוד סול - שותף בכיר במשרד הרצוג פוקס נאמן. סול מציין כי אחת הבשורות המשמעותיות ביותר שתיקוני החקיקה מביאים עמם עבור החברות הציבוריות היא צמצום היקף הדיווח והפיכתו למובנה ותמציתי, תוך שימוש בעברית בהירה.



בין השאר, אומר סול, יושג צמצום היקף הדיווח על ידי צמצום האחריות התשקיפית של עורכי הדין. אלה, אומר סול, נדרשו בעבר לתת חוות דעת שהתייחסה להסכמים, שיעבודים והליכים משפטיים שבהם מעורבת החברה. התייחסותם של עורכי הדין לנושאים אלה גרמה לתיאור ארוך, מפורט ומיותר שלהם. לעתים היו עורכי הדין גם מצרפים לצורך כך מסמכים שלמים לתשקיף. בעקבות זאת, הוגדרו מחדש הנושאים שלגביהם יידרשו עורכי הדין לתת חוות דעת.



במקביל לצמצום היקף הדיווח, אומר סול, מחזקים תיקוני החקיקה את עיקרון המהותיות כעיקרון מנחה במודל הדיווח של החברות הציבוריות. עיקרון המהותיות קובע למעשה כי יש לדווח רק על עניינים המהותיים לעסקי החברה.



השילוב בין צמצום היקף הדיווח לחיזוק עיקרון המהותיות, אומר סול, מגביר את חובת האחריות שמוטלת על החברות הציבוריות, שכן מוטלת עליהן החובה לסנן את העיקר מהטפל ולהציג רק אותו. בניגוד לעבר, מוסיף סול, פרטים מהותיים לא יוכלו ללכת לאיבוד בבליל הפרטים הלא רלוונטים, שאותם נוהגות החברות הציבוריות לכלול בדיווחיהן. כתוצאה מכך, יידרשו החברות להפעיל שיקול דעת רב יותר בשאלה אם פרט כלשהו מהותי או לא.



מסקנה נוספת של ועדת ברנע היתה הרחבת רשימת הנושאים באחריות לפרטים מטעים בדיווחי חברות (תשקיפים ודו"חות), כך שיכללו גם את המנכ"ל, שמשמש אורגן בחברה, ויותר מכך - את בעלי השליטה. הנימוק להטלת האחריות גם על בעלי השליטה נובע מהסיבה שלבעלי השליטה בחברה יש את היכולת לכוון את ענייניה, הם מיוצגים בדירקטוריון, ועל פי רוב, הם אלו שממנים את מנכ"ל החברה או מכהנים בתפקיד בעצמם.



סול מציין כי הנימוקים האלה מעוררים קשיים מהותיים ומעידים על "חוסר הבנה בסיסי של המסגרת הנורמטיווית התאגידית". לטענת סול, "אין לבעל שליטה ולא יכול להיות לו ייצוג בדירקטוריון", זאת מכיוון שמהרגע שבו מונו דירקטורים בחברה - גם אם על ידי בעל השליטה - הם חייבים חבות אמון וזהירות כלפי החברה. לפיכך, אין הדירקטורים רשאים לפעול בהתאם לרצונותיו של בעל השליטה, מלבד מקרים שבהם הדבר עולה בקנה אחד עם טובת החברה.



לדברי סול, הטלת אחריות לדיווחי החברה גם על בעלי השליטה מטילה עליהם נטל כבד של מעורבות בעסקיה השוטפים - דבר שאינו מוצדק בהיבט העלויות והמשמעויות הנלוות עבור בעל השליטה. סול מוסיף כי גם רשת ההגנה שניתנה לבעלי השליטה - כך שיהיו פטורים מאחריות במקרים שבהם יוכיחו כי לא ידעו על פרסום התשקיף - בעייתית, מכיוון שמדובר בהגנה מצומצמת מאוד. הפתרון, אומר סול, יינתן מן הסתם בבית המשפט, שיצטרך לאזן בין רמת האחריות שיש להטיל על בעלי שליטה לבין מידת המעורבות הרצויה שלהם בעסקי החברה.



מה שברור, מסכם סול, הוא כי בעקבות תיקוני החקיקה - צמצום היקף הדיווח מחד והחמרת סטנדרט האחריות מאידך - יגרום לכך "שהחברות הציבוריות יידרשו לליווי משפטי צמוד מאי פעם".