סוף פסוק: העליון קבע שיש לפצות ניזוק שנפטר על אובדן יכולתו להשתכר בתקופה שלאחר מותו

שופט בית המשפט העליון, יעקב טירקל, דחה היום את בקשתה של עיריית ירושלים לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטי העליון בהלכת השנים האבודות שנפסקה אך השנה.



הלכה תקדימית זו שנקבעה בהרכב מורחב של 5 שופטים בביהמ"ש העליון, בראשותו של הנשיא אהרון ברק, קבעה למעשה שיש לפצות ניזוק שנפטר על אובדן יכולתו להשתכר בתקופה שלאחר מותו.



מדובר בפסק הדין שניתן במארס 2004 ולפיו יש לפצות את עזבונו של הנער מיכאל אטינגר - שהיה בן 12 כאשר נהרג מנפילה לבור ארכיאולוגי בעיר העתיקה - בגין אובדן יכולת השתכרותו בשנים האבודות. את התביעה - שהביאה לשינוי ההלכה שנהגה במשך עשרות שנים ולפיה הניזוק אינו זכאי לפיצויים עבור השנים האבודות - הגישו עורכי הדין יעקב נאמן וברוך כצמן ממשרד הרצוג פוקס נאמן.

בעקבות ההחלטה הגישה עיריית ירושלים שיוצגה על ידי עו"ד אריה כרמלי ממשרד כרמלי ארנון, בקשה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב עוד יותר. זאת, מאחר שמדובר בהלכה חדשנית שיישומה יגרום לחברות הביטוח נזקים כלכליים עצומים שיגולגלו בחזרה לציבור, באמצעות ייקור משמעותי של פרמיות הביטוח.



באופן מפתיע הצטרף לבקשה לקיים דיון נוסף גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהודיע כי הוא תומך בקיום דיון נוסף ובביטול ההלכה החדשה. מזוז התייצב לצד חברות הביטוח וטען כי "כפי שדיווחו גורמי הביטוח בהזדמנויות שונות, המבוכה שיצרה הלכת אטינגר, והגידול הצפוי בתגמולי הביטוח בעקבותיה - בשיעור שלא ניתן עדיין להעריכו עקב אי הבהירות האמורה - עלולים ליצור גם קשיים בניהול עסקי הביטוח".



מכל מקום טירקל לא התרשם מעמדתו של מזוז ודחה את הבקשה לקיים דיון נוסף בהלכה. בהחלטתו אומר טירקל כי מטבעה של הלכה חדשה - ובמיוחד אם היא מכירה בראש נזק חדש שטרם היה כמוהו, שאופן יישומה מעורר שאלות וקשיים. אולם, אין בשאלות אלה, ואף לא בקשיים שהיא מעוררת, כדי להצדיק בחינה מחודשת של ההלכה.



הסיבה המרכזית שטירקל אינו מוצא לנכון להעמיד את ההלכה לבחינה מחודשת, היא שפסק הדין בעליון ניתן כאמור פה אחד בהרכב מורחב ממילא של 5 שופטים.



הדיון הנוסף הוא כלי שיפוטי המאפשר למותב מורחב של שופטי בית המשפט העליון לחזור ולדון מחדש בהלכות מיוחדות שנפסקו במותב מצומצם, ובכך לשקף בעניינים מיוחדים אלה, את דעת רוב רובם של שופטי בית המשפט העליון", אומר טירקל.



"משום כך מתמעט הצורך בכלי זה אם המותב שישב בדין היה מורחב מלכתחילה, וביתר שאת אם יצאה ההלכה מלפניו על דעת כל חבריו" הוא מסכם.