הדרך לכורסת העורך התחילה בשיכון ותיקים

הכל התחיל מסביב לצלחת.



לא קערה של חומוס עם קוליפורמים, אלא בראנץ' מפואר של שבת בצהריים בבית של תמי מוזס ובעלה דדי בורוביץ' בשיכון ותיקים ברמת גן. נוכחים נוספים - האח של תמי ומו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, ג'ודי ניר-מוזס-שלום ובעלה סילבן שלום, איש העסקים סמי יחיא וגינת. רפי גינת.



זה לא היה מפגש חד פעמי. הפורום המכובד נוהג להיפגש כבר שנים בימי שבת. לעתים מוזמנים גם חברים נוספים. הקשרים התהדקו משבת לשבת, הסיפורים נשפכו ליד השולחן כיין פטישים ובראשו של נוני נרקם רעיון - למנות את גינת לעורך "ידיעות אחרונות" במקומו של משה ורדי.



מוזס לא סיפר לאיש על לבטיו. הוא נחשב אדם ממודר ביותר, שאינו נוהג לשתף אחרים במחשבותיו ובוודאי שלא להדליפן לתקשורת, אבל לכל אבירי השולחן העגול היה ברור שמשהו הולך לקרות ב"ידיעות". תקופה ארוכה לא היה מוזס מרוצה ממה שקורה בעיתון ובייחוד מדרך הנהגתו של ורדי. גל הנוטשים ל"מעריב" (רון לשם, אודטה דנין, עמיר רפופורט ועורכים וכתבים רבים בדסק) לא תרם למסגרת האשראי הגבוהה שקיבל ורדי מהמו"ל של המדינה בשנתיים האחרונות, בהן חצה את גיל הפנסיה.



חדשות מהביצה



אבל מוזס לא מיהר לחתוך בבשר החי. היו דברים אחרים שהעסיקו אותו, כמו משפט הגירושים שניהל מול אשתו מיכל. כשראשו התפנה לעסקים, החליט להסתער מחדש על מערכת "ידיעות". ורדי, כאמור, סומן. כל שנותר היה לחשוב על מחליפים. כמה שמות נזרקו באוויר, בהם נסים משעל, עורך Ynet יון פדר ועורכת "7 ימים" לשעבר רותי יובל.



הרעיון היה להציב בראש המערכת דמות סמכותית שתנהיג את העיתון ואת עובדיו. לגינת, עוד שם חם מכוכבי זכיינית ערוץ 2 "רשת" שבבעלות המוזסים, היה גם הטיקט המנצח - פורום השבת. מוזס לא היה סגור לחלוטין על המינוי, אבל הרשה לעצמו לבחון אותו בקול רם עם המועמד. גינת, שלא רצה לאבד את מפעל חייו, "כלבוטק", התחיל לגשש עם קברניטי "רשת" אם יהיה מסוגל למלא את שני התפקידים. במקביל השמועה החלה לדלוף. כעבור כמה שבועות כבר קרא עם ישראל על המינוי שבדרך.



מרגע הפרסום התחילו הרוחות בנפוצותון של המדינה לגעוש. בימים האחרונים עלו לרגל אל לשכת המו"ל עיתונאים בכירים, ביניהם העורך הכלכלי סבר פלוצקר, שניסה לשכנע את מוזס לרדת מהעץ. באוויר הופרחו מבזקים של קונספירציות שונות ומשונות ובמסדרונות הריצו קטעים על הבוס שבדרך - "נ-חווווום בר-נעעעעע", הם חיקו את קול הבאס העמוק של גינת, המלהיב מדי יום חמישי את אלפי הצופים הצהובים ביד אליהו.



הזקן והצ'ק



קשרי החברות בין מוזס לגינת כבר כמעט תורגמו לעסקים בעבר בשנת 92', שנתיים לאחר שקיבל גינת את המושכות לעריכת "העולם הזה" מידיו של איש העסקים אריה גנגר, זומנו גינת וסגנו עופר טלר לפגישה בסוויטה של המו"ל במלון הילטון. באותם הימים היה שרוי "העולם הזה" בחובות כספיים כבדים שאיימו על המשך דרכו. גנגר, שכבר הזרים לעיתון מיליון דולר, הציע לשניים לקבל לידיהם את אחזקת השבועון במתנה (תמורת שקל אחד) לאחר שימחק את יתר חובותיו. השניים ביקשו זמן לחשוב ובינתיים המשיכו לערוך את ה"צעקתון".



כמה חודשים לאחר הפגישה ההיא קיבל גינת את אחזקת העיתון לידיו. מאוחר יותר הגיעו לטלר שמועות לפיהן מנהל גינת משא ומתן עם נוני מוזס לרכישת "העולם הזה". במקביל הגיעו אליו ידיעות שחברת מוניטין, המוציאה לאור של "גלובס", מעוניינת לרכוש את השבועון. טלר, שעבד שנים רבות עם גינת ושימש גם סגן עורך "כלבוטק", זעם. הוא התעמת מול גינת והשניים, חברים קרובים עד לאותו רגע, ניתקו מגע למשך כמה שנים. כעבור כמה חודשים נמכר "העולם הזה" לחברת מוניטין והעיתון, בפורמט חדש ובעריכתו של רינו צרור, צורף פעם בשבוע ל"גלובס" עד להתאדותו הסופית.



רפי גינת: "'העולם הזה' בעריכתי לא נכשל. להפך. הגיליון האחרון בעריכתו של אורי אבנרי נמכר בתפוצה של 4,000 גיליונות. בתוך שלושה חודשים הבאתי את 'העולם הזה' לתפוצה של יותר מ-20 אלף גיליונות בשבוע! כעבור שנתיים נמכר השבועון ל'גלובס'. רינו צרור התמנה לעורך על ידי הבעלים החדשים וכעבור שנה בערך העולם הזה נסגר".



גינת אולי זוהה במשך השנים כמגינם וכדוברם של החלשים והנדפקים, אך בשנים האחרונות נראה שהוא נמשך דווקא לאצולת הממון ולעוצמה. הוא אוהב את החיים הטובים ונחשב נהנתן לא קטן. כוח וכסף לא מרתיעים אותו. להפך. כך, למשל, במאי 2003 התחתנה ויוי גבריאלי, בתו של ראובן גבריאלי, עם זיו רייך (האקס של מיכל ינאי) באולם מפואר בפתח תקווה. ומי הגיעו לבדוק את הקוליפורמים בחומוס? לא רק סילבן שלום, עומרי שרון ואלי אוחנה, אלא גם גינת, כולל הזקן והצ'ק.



לחם חוק



ביום חמישי שעבר חזר גינת למגרש האהוב עליו כל כך - הפרקט של יד אליהו. "די-פ-נס", הוא שאג על שחקני מכבי תל אביב כאשר היו ביתרון של 20 נקודות מול ברצלונה. אין תמונה סמלית יותר מגינת המתלהם ליד הקווים ביד אליהו כמייצגת את מינויו כעורך "ידיעות אחרונות".



להבדיל מזירת העיתונות הכתובה, על הפרקט סוחב עימו גינת ניסיון של 25 שנה. אלכס גלעדי, המורה שלו בקורס כתבי הספורט של ערוץ 1, שם התחיל את דרכו, נזכר בימים הראשונים - "בשנת 70' התחלנו לשדר את המשחקים של מכבי ורצינו מאוד שהכרוז לא יפריע לשידור. דן שילון היה השדר ואני הפכתי לכרוז. כשהפכתי להיות השדרן רפי בא להיות כרוז. מאז הוא לא זז משם. בשנים שהוא לא רצה להיות כרוז שמעון מזרחי ממש דחף אותו. זה לחם חוק".



עכשיו נותר רק לשער אם סוגיית הכרוז עלתה בשיחות ארבע העיניים עם נוני ואם הבוס יאפשר לגינת להמשיך להלהיב את הקהל ביד אליהו, כמה שעות לפני הורדת גיליון יום השישי לדפוס.