שיכון ובינוי תזרים עוד 200 מיליון שקל לבור ההפסדים של סולל בונה

"לא היינו יעילים מספיק, לא ניהלנו טוב מספיק וכנראה שהיינו פזורים על יותר מדי פרויקטים" - כך מסכם עוזי ורדי זר, יו"ר ולשעבר מנכ"ל חברת שיכון ובינוי את הסיבות להפסדיה הכבדים של החברה הבת (100%) - סולל בונה.



שיכון ובינוי, שבשליטת אריסון השקעות ועובדיה של החברה, עשתה מאמץ ניכר להשלים את הצעת הרכש למניות החברה הבת סולל בונה, ואכן סולל בונה נמחקה מהמסחר בבורסה לפני שבועיים. הדו"חות הכספיים שפורסמו אתמול מסבירים מדוע שיכון ובינוי להוטה להרחיק את סולל בונה מעין הציבור.



סולל בונה הפסידה ברבעון השלישי 62 מיליון שקל, בהשוואה להפסד של 57 מיליון שקל ברבעון המקביל והפסד של 60 מיליון שקל ברבעון השני. כך, היתה סולל בונה הגורם העיקרי להפסד של 25.6 מיליון שקל שספגה שיכון ובינוי ברבעון.



סולל בונה עוסקת בביצוע פרויקטים קבלניים בתחום הבנייה למגורים ובנייה שלא למגורים, עבודות תשתית, וכו'. הפסדיה נובעים בעיקר ממגזר הבנייה למגורים, שסבל מהשפעות שליליות חיצוניות כמו עליית מחירי הברזל ומוצרי הנפט, מחסור בפועלים ושחיקת מחירים.



מגזר הבנייה ספג ברבעון השלישי הפסד של 51 מיליון שקל לעומת הפסד של 37 מיליון שקל ברבעון המקביל ב-2003. ורדי זר ומזכיר החברה, משה טראוריג, מסבירים את ההפסד הגדול בעובדה שפרויקטים ותיקים, שהחברה מחויבת לביצועם, תומחרו בזמן שמחירי הברזל היו נמוכים בהרבה ממחירם כיום ומשקלם של העובדים הישראליים בסל התשומות, המחושב במדד מחירי הבנייה, היה נמוך משמעותית ממשקלם כיום.



ורדי זר ציין שסולל בונה החליטה להסתפק בבנייה במגזר הבנייה למגורים עבור החברה האחות, שיכון עובדים. ההחלטה תצמצם את תחום האחריות של נתן פרנקל, לשעבר מבכירי מליבו וכיום מנכ"ל סולל בונה.



ורדי זר מציין שהחברה הקטינה במודע את צבר העבודות של סולל בונה מ-2.5 מיליארד שקל בסוף 2003 ל-1.6 מיליארד שקל בסוף ספטמבר 2004. תהליך ההתייעלות של סולל בונה נמשך ברבעון השלישי, כאשר פרשו ממנה 136 עובדים נוספים והקטינו את מספר העובדים ל-1,300 בסוף הרבעון לעומת 1,800 בסוף 2003. פרישת העובדים חייבה הפרשה של 16.5 מיליון שקל, שהגדילה את ההפסד הנקי.



ההפסד המצטבר של 328 מיליון שקל שספגה סולל בונה מתחילת 2004, יצר גירעון של 17 מיליון שקל בהון החברה. שיכון ובינוי השקיעה לפני כשבוע 25 מיליון שקל בהצעת הרכש לסולל בונה ומהדו"חות הכספיים לרבעון עולה ששיכון ובינוי תזרים עוד 200 מיליון שקל כנגד שטר הון שתקצה לה סולל בונה. מתחילת 2004 הסתכמה הזרמת ההון של שיכון ובינוי לחברה הבת ב-350 מיליון שקל - מה שהופך את סולל בונה לאחת מההשקעות המביכות של שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים ואחד מבעלי המניות של אריסון השקעות.



ורדי זר וטראוריג מעריכים שסולל בונה תחזור לאיזון בסוף 2005 ומשוכנעים שניתן להבריא את החברה. חברה אחרת בקבוצת שיכון ובינוי שבנסיגה קשה היא החברה הבת (50%) אבן וסיד, שמייצרת חומרי בנייה ומצעים לענפי התשתית והבנייה.



אבן וסיד רשמה הפסד תפעולי של 4.3 מיליון שקל במחזור של 108 מיליון שקל ברבעון השלישי של 2004, בהשוואה לרווח תפעולי של 7.7 מיליון שקל במחזור של 136.5 מיליון שקל ברבעון מקביל ב-2003. את ההפסד מסביר ורדי זר בירידה בעבודות התשתית ובעלייה החדה במחירי התשומות.



אבן וסיד עומדת בפני הסיכון של אובדן הזיכיון להפעלת מחצבות, אם לא תזכה במכרזים שמבקש מינהל מקרקעי ישראל להוציא על הפעלת כמה ממחצבותיה הגדולות כמו במודיעין בשפרעם, בגולני, ובקדרים. ואולם, לפי שעה קיבלה החברה היתר לחצוב עד יולי 2005. למרות הביצועים המאכזבים של אבן וסיד, הציג מגזר הסלילה והתשתית בשיכון ובינוי רווח תפעולי של 59.5 מיליון שקל במחזור של 358 מיליון שקל, זאת בהשוואה לרווח תפעולי של 30.4 מיליון שקל במחזור של 397 מיליון שקל ברבעון המקביל. הרווח נובע מפעילותה של החברה הבת (100%), סולל בונה ארצות חוץ, שרושמת, לדברי ורדי זר, רווח נקי של 10% במחזור של 250 מיליון דולר לשנה.



תהליך הרה ארגון וההתייעלות בשיכון ובינוי כלל בין היתר את מיזוג חברת חירות שפועלת בתחום העבודות האלקטרומיכניות עם חברת שיכון עובדים. ההפסד התפעולי של חירות קטן ל-2 מיליון שקל במחזור של 59 מיליון שקל ברבעון השלישי, בהשוואה להפסד תפעולי של 12.7 מיליון שקל במחזור של 50 מיליון שקל במקביל ב-2003.



לדברי ורדי זר וטראוריג, בחירות חל מהפך שכלל הפחתת מספר העובדים מ-450 ל-250 והפסקת הפעילות בתחומים עתירי כוח-אדם לטובת פעילות עתירת ציוד ושירות. החברה נהנתה גם מצמצום מספר המתחרים בענף בעקבות היעלמות חברות כמו נגה אלקטרוטכניקה.



בעיה אחרת שהעיקה על שיכון ובינוי ברבעון השלישי ועלולה להכביד עליה גם ברביעי היא הלוואה שנתנה לעובדיה עם תחילת ההפרטה לצורך רכישת המניות. שיכון ובינוי נתנה את ההלוואה לעובדים ללא זכות חזרה ללווה (non recourse) וברבעון השלישי של 2004 נאלצה לבצע הפרשה של 9 מיליון שקל, שכן חלק מהעובדים לא פרעו את ההלוואה. שיכון ובינוי אמורה לגבות מעובדיה 28 מיליון שקל בגין הלוואות דומות עד סוף 2004.