וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המיליארדר שלא הכרתם

יוסי מלמן

3.12.2004 / 10:08

שמואל חרל"פ, בן 60, מתגאה בריצת המרתון הראשונה שלו. הוא גם ד"ר לפילוסופיה ועומד בראש ייבואנית הרכב השנייה בגודלה בישראל, המייבאת מכוניות מרצדס, מיצובישי ויונדאי. הונו האישי נאמד ביותר ממיליארד שקלים



ברדתו מגשר קווינסבורו, בפנייה לשדרה הראשונה, חש ד"ר שמואל חרל"פ רגש "גברי חזק ושולט". עד אז הוא כבר הספיק לגמוא 26 ק"מ ונותרו לו עד לקו הסיום 16 ק"מ ו-195 מטרים. זה היה בצהריים, ביום ראשון השבעה בנובמבר. כשעתיים וחצי קודם לכן הוא התייצב, יחד עם עוד כ-37 אלף רצים, מאחורי קו הזינוק למרוץ המרתון ה-35 של ניו יורק. למחצית המשתתפים, כמו גם לחרל"פ, זו היתה ריצת המרתון הראשונה בחייהם, אבל הוא היה ככל הנראה הרץ היחיד בגילו שהוא גם מולטי-מיליונר וגם דוקטור לפילוסופיה.



ימים לא רבים לאחר המרוץ חגג חרל"פ את יום הולדתו השישים. המסיבה התקיימה בראש העין, במשרדים המהודרים של קבוצת "כלמוביל", יבואנית הרכב השנייה בגודלה בישראל, המייבאת מכוניות מרצדס, מיצובישי ויונדאי. זו חברה משפחתית בשליטתו, שמעסיקה 580 עובדים וקשורה ל-60 מוסכי שירות. שמואל חרל"פ מחזיק ביותר מ-57% ממניותיה, והונו האישי נאמד ביותר ממיליארד שקלים.



את פניהם של מאות המוזמנים קיבל חרל"פ כשהוא חנוט בחליפה שחורה וחזהו עטור במדליה שקיבל כל מי שסיים את מרתון ניו יורק. הוא נראה כגנרל סובייטי יותר מאשר כאיש עסקים. המסיבה היתה מסוגננת מאוד ועשויה בטוב טעם. הגישו בה פירות ים ומשקאות מובחרים. המוסיקה היתה של שנות השישים. נכחו בה כמה מאנשי האלפיון העליון, למשל הבנקאי בינו צדיק ויבואני הרכב רמי אונגר (דייהטסו, דייהו) וצבי נטע (סוזוקי, קרייזלר), אבל לא העשירים הגדולים ביותר. כמו כן בלטו האלוף ישראל טל ושגריר קוריאה בישראל, אבל רבים מהקרואים היו חבריו של חרל"פ מבית הספר היסודי, התיכון והאוניברסיטה.



שמואל חרל"פ, "אולי" בפי ידידיו, עלה על הבמה ודיקלם באנגלית, כנער מתבגר, את "IF" של רודיארד קיפלינג, שיר על שאיפות, מאוויים והגשמתם. ברקע הוקרנו תמונות מריצת המרתון שלו בניו יורק. באחת מהן הוא נראה על קו הסיום מניף את ידיו למעלה, כביטוי לרגש הגברי של כיבוש היעד והשגת המטרה. למראה התמונה זרח שמואל חרל"פ כמו ילד.



זמנו היה ארבע שעות ו-35 דקות, חמש דקות אטי מהזמן שקצב לעצמו. אך הוא אינו מאוכזב. "אני בן שישים. זו היתה ריצת המרתון הראשונה שלי. היו לי חרדות שיקרה לי משהו, או שלא אסיים אותה. יש תמיד חשש מפני כישלון. אבל אני יודע שאני מסוגל לעמוד במשימות שאני קובע לעצמי וכך גם היה הפעם".



בשביל חרל"פ הריצה הפכה גם למעין מעבדה לזיקוק תובנות פילוסופיות. "ריצת המרתון", הוא אומר, "היא קומבינציה בין ההיבט הנשי להיבט הגברי, שיש בכל אחד מאיתנו. ההיבט הגברי זה להיות מוטי מטרה וההיבט הנשי זה להיות מוטי תהליך, והמרתון ממזג את שניהם. ריצת המרתון היא תהליך ארוך מאוד, אך בסופו אתה גם מגיע למטרה. ולכן יש בכך חיבור מדהים, דרמטי, בין ההיבט הנשי שלנו להיבט הגברי".



חרל"פ טוען שגברים "חיים את הרגע" והם "אנשים יותר טקטיים, חשוב להם להשיג מטרות. גברים חייבים להביא תפוקה ולהשיג תוצאות". הוא מניח שזו תוצאה של אלפי שנות עיסוק בציד, או של "הציד של היום, שהוא לפרנס, להרוויח כסף ולהביא תוצאות. ולכן העולם ההיסטורי של גברים הוא עולם של מלחמה ושל הישגים ושל השתלטות ושל כוח ועוצמה. זהו עולם של השתלטות על משאבים".



ועולם הנשים?



"עולם הנשים, שאותו אתה רואה כמובן בהריון ובמערכת הציפיות שלהן, הוא עולם של תהליך. נשים לא מעוניינות בתוצאות, כמו בתהליך. הן עם מתגונן. מין שצריך להגן על עצמו, על ילדיו. ולכן המחשבה שלהן היא מחשבה אסטרטגית, מי יפרנס טוב יותר, מי יהיה אב טוב יותר לילדים. הבחירה הנשית אינה של סיפוק רגעי, אלא בחירה של שיקול אסטרטגי. נשים רואות מערכות יחסים במונחים אסטרטגיים: האם אנחנו מתאימים או לא. הקטע המיני, הקטע של התשוקה, חשוב להן, אבל במפורש נגזר משיקולים אחרים וכפוף להם. ולכן נשים יותר מסורות ואחראיות מגברים. תפישת עולמן היא ארוכת טווח ושל גברים קצרת טווח".



ההבחנה הזאת, הוא טוען, נכונה לכל תחומי החיים. "כך זה בביזנס, כך זה בספורט, וכך זה בפוליטיקה. פוליטיקה רדיקלית, של מהפכות ושל דיקטטורים, זו פוליטיקה גברית. ופוליטיקה דמוקרטית זו פוליטיקה מעודנת יותר, נשית. אני רוצה שיבינו אותי נכון: המכנה המשותף הוא האדם, ובו מתרוצצים גנים שונים. בקוטב אחד יושב הגן הנשי. זהו הגן הכי חסר יכולת, הכי פגיע, הכי פסיווי והכי נתון לחסדי העולם. ובקוטב השני, המנוגד, נמצא הגן הכי גברי, הכי אלים, הכי מוטה מטרה, הכי חסר רגשות. בכל אחד מאתנו יש תערובת של שני הקטבים".



הדברים האלה עלולים להתפרש כשוביניזם גברי צרוף.



"לא. אינני מנסח שיפוט ערכי. זו אבחנה של התופעה. יש כאן תשתית ומבנה-על", הוא מסביר, בעקבות הפילוסופים הגרמנים הגל ומרכס. "התשתית היא תשתית פיסיולוגית, כך אנחנו בנויים. ברור שנשים חלשות יותר מגברים. כך בנה אותן הטבע. רק הן יכולות ללדת. מעבר לזה, ההיסטוריה היא סיפור של נורמות. והנורמה הבסיסית עד היום היא של מאבק ושליטה. גברים שולטים על



שמואל חרל"פ. בעל הזיכיון לייבוא מכוניות מרצדס, מיצובישי ויונדאי


נשים. זה לא צודק. זה לא ראוי ופסול מבחינה ערכית, אך זהו סיפור של ההיסטוריה האנושית. נשים לחמו רבות כדי לתקן את העוול הגדול שנעשה להן בגלל שההבדלים הפיסיולוגיים האלה תורגמו מבחינה היסטורית לאי שוויון בזכויות. והאי שוויון היה צריך לבוא לידי תיקון. זה ההבדל בין חברה מפגרת לחברה מודרנית. בחברות מפגרות כמו אלה שסביבנו האשה עדיין אובייקט מיני ומצרך עובר לסוחר".



בשיחה על ארוחת בוקר קלה, כמה פרוסות לחם מחיטה מלאה וחריצי גבינה בולגרית, בבית קפה על אחד החופים מצפון לתל אביב, הוא מנסה לברור את המלים שיאפשרו לו לשחזר במדויק את השעות הקסומות שחווה בניו יורק. הוא איש המקפיד על ניסוחיו, עד שיש תחושה שהוא אף מאוהב במלים. "מסביב למרתון יש מיתוס. במהלך הריצה אתה לא לבד, אתה מוקף באלפים אבל חש בודד. זהו עולם קסום, מרתק, מפחיד ומרתיע. ולכן המרתון הוא ריצה שהפכה משאת נפש. מטרה למשהו נשגב. מבחן ליכולת אנושית, לרוח ה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully