החגיגה נגמרה

מיכל פלטי

דוד אלמגור מספר שעוד בתקופה שבה סיים את לימודי המחשבים, קרא בעמודי הכלכלה כתבות הקוראות לעזוב את התחום: לעבור קורס הסבה, להתמקד בתחומים בטוחים יותר כמו חשמל ואלקטרוניקה, ולא לצפות לדבר מתחום המחשבים האישיים. זה היה בשנת 1984. משבר ההיי-טק הראשון הקיף אז את תחום המחשבים האישיים בלבד, בשוק שהגיע לרוויה, ולא היו בו מתעשרים חדשים, עסקות במיליונים ותדמית נוצצת.

אלמגור סיים אז לימודי התואר הראשון, ובהמשך למד לתואר שני ואף כתב דוקטורט בתחום. לפני עשור פנה לשוק האזרחי, והיום הוא מנכ"ל חברת ההיי-טק מיסטיקום המונה כ-80 עובדים. למרות האזהרות ונסיון העבר, הוא אומר, "המשבר הנוכחי בענף שונה. המעבר הוא קשה, מהיר וחד: בתוך תשעה חודשים השוק עבר מאופוריה לחידלון".

במידה מסוימת המשבר הזה הוא הקצנה אבסורדית של תפישות שרווחו בשנים האחרונות בשוק העבודה הזה, שעובדיו נהנו מתנאים מצוינים, והצטיירו כמי שבוחנים את תנאי העסקתם עד צבע הריפוד במכונית, ובתוך חודשים אחדים מממשים אופציות. פתאום מתברר כי גם הם, שנתפשו כבעלי כוח גדול, בעצם נעים ככלים על לוח שחמט, לפי גחמותיהם של המעסיקים.

באחרונה מודים בתעשייה כי חלק מהפיטורים נעשים ללא צורך אמיתי, אלא מטעמי זהירות ומראית עין כלפי המשקיעים. זה שוק קטן, שהשמועות בו עוברות במהירות, וחברות מפטרות מטעמי זהירות גם אם יש סיכויים טובים שבעוד שנה יתאוששו, ויתברר כי לא היה כל צורך בפיטורים האלה.

לפי נתונים שהתפרסמו בשבוע שעבר במדורי הכלכלה, משבר ההיי-טק הנוכחי עוד לא הגיע לשיאו, ויימשך גם ברבעון השלישי והרביעי של השנה. לפי ההערכה ייסגרו בארבעת החודשים הקרובים עד 400 חברות סטארט-אפ מתוך 900 חברות שקיבלו מימון מקרנות הון סיכון בשנים האחרונות. בחמשת החודשים האחרונים נסגרו 40 חברות סטארט-אפ, ועוד כ-60 פיטרו כ-7,000 עובדים.

פיטורים מקאבריים

הפיטורים בענף ההיי-טק, לדברי אלמגור, מקאבריים עוד יותר מבכל ענף אחר, משום שהם נובעים ישירות מאופיה החולמני והמנותק של התעשייה. "יש שני סוגי פיטורים", מתאר אלמגור, "האחד נובע מכורח בגלל ניהול לא נכון, והשני מקורו בזהירות עתידית של חברות, שיש להן די כסף בקופה. אצלן זה לא עניין של להיות או לחדול, והמחשבה היא שבעוד שנה, כשהשוק יתאושש, התוצאות שלהן יהיו אז עוד יותר טובות. מה אכפת להם לפטר כמה עשרות עובדים? התדמית של התחום לא היתה בריאה בשנות האופוריה, ועכשיו הנזק עצום. לענף הזה יש תדמית כאילו כולם בו מיליונרים, אבל מיליונים לא עושים כל כך בקלות.

"זו תעשייה ככל התעשיות, שיצרה לעצמה דימוי נפוח ועכשיו יש שמחה לאיד", מוסיף אלמגור. לדבריו, החברה שהוא מנהל לא מתכוונת לפטר עובדים, בעיקר משום שלא גייסה מלכתחילה סכומים גדולים במיוחד: "גייסנו ממשקיעים 13 מיליון דולר, והתחלנו למכור מוצרים מהיום הראשון. המודל שלנו קרוב יותר לזה של הכלכלה הישנה - עסק שצריך שיהיו לו הכנסות כנגד ההוצאות. תמיד היינו חברה זהירה ורזה ולא השתתפנו בהשתוללות שמסביב. בתקופת האופוריה אולי היינו חברה פחות מפתה. לא במקרה העובדים שלנו לא מאוד צעירים, אלא אנשים מפוכחים, רובם בעלי משפחות, שמתעניינים ביציבות החברה ולא בשיאצו ובמסאז'ים. אף פעם לא נסענו במחלקת עסקים, ונופשים תמיד עשינו רק בארץ. מה יעזרו כל אלה אם החברה נסגרת?

"למעשה, חברות הוציאו סכומים גדולים לאו דווקא על רווחת העובדים, אלא על מסלולי פיתוח וכלים חדשים, וגם בתחום הזה היה בשוק חוסר מחשבה מטורף. בכל ספר יזמות למתחילים כתוב שאתה מגייס כסף לא כשצריך, אלא כשאפשר. זה כמו הלוואה בבנק - ייתנו לך כשיש לך כסף, ולא ייתנו כשאין לך. אלה החוקים. מי שמפגין עוצמה יכול לגייס כסף. הרבה חברות מתחילות לא יישמו אפילו את הכלל הזה וביזבזו במהירות את סכומי הכסף הגדולים שהצליחו לגייס".

חברות גדולות מפטרות עובדים מטעמי זהירות, חברות סטארט-אפ נסגרות בקצב מסחרר, ובין הנפגעים גם עובדים שחשבו כי נקטו את כל אמצעי הזהירות. אוטה קווסטן ושאול ניסים הם שני עובדי היי-טק החולקים אותו תקציב משפחתי. ניסים פוטר פעמיים ובקרוב יעזוב את ההיי-טק לטובת חברת אלקטרוניקה, ואילו קווסטן, גרמנייה בת 32 שחיה בישראל זה שנה וחצי, אומרת שהיא "מרגישה על אי של יציבות כשמסביבי כולם מפוטרים".

קווסטן היא בלשנית ומתמטיקאית במקצועה, ולאחר שעלתה לישראל הוצעו לה שתי משרות: האחת כמרצה לבלשנות באוניברסיטה, והשנייה בתחום זיהוי דיבור בחברת פונטיק סיסטמז. למרות המשבר, והעובדה שבן זוגה נמצא כעת בין עבודות, קווסטן חיה כעובדת היי-טק בתקופת הטרום משבר: הרבה שעות עבודה, הרבה תגמולים, והמון משימות. "לא למדתי מחשבים, אבל רוב החברים שלנו בארץ המליצו לי להיכנס לתחום. גם את הפינוקים בתחום לא הכרתי: רכב צמוד, תלושי ארוחות למסעדה, חופשות. אני ראש צוות, ואם מישהו עובד יותר מ-60 שעות בשבוע אני מבקשת ממנו שיחסוך אנרגיות לתקופה שבאמת נצטרך את זה".

"בקושי טלפון בשבוע"

ניסים הוא בעל תואר ראשון בהנדסת חומרים ובמינהל עסקים, ועבר השלמה לתואר שני במדעי המחשב. לפני שנתיים עבד בתחום כריית המידע ברשת. "רציתי להתקדם, כמו כולם, ועברתי לחברה אחרת שהתמחתה בפיתוחי אינטרנט. זו היתה חברה נחמדה, עם אנשים נהדרים ומנהלים שכנראה לא ידעו לנהל אותה בכלל. הייתי מרוצה, ואפילו כתבתי פטנט שנרשם על שם החברה, אבל לצערי היא נסגרה. עזבתי לחברה אחרת, ושם אחרי שבועיים היו צמצומים ופוטרתי. עכשיו אני עובר לתחום הנדסת חשמל, ואעבוד כמהנדס מחקר. זה אמנם לא קשור למדעי המחשב, אבל זה בסדר מבחינתי. העובדה היא שלפני שלושה חודשים כשחיפשתי עבודה היו לי 20 הודעות על המשיבון בכל יום. היום אני מקבל בקושי טלפון בשבוע".

"העובדים בהיי-טק הם קורבן של השיטה. תקופת השגשוג דמתה בעיני לתקופה שלפני מלחמת יום כיפור - הקבלנים עשו הון מעבודות בקו בר-לב והיה ברור שזה עניין של זמן עד שתיגמר החגיגה", אומר ניסו כהן, יו"ר חברת IDC, המתמחה בסקרי שוק בענף ההיי-טק, וי