המוקש של האותיות הקטנות

פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב עשוי לתרום תרומה חשובה לציבור, שחותם לעתים על חוזים שבהם סעיפים מהותיים נחבאים באותיות קטנות. שופט השלום דניאל ארנסט חייב חברה להשכרת רכב לשלם עבור נזק שאינו מכוסה על ידיה, מכיוון שהעדר הכיסוי הביטוחי לא הובלט בחוזה ההשכרה.



פסק הדין, שניתן בראשית נובמבר, מתייחס להסכם שעליו חתם שלמה רבין עם חברת גלגלי השכרת רכב בע"מ. לפני שנים אחדות שכר רבין רכב מן החברה, ובפועל נהגה בו גם צעירה בשם תמר דהן, המוגדרת "נהג צעיר" (טרם מלאו לה 21 שנה). דהן היתה מעורבת בתאונה קשה, שבה פגעה במשאית. דהן הועמדה לדין והורשעה על פי הודאתה בבית המשפט לתעבורה בירושלים. רבין ודהן נתבעו לשלם את נזקי שתי המכוניות: הרכב השכור והמשאית.



חברת כלל לביטוח, שביטחה את המשאית, היתה התובעת בתיק. כלל תבעה מחברת הביטוח של חברת ההשכרה, סהר ציון, 92 אלף שקל בגין נזקי המשאית.



בפתח פסק הדין כתב השופט ארנסט כי בחזית טופס ההסכם אין כל אזכור לאיסור נהיגה על ידי נהג אחר או נהג צעיר. "הגבלה לגבי נהג צעיר מופיעה באותיות זעירות, כתת סעיף", כתב השופט. ההגבלה מופיעה בגב הטופס, שבו, לדברי ארנסט, כ-70 פסקאות המחולקות ל-27 סעיפים. השופט הדגיש כי "תנאים עיקריים ובסיסיים חייבים להופיע בחזית הטופס בצורה מודגשת, בדומה להגבלות האחריות שהופיעו".



במהלך המשפט התברר כי חברת ההשכרה לא ביטחה את עצמה עבור נהג מתחת לגיל 21. השופט כותב כי חברת ההשכרה בחרה להקטין את ההוצאות על ידי ויתור על ביטוח לנהגים צעירים ולא הזהירה כראוי את השוכר. אי לכך, החברה לא תוכל להטיל את האחריות למחדלה של חברת הביטוח שלה במסקנתו ביחס ליחסי הגומלין בין חברת ההשכרה לחברת הביטוח קבע השופט כי בנסיבות אלה אין לחייב את סהר ציון, הואיל ולא ביטחה "נהג צעיר".



פסק הדין מתבסס על העדר הגילוי הנאות המחויב בחוזה אחיד. לדברי השופט, בחוזה אחיד חייב הספק לכלול גילוי נאות של התנאים. גילוי נאות, קבע, פירושו הדגשת עניינים מיוחדים המשולבים בחוזה, לרבות תנאי פטור. "ההדגשה תבוא על ידי הבלטת הסעיפים באופן מיוחד", כתב ארנסט.



באשר לחוזה שעליו חתם רבין כותב השופט: "במקרה זה לא רק שלא היתה הבלטה של העדר הכיסוי לנהג צעיר, אלא שסעיפים חשובים הופיעו בגב הטופס באותיות זעירות". השופט הוסיף כי גם לו קיבל השוכר עותק מהחוזה, לא היה מחויב בו בגלל אותן אותיות קטנות.



בהתייחסו לחוק הגנת הצרכן כתב השופט כי הדפסת הוראות מהותיות בחוזה באותיות קטנות הנסתרות מעיני הצרכן היא "הטעיה מהותית".



לדברי השופט, בסיטואציה שנוצרה חברת ההשכרה היא למעשה החברה המבטחת של הרכב, ואילו את עצמה היא ביטחה בחברת הביטוח. ארנסט פסק כי החברה התרשלה ופעלה שלא בתום לב כאשר לא כללה תנאים מהותיים בחזית הטופס ולא גילתה לשוכר את ההגבלות הרלוונטיות. "מכאן שהתקלה, האחריות להעדר הביטוח, מונחת לפתחה של חברת ההשכרה, לרבות ביטוח נהג צעיר", כתב בפסק הדין.