מדינת ישראל נגד דואר הזבל

הד"ר מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה אינו מתלבט אפילו לשבריר שנייה כשהוא נשאל אם החוקים נגד דואר הזבל, שמונחים בימים אלו על שולחן הכנסת, אכן יפחיתו את מספר ההודעות הלא רצויות שמגיעות לתיבות הדואר הנכנס של כל גולש. "לא", הוא אומר, "אבל בכל זאת יש טעם לחקיקה בנושא".



דואר הזבל (ספאם) הוא אחד הנושאים הבוערים על סדר היום של האינטרנט, בגלל הטרדה שבמחיקה חוזרת ונשנית של דואר לא רצוי, בשל עלות הזמן שמבוזבז כדי למחוק אותן (10 מיליארד דולר בשנה, על פי האמריקאים), מפני שגולשים רבים רואים בו איום על פרטיותם, וכמובן בגלל העלויות הכספיות שמיליוני ההודעות גורמות לספקי השירות, שצריכים לאחסן אותן ולשנע אותן ליעדיהן.



אחרי שבקיץ 2003 נחצה לראשונה קו ה-50% - חצי מהודעות הדואר שנשלחו באותו קיץ היו ספאם - ולאחרונה השיעור אף טיפס ל-66% ממספר ההודעות שנעות ברשת, החלה להופיע בעולם המערבי חקיקה שמנסה להדביר את התופעה. ביום רביעי שעבר עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק נגד דואר זבל של ח"כ רומן ברונפמן ("יחד"). הצעת חוק מקבילה של משרד התקשורת נמצאת גם היא בהליכי חקיקה.



הצעת החוק של ברונפמן מתקנת את חוק הגנת הפרטיות ומציעה להקים מאגר מידע שבו ירוכזו כתובות הדואר של גולשים, שהצהירו כי אינם מעוניינים לקבל אל תיבת הדואר שלהם "פנייה בלתי מוזמנת". על המפרסם מוטלת החובה לבדוק שפרטיו של הגולש לא הופיעו במאגר 30 ימים לפני הפנייה, ואם הפר את החוק יוטל עליו לפצות את מקבל הודעת הדואר הלא רצויה ב-1,290 שקל להודעה. ההצעה אינה מתייחסת לשאלת דואר זבל שאינו פרסומי (למשל, הצעות לאימוץ כלבלבים, בקשות לתרומות לבלבים וספאם פוליטי) ולא לאפשרות הסבירה שגולש ישמח לקבל מאותה חברה הצעות על מכשירי טלוויזיה חדשים אך לא על קומקומים. למעשה, חלק מהספאמרים סבורים שההצעה תיטיב עמם, ושעל רוב הספאם, המגיע מחו"ל, כלל לא תהיה לה השפעה.



הספאמרים מרוצים



"הצעת החוק טובה מאוד", אומר אמיר גנס, בעליה של חברת New Approach ששולחת כל יום כמיליון הודעות דואר פרסומיות; בשנה שעברה היה גנס לישראלי הראשון שנתבע על הפצת ספאם. "זה אומר שמותר יהיה לי לשלוח, חוץ מלאלו שביקשו שלא אשלח אליהם. זה ממסד את המצב, וזה יהפוך אותי לאיש שמפרסם בדואר אלקטרוני באופן חוקי. אני מקווה גם שהחוק הזה יבהיר לאנשים שפרסום בדואר אלקטרוני הוא לגיטימי".



לא קשה להבין את גנס. מבחינתו ומבחינת אחרים השולחים דואר פרסומי, מאגר כתובות דואר מעודכן בעל גישה המעוגנת בחוק הוא מכרה זהב. על פי הספאמר, אם משתמש דואר מסוים הצהיר שאינו רוצה לקבל הודעות על ויאגרה, זה לא אומר בהכרח שהוא יתנגד לקבל מידע על מבצעים בטיסות לחו"ל. ומאגר מידע מעודכן יאפשר לספאמר לצמצם את מספר ההודעות שהוא שולח ואינן מגיעות ליעדן.



ח"כ ברונפמן מודע לכך שהצעת החוק שלו אינה מושלמת, אבל אומר כי עיקר חשיבותה הוא בהיבט ההצהרתי. לדבריו, "ההצעה תביא את ישראל למצב חוקתי שקיים כבר בעולם המתקדם, תקל על הצרכן ותעשה רגולציה בתחום, אבל היא לא תסתום את הגולל על הזבל. דרוש תהליך ארוך עד שזה יקרה".



הצעת החוק של משרד התקשורת נוקטת גישה שונה, אך היא עשויה להביא לתוצאות דומות מבחינת הגולשים. על פי ההצעה, חוק התקשורת יורחב ויכלול גם איסור על משלוח דואר אלקטרוני, הודעות SMS והודעות טלפוניות מוקלטות. כדי לתת למפרסמים הזדמנות לעניין את הלקוחות הפוטנציאליים במוצריהם, הם יוכלו לפנות אליהם בהודעה חד-פעמית שבה יציעו לגולשים לקבל מהם בעתיד דואר פרסומי. אם הלקוח הפוטנציאלי לא הצהיר מפורשות שאינו מעוניין לקבל עוד דואר, יוכל המפרסם להמשיך לשלוח אליו כמה הודעות שירצה, כל עוד הן מתייחסות למוצר או שירות שדומים לאלו שהגולש לא דחה.



על פי התיקון לחוק, גולש שהמשיך לקבל ספאם לא רצוי לתיבתו לאחר שניסה להיפטר ממנו בהתאם לכללים המפורטים, יוכל לתבוע את הספאמר בתביעה אזרחית, בעילה של עבירה על חוק הגנת הפרטיות. לפני החקיקה הסופית, שתי ההצעות יאוחדו, מן הסתם.



קל לזהות, קשה להגדיר



לדברי הד"ר בירנהק, שיקיים מחרתיים באוניברסיטת חיפה כנס בעניין דואר זבל, בגלל הקושי של בני האדם להתייחס אל החלל הקיברנטי של האינטרנט בצורה מופשטת, ישנה נטייה מובנת להתייחס אליו כאל מקום פיסי, ועקב כך להחיל עליו כללים שמקובלים בעולם הממשי. "אנשים חושבים שתיבת הדואר האלקטרוני שלהם נמצאת אצלם במחשב האישי שלהם שאצלם בבית, ולכן אסור לאף אחד להיכנס אליה", אומר בירנהק. "אפשר להתווכח על זה, כי גם תיבת הדואר הפיסית היא לא בדיוק פרטית, אלא נמצאת על סף הבית, הפתח שלה מופנה החוצה וכל אחד יכול להכניס אליה משהו. אבל הרבה אנשים מרגישים כך".



כמו במקרה של פורנוגרפיה, קל לזהות את הזבל כשרואים אותו, אך לא פשוט להגדיר מהו. על פי ההגדרה המחמירה, המקובלת מן הסתם על רוב משתמשי האינטרנט, דואר זבל הוא כל דבר דואר שנשלח אל התיבות שלהם בלי שנתנו לשולח ההודעה את הסכמתם לקבל את המשלוח. על פי ההגדרה השנייה, המקובלת על ארגוני מסחר, על פעילים למען חופש הביטוי ועל כמה מהספאמרים עצמם - דואר יכול להיחשב דואר זבל רק אם הוא מכיל תוכן פוגע, אם ההצעות העסקיות שבו הן הונאה פשוטה ואם אין דרך להיפטר ממנו. המחוקק הישראלי בחר בהגדרה השנייה, אבל צימצם אותה רק לדואר מסחרי ולא לכל קמפיין דואר אלקטרוני המוני, שיכול להיות מטריד למדי.



בירנהק סבור כי הגישה הזאת דווקא חיובית. "לדעתי, זה טוב שהם אינם מתייחסים לעניינים פוליטיים, בגלל חופש הביטוי, ולענייני תרומות, מפני שאני חושב שיש עדיין ערך שנקרא אחריות חברתית", הוא אומר.



"הטרדה שבמחיקת אי-מיילים זה שטויות, ואני גם לא מתרשם מהמספרים שהאמריקאים מפיצים בקשר לעלות של הזמן שלוקח למחוק אותם", אומר בירנהק. "לעומת זאת, מה שקורה הוא שהספאם גונב לנו את תשומת הלב - משאב אדיר שהולך ומתכווץ כל הזמן. המרחב הציבורי שלנו מזוהם בפרסומות שמנסות לגזול כל חלקה טובה מתשומת הלב שלנו, והספא