בנק המודיע ללקוח כי יקזז את חובו כנגד מכירת תיק ניירות הערך שלו ובפועל אינו מוכר את התיק - אחראי להפסדי הלקוח

שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, רות לבהר שרון, קבעה בפס"ד תקדימי, כי כאשר בנק מודיע ללקוח שהוא יקזז את חובו לבנק כנגד מכירת תיק ניירות הערך שלו, אך בפועל אינו מוכר את התיק וערך התיק צונח, הבנק אחראי להפסד באותה מידה שאחראי לה הלקוח, ועליו לספוג מחצית מהפסדי הלקוח (ת.א. 1052/97).



פסה"ד ניתן במסגרת תביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד דוד ושולה רוזנבאום, בגין יתר חוב של כמיליון שקל. הנתבעים התגוננו והגישו תביעה שכנגד, באמצעות עוה"ד אופיר צברי ורוני רמות-סנדר, ממשרד צברי יובל.



הזוג רוזנבאום ניהל תיקי ניירות ערך בבנק. כאשר תפח חובם וחרג מעבר למסגרת האשראי שאושרה להם, הודיע להם הבנק במכתב כי במידה שלא יפרעו את חובם בתוך שבוע, יממש הבנק את תיק ניירות הערך שלהם לצורך קיזוזו מהחוב ויגיש תביעה משפטית בגין יתרת החוב. בפועל השתהה הבנק במימוש התיק, מתוך תקווה שערכו יעלה. ערכו של התיק ירד והלקוחות הפסידו כספים נוספים.



בית המשפט קבע, כי משעה שבנק שולח הודעה מפורשת על כוונתו לממש את חשבון ניירות הערך ולקזז את הסכום מחוב הלקוח לבנק, הבנק מחויב לפעול למימוש האמור על מנת להקטין את הנזקים העלולים להיגרם.



השופטת מציינת כי הודעת קיזוז אינה פוטרת את הלקוח מהתחייבותו לפרוע את חובו לבנק, והוא צריך לעשות מאמץ כדי לצמצם את החוב. ואולם, כאשר דנים ביחסי בנק-לקוח, מי שאמור להיות המומחה והבקיא בשוק ניירות הערך הוא הבנק, ומכאן שמוטלת עליו חובת זהירות כפולה. הימנעות של הבנק מלממש את החשבון, יכולה להתפרש על ידי בעל החשבון כפעולה שמלמדת על כך שהבנק מאמין שההמתנה היא כדאית כלכלית.



הלקוחות טענו בנוסף, כי נגרמו להם הפסדים כאשר הבנק העמיד להם אשראי חריג ופיתה אותם לרכוש ניירות ערך של טמבור, וזאת כאשר חשבונם עמד ביתרות חובה. גם בעניין זה השתכנעה השופטת כי הפעולה נעשתה על דעתו המוסכמת של הבנק. לדברי השופטת, "קשה להסביר כיצד נתן הבנק לנתבעים אשראי כה חריג לצורך רכישת מניות אלו, כאשר הנתבעים היו ביתרת חוב ובחריגה כה גדולה ממסגרת האשראי". לפיכך נקבע כי גם האחריות להפסד זה מוטלת על הצדדים במשותף.



את הבנק ייצג עו"ד יגאל שפירא.